במסגרת עתירה שהגיש המוסד לביטוח לאומי, התערב בג"ץ בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה אשר הכיר בפגיעתה של עובדת בטיול טרקטורונים בו השתתפה במהלך נופש חברה בחו"ל כ"תאונת עבודה". נקבע כי מתן הטבה גרידא לעובדים אינה עונה על אמות המידה המאפשרות להכיר בה כפעילות נלווית לעבודה, וכי העובדה שהמעסיק ארגן אירוע כלשהו לעובדיו אין משמעותה כי כל פגיעה אשר תיגרם לעובד במהלך אותו אירוע תוגדר תאונת עבודה ותזכה לכיסוי ביטוחי
רקע עובדתי
המשיבה 2 הועסקה בתקופה הרלוונטית כקופאית בסניף "המשביר לצרכן". בשנת 2008 יצאו חלק מעובדי החברה לטיול בטורקיה שארגנה החברה, ובאחד הימים יצאו המשיבה ובעלה לטיול טרקטורונים. במהלך הנסיעה נפגעה המשיבה בתאונה, פונתה לבית חולים ונאלצה לעבור ניתוח. לאור האמור, הגישה המשיבה תביעה למוסד לביטוח לאומי ובה ביקשה להכיר באירוע כפגיעה בעבודה, אולם זה סירב בנימוק שהנופש, כמו גם טיול הטרקטורונים האמור, אינו מהווה פעילות הנלווית לעבודה. תביעה שהגישה המשיבה בעקבות החלטה זו נדחתה בבית הדין האזורי לעבודה, אשר קבע כי אף שלמעסיק היה עניין ברור בקיומו של הנופש והוא זה שיזם, ארגן ומימן אותו - יש קושי להתייחס אליו כאל פעילות הנלווית לעבודה.
ערעור שהגישה המשיבה לבית הדין הארצי התקבל ברוב דעות, ונקבע כי תיתכנה נסיבות מסוימות אשר בהתקיימן ייחשבו גם פעולות נופש ואירועים חברתיים כפעילויות הנלוות לעבודה בשל ההכרה באינטרס של המעסיקים לתרום לרווחתם ולגיבושם של העובדים. עוד נקבע כי השאלה אם פעילויות מעין אלו יוכרו כנלוות לעבודה תיבחן לפי מידת הזיקה בינן לבין העבודה, כשבמקרה דנן דובר קיימות אינדיקציות שדובר בהשתלמות ונופש שאורגנו על ידי המעסיק וכי הנופש היה פעילות הנלווית לעבודת המשיבה. אשר לטיול הטרקטורונים קבע בית הדין כי מאחר שהיה מדובר בפעילות שהוצעה לעובדים על ידי המעסיק, יש לקבוע כי מדובר בחלק אינטגרלי מהנופש על אף שהמשיבה השתתפה בו מבחירה ושילמה על כך מכיסה. לעמדה זו הצטרפו שני נציגי ציבור, אולם נשיאת בית הדין ושופט נוסף סברו כי הזיקה הנדרשת בין עבודת המשיבה והטיול לא מתקיימת במקרה דנן ולכן אין להכיר באירוע כתאונת עבודה. מכאן העתירה.
דיון משפטי
כב' השופטת א' חיות קבעה כי דין העתירה להתקבל וכי אין להכיר באירוע כ"תאונת עבודה". בפתח הדברים הזכירה השופטת חיות את ההלכה המושרשת לפיה בג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על פסיקותיו של בית הדין הארצי לעבודה. עם זאת, לשיטתה קיימת הצדקה לדון בעתירה לגופה היות שהיא מעלה שאלה חשובה ומרכזית בדיני העבודה וקיימות לה השלכות רחבות המתפרשות מעבר למקרה הפרטני של המשיבה. זאת, שכן מדובר בשרטוט גבולות ההכרה בתאונות המתרחשות שלא במהלך הרגיל של העבודה אלא באירוע רווחה ונופש בחו"ל שארגן ומימן המעסיק לעובדיו.
לגופו של עניין הזכיר בית המשפט כי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "תאונת עבודה" בעניינו של עובד שכיר כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". בפסיקה שעסקה בהגדרה זו לאורך השנים, נקבע כי יש לפרש את סעיף 79 שלעיל באופן המעניק כיסוי ביטוחי לא רק לעובדים שנפגעו תוך כדי ביצוע מלאכתם בפועל אלא גם לעובדים שנפגעו תוך כדי ביצוע פעילויות "נלוות לעבודה", כגון השתלמויות ואירועי ספורט ונופש. זאת מתוך ההכרה שבשוק התעסוקה המודרני יחסי עובד ומעסיק משתרעים אל מעבר לשעות ולמסגרות העבודה הרשמיות וחלים גם על פעילויות שאינן קשורות במישרין לעבודה. על כן נפסק כי כאשר קיימת זיקה בין פעילויות אלה ובין העבודה יש הצדקה להכיר בתאונות המתרחשות במהלכם כתאונות עבודה. כמו כן, למרות שבתחילה נקבעו אמות מידה נוקשות להכרה האמורה, הרי שעם השנים ולנוכח ראייה דינמית וליברלית של חיי העבודה ראו בתי הדין לעבודה מקום להגמיש את אמות המידה. כך, בהלכה שנפסקה בעב"ל 91/99 (אילוז נ' המוסד לביטוח לאומי) התווה בית הדין הארצי לעבודה מבחן דו-שלבי שלפיו יש לבחון תחילה אם האירוע מהווה בכללותו פעילות הנלווית לעבודה לפי זיקתו לעבודה. בהקשר זה נקבע כי הסממן העיקרי והמרכזי לזיקה האמורה יהיה העניין שיש למעביד בקיומו של האירוע ובתרומתו לחיי העבודה במפעל. בשלב השני, נבחנת השאלה האם הפעילות הספציפית בה עסק העובד בעת שנפגע הייתה חלק אינטגרלי מן האירוע המוכר.
מן הכלל אל הפרט, לאחר בחינת הדברים קבע בית המשפט כי התאונה שאירעה למשיבה במהלך טיול הטרקטורונים איננה תאונת עבודה ולכן יש להשיב את פסיקת בית הדין האזורי על כנה. בכל הנוגע לשלב הראשון במבחן הדו-שלבי האמור, קבע בית המשפט כי ספק אם במקרה דנן הנופש בכללותו יכול להיחשב כפעילות נלווית לעבודה, נוכח דלות הראיות שהוצגו לתמיכה במסקנה זו. בעניין זה הדגיש בית המשפט כי לא די בעובדה שאירוע מסוים מוכרז כאירוע "גיבוש" או "השתלמות", והמבחן שיש להחיל בעניין זה הוא מבחן של מהות הנבדקת על פי תכני האירוע. כך, אין להתייחס לאירוע כ"השתלמות" אם לא התקיימו בו מפגשים כלשהם בעלי תוכן מקצועי רלבנטי וכן אין להתייחס לאירוע כ"גיבוש לעובדים" אם האירוע נעדר מפגשים ופעילויות משותפות לעובדים ובפועל פנה כל עובד לעסוק בענייניו. במקרה דנן, לא נראה שהתקיימה השתלמות הקשורה לעבודה במהלך הנופש ולא הובאה כל ראייה לכך שנכללו בנופש פעילויות משותפות חברתיות או אחרות שאורגנו על ידי המעסיק במטרה לתרום לגיבוש העובדים. לאור האמור, הסיק בית המשפט כי דובר למעשה בחופשת נופש "מפנקת" בטורקיה שארגן ומימן המשביר לעובדיו.
עוד נדרש בית המשפט לשאלה אם העובדה שקבוצת עובדים הוזמנה לבלות יחד נופש בבית מלון בארץ או בחו"ל על חשבון המעסיק, די בה כדי לקיים את הזיקה הנדרשת בין הנופש ובין העבודה עד כי יש לראותו כפעילות נלווית לעבודה. לדעת בית המשפט, כדי שהעניין שיש למעסיק באירוע יוביל לסיווגו כפעילות הנלווית לעבודה נדרש כי האירוע על פי תכניו יכלול פעילות המשרתת את המטרה שלשמה הוא נועד, אך מנגד מתן הטבה גרידא לעובדים אינה עונה על אמות המידה המאפשרות להכיר בה כפעילות נלווית לעבודה. עוד הוסיף בית המשפט כי ממילא הנסיבות בהן נפגעה המשיבה אינן צולחות את השלב השני של המבחן הדו שלבי. בהקשר זה קיבל בית המשפט את עמדת המיעוט של בית הדין הארצי לפיה העובדה שהמעסיק ארגן אירוע כלשהו לעובדיו אין משמעותה כי כל פגיעה אשר תיגרם לעובד כלשהו במהלך אותו אירוע תוגדר כתאונת עבודה ותזכה לכיסוי ביטוחי. זאת, שכן יש להוסיף ולהראות כי מדובר באירוע שהיווה חלק אינטגראלי מאותה פעילות נלווית ולא באירוע שהתרחש בעת שהעובד ניתק עצמו מהמסגרת ומהתכנים של הפעילות. במקרה זה לא הובאה כל ראיה לכך שטיול הטרקטורונים אורגן על ידי המעסיק כפעילות משותפת לעובדים המיועדת לתרום לגיבושם וכל שהוכח הוא כי הטיול הוצע למשיבה על ידי המעסיק בדף המידע כאופציה לבילוי במהלך הנופש, על חשבונה הפרטי. בנסיבות אלה נקבע כי בניגוד לדעת הרוב אין מדובר בחלק אינטגרלי מהנופש, אפילו אם היה מוכר כפעילות הנלווית לעבודה.
סיכומם של דברים - העתירה התקבלה; האירוע לא יוכר כתאונת עבודה.
בגצ 339/13 l המוסד לביטוח לאומי נגד בית הדין הארצי לעבודה נ' אירנה זגורי l לפני כבוד השופטים המשנָה לנשיא מ' נאור, השופטת א' חיות, השופט י' דנציגר
