בית הדין האזורי לעבודה דחה ברובה תביעת מבוטחים בקרן הפנסיה לקבוע את אכיפת ההסכם המסדיר את פרישתם ל"פנסיה מוקדמת" תוך חישוב זכויות הפנסיה ממועד פרישתם בפועל לגיל הפרישה הקבוע בתקנון. נקבע כי משההסכם סותר את הוראות חוזר משרד האוצר - אין לאוכפו
העובדות וטענות הצדדים
התובעים הועסקו בחברה הממשלתית בז"ן ובוטחו בקרן הפנסיה המקיפה של חברת מבטחים. עניינה של התביעה דנן בעתירת התובעים לאכוף את ההסכם המשולש החל בין הצדדים, המסדיר את פרישתם ל"פנסיה מוקדמת", בטרם הגיעם לגיל הפרישה הקבוע בתקנון. לגרסתם, חרף התחייבות החברה בהסכם לשלם לקרן הפנסיה דמי גמולים להבטחת זכויותיהם, כך שאלו יהיו זהות לאלו שהיו נצברות אם היו ממשיכים בעבודתם עד לגיל הפרישה הקבוע בתקנון, לא שולם הסך האמור כי אם סכום שנועד לרכישת "תוספת לקצבת הזקנה" בלבד ובכך נפגעו זכויותיהם. לחלופין טענו התובעים לנזקיהם ועתרו לפסיקת פיצוי.
החברה ציינה בכתב הגנתה את הודעת קרן הפנסיה בדבר הנחיותיו החדשות של משרד האוצר המונעות ממנה את קיום תנאי הפרישה המוקדמת שנקבעו לעובדים. לטענת החברה, מכוחן של ההנחיות וכדי להבטיח את זכויות העובדים, שולם לקרן הפנסיה סכום נוסף על הסכום ששולם בהסכם המקורי שעניינו בהשלמת מלוא דמי הגמולים שעל הקרן ליתן לעובדים.
קרן הפנסיה הכחישה מנגד את חתימתה על ההסכם המושלש וטענה למניעתה לעשות כן נוכח הנחיות משרד האוצר וחריגת הוראות ההסכם מההנחיות. עוד הוסיפה הקרן וטענה להיות התביעה מוקדמת מדי, בשים לב כי נזקי התובעים עתידים להתברר רק בעת הגיעם לגיל זקנה ולפרישה.
דיון משפטי
כב' השופט ח. ארמון קבע כי דין התביעה להידחות ברובה.
לשם ההכרעה בשאלת אכיפתו של ההסכם, נדרש בית הדין לנוסחו של ההסכם כפי שנחתם עם העובדים הפורשים בתחילה. במסגרת ההסכם נקבעה מחויבות החברה לשלם לקרן הפנסיה סכום המוגדר כ"דמי גמולים" ושמטרתו היא הבטחת זכויות הפורש לרכישת וותק פנסיוני לתקופה שהוגדרה כתקופת הפרישה המוקדמת. קרי, על פי ההסכם היה על קרן הפנסיה מכוח "דמי הגמולים" ששולמו לה על ידי החברה לשלם לעובדים שבפרישה מוקדמת סכום שמבטיח את הוותק הפנסיוני שלהם. כך נקבע כי הוותק הפנסיוני ייחשב לעובדים כאילו המשיכו לעבוד גם לאחר מועד הפרישה המוקדמת, עד להגיעם לגיל הפרישה.
את ההוראה דנן נדרש בית הדין לפרש במסגרת החלתם של השינויים בהסדרי הפנסיה שהונהגו במדינה ובכללם בחוזר משרד האוצר האוסר לחשב את הוותק הפנסיוני לעובדים ככולל גם את התקופה שממועד הפרישה המוקדמת בפועל להגיעם לגיל הפרישה.
בשים לב כי הוראת ההסכם דנן סתרה כאמור את הוראת חוזר משרד האוצר, נחתם בין החברה לקרן הפנסיה הסכם חדש - הוא ה"הסכם המשולש" נשוא התובענה. מניסוחו של ההסכם נלמד כי בתקופת "הפרישה המוקדמת" - הפנסיה שתשולם לעובד שיפרוש, תהיה הפנסיה שאותה משלמת החברה באמצעות הקרן וכי באותה תקופה, העובד יוגדר כ"ממשיך חברות", ולא פנסיונר. בהמשך לאמור נקבע כי רק בהגיע "מועד הזכאות לפנסיה" שהוא בגדר "אירוע מזכה", יחל העובד להיחשב פנסיונר של הקרן. ואולם, חרף הקבוע בהסכם דנן, שונו ההסכמות בין הצדדים באופן שבו נקבעה מחויבותה של הקרן לשלם סכום שמבטיח את הוותק הפנסיוני של העובדים, כך שהוא יהיה כאילו הם המשיכו לעבוד, גם לאחר מועד הפרישה המוקדמת, עד להגיעם לגיל הפרישה. כפי שצוין, ההסכמה דנן שעניינה באופן של צבירת אחוזי פנסיה נוספים למי שכבר אינו עובד, אינה מתיישבת עם הוראות חוזר משרד האוצר ועל כן קבע בית הדין כי אין ליתן תוקף ולהסכמה שבאה לאחר "ההסכם המשולש".
מכוח האמור ובשים לב כי רובם של התובעים למעט אחד חתמו על ההסכם שלדידו נקבע כי הוא אינו תקף, דחה בית הדין את תביעת התובעים רובם.
אשר לתובע שחתם על הסכם פרישה קודם שמתנאיו נלמד כי עם הפסקת העבודה תמו יחסי עובד-מעסיק בין העובד לבין החברה ולהיות העובד שפרש בפנסיה מוקדמת, בגדר פנסיונר של קרן הפנסיה. בשים לב כי תחילת האירוע המזכה מבחינתו של התובע דנן חל קודם להחלתו של התקנון האחיד כמשמעו בסעיף 78 ט' לחוק הפיקוח - קבע בית הדין כי דין תביעתו להתקבל. נקבע כי על קרן הפנסיה לשלם לתובע את קצבת הזקנה שלו כאמור בהסכם בין הצדדים ובלא כל השפעה של התקנון האחיד, אשר אינו חל לדידו של מועד חתימת ההסכם.
לאור האמור קבע בית הדין האזורי לעבודה כי דין התביעה להידחות ברובה.
סע 34397-09 l התובע: חיים שחר ואח'; הנתבעים: 1. בתי זיקוק לנפט בע"מ, 2. מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ l לפני כב' השופט חיים ארמון l ניתן ביום 14.9.2014
