בית הדין פסק פיצוי לעובד בגין אמירה פוגענית שנאמרה ע"י הממונה עליו מכוח חוק איסור לשון הרע
העובדות
אליהו בוטבול (להלן: "העובד"), עובד במטה הארצי במשטרה, תבע את מפקדו, חשב המשטרה בדרגת תת ניצב (להלן: "החשב") בתביעת פיצויים בסך 100,000 ש"ח לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). העובד הגיש תלונה נגד ראש מדור השכר ונגד עובד נוסף במשטרה בגין לקיחת מוצרי מזון וסוללות שלא כדין.
התלונה התבררה כמוצדקת ולשיטתו של העובד, לאחר תלונה זו ביקש החשב להתנקם בו בכך שהפנה עובדים נגדו והורה כי יגישו מכתבי תלונה על התנהגותו של העובד. כמו כן, זימן החשב את העובד ובעלי תפקיד נוספים במשטרה לישיבה שבה פגע בעובד בפומבי באומרו כי לעובד יש בעיה נפשית קשה וכי מבקשים לשלוח את העובד לפסיכולוג משטרתי.
החשב הכחיש את הציטוט שיוחס לו ואף הוסיף כי האופן שבו פעל אינו מקים עילה כנגדו מכוח החוק ולחלופין עומדות לו ההגנות על פי סעיפים 1 ו-15 לחוק.
נוסף על כך טען החשב כי סמיכות האירועים בין תלונת העובד לבין התנהלותו אינה אלא צירוף מקרים בלבד. מכאן הגיע המקרה לפתחו של בית הדין אשר נדרש להכריע אם עסקינן בלשון הרע והאם עומדות הגנות החוק לזכותו של החשב.
פסק הדין
בית הדין בחן אם עסקינן בלשון הרע והאם חלות הגנות החוק, כלומר צידוק ותום לב באמירות, נוכח היות החשב ממונה על העובד. החשב טען כי התנהגות העובד אל מול עמיתיו ומפקדיו התגלתה כבעייתית לאורך השנים וכי הוגשו תלונות חוזרות ונשנות כנגדו, ומתוקף תפקידו, נדרש החשב לטפל בתלונות אלו. לפיכך נקרא העובד אל משרדו של החשב לישיבה בנוכחות גורמים נוספים במשטרה, וזאת כדי למצוא פתרון לבעיות שהועלו.
בית הדין קבע כי שרשרת הפיקוד אשר נכחה בישיבה שבה נאמרו דברי הדיבה הייתה רלוונטית לסוג הדיון שביקש החשב לקיים ולכן אין כל פגם בהתנהלות החשב מול הפורום שהיה נוכח בישיבה. לעניין הצדקת הדברים שנאמרו נקבע כי סביבת העבודה אינה מקום סטרילי ואת הנסיבות שבהן נטען כי פורסם לשון הרע יש לבחון על רקע מארג התפקידים במקום העבודה. בנסיבות הספציפיות שבהן נערך פרסום לשון הרע היו מעורבים עובד ומפקדו ולמפקד יש סמכות לקבוע הוראות ולהעיר לעובדיו. יש לבדוק את תום הלב של המפקד בנוגע לאמירות שנאמרו על ידי אלמנט הסבירות אשר בנוי על איזון בין ערכים חברתיים, כאשר במקרה זה תנאי הסבירות לצורך תום הלב מתבקשים לאזן בין חופש הביטוי להגנה על כבוד האדם ושמו הטוב. נקבע כי ככלל אין לפגוע בפררוגטיבה הניהולית של המעביד אולם מקרה זה הוא מקרה חריג, ובית הדין לא יוכל לתת יד לניצול הפררוגטיבה הניהולית לצורך שימוש בלתי סביר ובחוסר תום לב לשם מטרות אחרות או כתגובה לאירועים שאין להם כל נגיעה לנושא שבו נעשתה הפגיעה. החשב פעל שלא בתום לב בעת פרסום הדברים בישיבה ואין לתת יד לפגיעה בשמו הטוב של העובד. לעניין הוראת החשב לעובדים אחרים להעלות על כתב תלונות כלפי העובד, נמצא כי מדובר בהתנהלות ראויה ותקינה ובוודאי שלא מדובר בלשון הרע וכך זוכה החשב מכוח ההגנות אשר בחוק.
לסיכום, הסעד שקבע בית הדין עמד על 4,000 ש"ח בלבד וזאת בעקבות התרשמות בית הדין כי החשב האמין שיש ממש בפרסום שפרסם, הפרסום לא שינה את דעתם של העדים במשפט ביחס לעובד, הפרסום היה בקרב מספר אנשים מצומצם וכן העובד המשיך בעבודתו ואף קודם בעבודה. כלומר, לא הייתה כל פגיעה בפרנסת העובד.
בית הדין פסק פיצוי לעובד בגין האמירה הפוגענית שנאמרה על ידי הממונה עליו מכוח חוק איסור לשון הרע.
ס"ע 41868-02-12 l התובע: אליהו בוטבול; הנתבע: יעקב שושנה l לפני כב’ השופטת שרה ברוינר ישראזדה l ניתן ביום 13.10.2013
