האם באמת כל כך רע פה?

הגופים החברתיים מרבים בהפצת ניירות עמדה על נתוני עוני, אפליה מגדרית, הצורך בתשלומי העברה גדולים יותר והצורך בהגדלת שכר המינימום. משום כך היה מעניין לשמוע את הרצאתו של ד"ר מיכאל שראל, המייצג את הפן האחר של התפיסה הכלכלית-חברתית.

בהרצאה שנשא לא מכבר בתל-אביב אמר ד"ר שראל כי הוא מסכים עם הנתון שהשכר תקוע כבר עשר שנים ואפילו מקבל את טענות מחאת ההמונים מלפני שלוש שנים על יוקר המחייה, אבל אינו בטוח כי הוא מסכים עם השוואת המחירים בין מחיר המילקי בארץ לזה שברלין כמדד רציני לחיינו הקשים כאן. הפערים בהכנסות נובעים מהתפתחות הטכנולוגיה והגלובליזציה, אולם חשוב לזכור כי רווחי החברות הגדולים הולכים לבעלי המניות וככל שחברה גדולה יותר שיעור המשקיעים בה רב יותר והם נהנים מרווחי השקעותיהם.

לדבריו יש מדדים אחרים למצב הכלכלה בישראל שמן הראוי להתייחס אליהם, והם דווקא מציירים תמונה חיובית - בכלל זה גידול דמוגרפי ושוק תעסוקתי יציב, מהמקומות הראשונים במדינות ה-OECD. הגידול בתעסוקה נובע לדבריו מכך שיש יותר ויותר עובדים למשפחה ממה שהיו בעבר, כתוצאה מצמצום ההעברות מהביטוח לאומי. ובכן, מבחינה תעסוקתית מצבנו טוב. לפי נתונים שהביא בהרצאתו ישראל אינה נמצאת במקום רע מבחינת פערי ההכנסה שהולכים ומצטמצמים.

מרכיבי החינוך, הבריאות, התקשורת וההלבשה זולים בהשוואה לממוצע האירופי ומתוך 180 מדינות ישראל נמצאת במקום ה-30 מבחינת יוקר המחיה. לדבריו, בכל מקום יש מתאם בין הכנסה לנפש לתוצר לנפש וככל שהשכר של עובד גבוה יותר – כן יגדל בהתאמה מחיר התוצרת. בנורווגיה ובשוויץ למשל יש מוצרים יקרים יותר מאשר בארץ אך השכר שם גבוה יותר  בתאמה.

גודל המשפחה מול מעט מפרנסים קובע את רמת ההכנסה לנפש, וכך בשתי אוכלוסיות - החרדית והערבית, ההכנסה לנפש קטנה. מכאן שהם הסובלים העיקריים מיוקר המחיה. מדובר באוכלוסייה המצויה בשני העשירונים התחתונים. ואולם לדבריו, יש טעות בסיסית באשר לקביעת הפערים. זאת משום שיש להתייחס לפערי הצריכה ולא לפערי ההכנסה. בפערי הצריכה ההבדלים בין העשירונים נמוכים בהרבה ממה שנהוג לטעון.

ד"ר שראל הטעים כי אי שוויון גדול פוגע בצמיחה, גורם לפשיעה ומאיים על הדמוקרטיה. היעדר פערים בהכנסה פוגע במוטיווציה. לפיכך הרעיון הוא לשמור על מידתיות.

לדבריו, המחאה החברתית הגדולה של מעמד הביניים השיגה את מטרותיה, שכן אמנם הורידו את המסים לעשירון העליון אך לעשירון 8-7 הורידו את מדרגות המס ובמקביל השקיעה המדינה בחינוך חינם מהגיל הרך ובהוספת צהרונים והגדילה את נקודות הזיכוי להורים בסך כולל של 4-3 מיליארד ש"ח. הכנסות הממשלה התקבלו מהקטנת ההעברות של הביטוח לאומי ואפשרו השקעה במעמד הביניים. 

ד"ר שראל אמר כי אישית היה שמח לראות צמצום של ההתערבות הרגולטורית שיוצרת סבך בירוקרטי יקר ומיותר. לדבריו הנזק לא נראה אך הוא מצטבר במבחן עלות מול תועלת. פיקוח על מחירים פוגע בחופש הכלכלי ופוגע בצמיחה. לחץ תקשורתי על הממשלה גורם לה להתערב, ויוצר מצבים אבסורדיים. במקום להשקיע בתשתיות יש התערבות במחיר בסוף הדרך כמו בפיקוח על נייר הטואלט.זו התמקדות צרה בבעיה רוחבית.

הדובר ציין כי במס השולי אנחנו בין הגבוהים בין המדינות המפותחות, במסים עקיפים ובמס חברות מצויים באמצע. על שני מוצרים: מכוניות ודלק, יש העמסת יתר של מסים. מס קנייה שחל רק על העשירים הוא מס לא פרוגרסיבי וכמעט אינו חל בעולם. זאת ועוד. בארץ יש מכסי מגן על מונופולים. דווקא בחקלאות יש קרטלים מוגנים ובכלל זה תיאום מחירים.

ואולם כולנו ערים לכך שהדיור הוא הנושא הבוער ביותר וכי יש בעיה אמיתית בנדל"ן. הוא הסביר כי ב-1996 היה שפע של דירות שנבנו לעולים מרוסיה ואז הפסיקו להגיע כי העדיפו את ארצות הברית שעה שהייתה להם בחירה. באותה תקופה ירדו מחירי הדיור, אך גידול דמוגרפי וצמצום הקרקעות המתוכננות שניתן להפשיר לבנייה, בצד עלייה בביקוש להשקיע בנדל"ן לאור הירידה בריבית המשכנתאות ומנגד הריבית עבור החיסכון, גרמו לעלייה חדשה בביקושים. משרד האוצר שהבטיח ירידה במחירי הדיור, והפריח את סיסמת 0% מע"מ, הביא תחילה לקיפאון בדרישה ולמצב של המתנה עד להתפכחות, ושוב גדלה הדרישה לנדל"ן ועמה העלייה במחירים. ואולם גם כאן יש לד"ר שראל בשורה חיובית, שלפיה מחירי השכירות לא גדלו בהתאמה, וכך איזנו שוכרים רבים יותר את הדרישה לנדל"ן. לדעתו הממשלה יכולה לתרום את חלקה בזירוז התכנון והוצאות שטחים לבנייה. הקבלנים מצדם ימשיכו לבנות, הוא מבטיח. סטנדרט הבנייה שעלה תרם אף הוא לקביעת המחיר, אבל לכך שותפים הקונים הפוטנציאליים והדרישה שעולה בהתמדה לדירות גדולות יותר ומהודרות יותר.

לדברי המרצה פוליטיקאים אינם אוהבים כלכלנים. כל הכלכלנים היו נגד מע"מ 0. בממשלה הוחלט להביא לדיון כלכלן שיתמוך בעמדה הנגדית אך לא מצאו אחד כזה, לכן החליט שר האוצר שאת המדיניות לא יקבעו הכלכלנים.  

עתה ממילא מדובר בדברים שנכתבו על הקרח.