נדחה מחמת התיישנות ערעורו של מבוטח שתבע פיצוי בגין נזק שנגרם לו עקב הנפקת פוליסות בכמות בלתי סבירה
תקציר
בית המשפט המחוזי דחה על הסף את ערעורו של מבוטח בעניין ביטוח פנסיוני מחמת התיישנות. נקבע כי לא עלה בידי המבוטח להוכיח כי נקט בזהירות הסבירה לגילוי הנזק, שכן כל המידע הנדרש היה בידיו עם הנפקת הפוליסות וקבלת הדוחות על אודותיהם.
העובדות וטענות הצדדים
עניינו של ההליך דנן הוא ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, אשר דחה על הסף את תביעתו של המערער מחמת התיישנות.
המערער רכש פוליסות ביטוח פנסיוני שהוציאה המשיבה 1 (להלן: "המבטחת") באמצעות המשיבות 2- 3- סוכנויות הביטוח. במהלך השנים 1979- 1995 שבהן עבד המערער בחברת אלסינט בע"מ הוא בוטח אצל המבטחת בפוליסות ביטוח שהופקו עבורו באמצעות המשיבה 3, ובשנת 1996 עם עזיבתו את החברה הועברו הפוליסות לבעלות מעסיק אחר, והטיפול בהן עבר לידי המשיבה 2.
כשהתקרב המערער לגיל פרישה, פנה לסוכן הביטוח שלו מטעם המשיבה 2 על מנת לברר את סבירות הנפקת הפוליסות וגביית הפרמיות בתיק הביטוח שלו, אך משהתשובות לא היו מספקות לטענתו וטענותיו נדחו על ידי המבטחת, פנה אל יועץ פנסיוני שקבע כי הנזקים שנגרמו לו החל משנת 1996, עולים על מיליון ש"ח וכי הקצבה לה הוא זכאי היא בסך 27% משכרו. על רקע זה הגיש המערער ביולי 2011 תביעה כנגד המשיבות, שבה טען כי התרשלו כלפיו משנמנעו מלהאיר את עיניו בדבר החלופות העומדות לרשותו להנפקת הפוליסות וניהול תיק הביטוח שלו.
המשיבות הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, שיהוי ובשל היותה תביעה טרדנית וקנטרנית. נטען כי התביעה התיישנה בחלוף שלוש שנים מיום שנולדה עילתה, בהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, וכי התביעה כנגד המשיבות 2-3 התיישנה שכן חלפו למעלה משבע שנים מהיום שבו נולדה עילת התביעה. בנוסף, נטען כי בכל מקרה התביעה התיישנה בחלוף 10 שנים ממועד קרות הנזק בהתאם לסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין. כמו כן נטען כי המערער היה מודע לפוליסות ולטיבן כפי שהוכח ממכתב ששלח בשנת 1995.
המערער טען כי חל החריג של התיישנות שלא מדעת על פי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, שכן נזקו טרם התגבש אלא הוא עתיד להתגבש רק במועד התגבשות הנזק, קרי מועד פרישתו לגמלאות, ומשכך רק ממועד זה יש להתחיל למנות את מרוץ ההתיישנות.
פסק הדין
כב' השופט ק' ורדי קבע כי דין הערעור להידחות. על תובע המבקש להתבסס על סעיף 8 לחוק מוטל הנטל להוכיח כי נעלמו ממנו העובדות המהוות את עילת התביעה, ובנסיבות המקרה דנן כי נעלמה ממנו ההתרשלות הנטענת של המשיבות והקשר הסיבתי בין הרשלנות לנזק, כאשר הפסיקה קבעה כי מבחן הגילוי לפי סעיף 8 מעלה דרישה אובייקטיבית.
נקבע כי אין לקבל את טענת המערער ולפיה נזקו טרם התגבש וגם אם תתקבל הטענה כי הנזק טרם התגבש, הרי שבכל מקרה משחלפו 10 שנים מיום אירוע הנזק, קרי, המועד שבו הונפקה למערער הפוליסה האחרונה, הרי התביעה התיישנה לכל המאוחר בשנת 2010. כמו כן נקבע כי אין מדובר כלל בנזק שהתגלה באיחור, שכן ברגע הנפקת הפוליסות היה בידי המערער לצפות את מלוא התוצאות של פעולות אלה, כך שאין לומר כי מועד אירוע הנזק ומועד גילויו סמוי מהעין.
בנסיבות המקרה דנן לא עלה בידי המערער להוכיח כי נקט את הזהירות הסבירה לגילוי הנזק, שכן כל המידע הנדרש לגילוי הנזק היה בידיו עם הנפקת הפוליסות וקבלת הדוחות אודותיהם. בית המשפט סבר כי אמנם פנייה לייעוץ פנסיוני כדי לגלות את עובדות הנזק היא פעולה סבירה, אולם בנסיבות המקרה המערער לא נקט את הפעולה כאמור טרם חלוף תקופת ההתיישנות ומשכך, אין הוא זכאי להארכת תקופת ההתיישנות.
מכאן פנה בית המשפט לבחון את תחולתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות. נקבע כי המערער לא עמד בנטל להוכיח את קיומו של החריג. זאת בין היתר לאור המכתב ששלח, לפיו בדק את החלופות השונות והתייעץ עם יודעי דבר בתחום טרם פנה למשיבה 2 להנפקת הפוליסות ומשכך, אין לקבל את טענתו לפיה המשיבות התרשלו כלפיו משלא האירו את עיניו בדבר החלופות העומדות לרשותו.
בית המשפט ציין כי גם בהנחה שהמשיבות לא פרשו בפני המערער את החלופות הביטוחיות, ספק רב אם התנהלות זו עולה לכדי רשלנות, שכן מדובר בגופים מסחריים כלכליים - חברת ביטוח וסוכנות ביטוח (בשונה מיועץ פנסיוני) והטלת חובה על גופים אלה לציין ולפרט בפני מבוטח פוטנציאלי את החלופות הקיימות בשוק אצל גופים מתחרים אחרים - היא מרחיקת לכת.
ע"א 41673-13 l המערער: יואל זילברשטיין; המשיבות: 1. הפניקס חב' לביטוח בע"מ, 2. דורות-משווקים ביטוח ופיננסים, 3. מבטח סיימון סוכנות לביטוח בע"מ l לפני כב' השופטים: ס' הנשיאה ישעיהו שנלר, ד"ר קובי ורדי, חגי ברגר l ניתן ביום 9.3.2014
