העובדות וטענות הצדדים
עניינו של פסק הדין בסעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג המקנה לבית המשפט סמכות לסטות מהסדר איזון המשאבים בין בני זוג בנסיבות מיוחדות ובשאלה אם יש לכלול בעניינן של הנסיבות המיוחדות אלימות קשה בין בני זוג.
ראשיתו של ההליך בטענת התובעת לפני בית המשפט לענייני משפחה אשר דן בתביעות הרכושיות בין הצדדים, כי נוכח ניסיונו של הבעל ליטול את חייה בדקירות סכין, אין הוא זכאי ליהנות מפירות הרכוש המשותף שצברו הצדדים יחדיו ובפרט שלא מן הזכויות הסוציאליות בעלות האופי האישי שצברה במקום עבודתה. לשיטתה, בשים לב להרשעתו של הבעל בניסיון רצח, יש לקבוע כי חל בעניינם סעיף 8 לחוק המקנה לבית המשפט סמכות לסטות מהסדר האיזון בנסיבות מיוחדות. כך נטען כי יש להחיל לעניין "נסיבות מיוחדות" נסיבות שעניינן אלימות קשה בין בני זוג.
בית המשפט לענייני משפחה דחה את הטענה האמורה בקובעו כי יש להפעיל את הסמכות המנויה בחוק ביחס לנסיבות בעלות אופי כלכלי בלבד, אשר להן השלכה ישירה על היקף הרכוש. בפרט נקבע כי אין בנסיבות בעלות היבט של אשם מוסרי, קשות ככל שיהיו, כדי להצדיק סטייה מן העיקרון של איזון משאבים.
ערעור המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה ומכאן בקשת הערעור והערעור דנן.
לשיטת המבקשת יש לכלול ב"נסיבות מיוחדות" אלימות חמורה ומוכחת כנגד בן זוג. את הטענה האמורה ביססה המבקשת על טעמי ההגינות והצדק כמו גם על ההכרה בקדושת חייו של האדם.
הבעל טען מנגד כי שאלת פרשנותו של סעיף 8 נדונה בהרחבה בפסיקה שבה נקבע כי איזון המשאבים בין בני הזוג אינו אמור להביא בחשבון היבטים של אשם בכל הנוגע למערכת היחסים בין בני הזוג.
פסק הדין
כב' השופטת ד' ברק-ארז קבעה כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל וכי דין הערעור להתקבל בחלקו.
ראשית קבע בית המשפט כי השאלה אילו נסיבות ייחשבו ל"מיוחדות" לצורך איזון משאבים בין בני זוג, היא שאלה חברתית ומשפטית נכבדה, העשויה להתברר במקרים נוספים ואשר לא זכתה להתייחסות מלאה בפסיקה בנוגע להיבטי האשם הקיימים בפירוק מערכת היחסים הזוגית. נקבע כי בנסיבות האמורות יש כדי להצדיק את קבלת הבקשה למתן רשות הערעור.
אשר לערעור - בית המשפט אשר נדרש למסגרת הנורמטיבית שהיא חוק יחסי ממון, החלה על תביעותיהם הרכושיות של הצדדים, ציין כי החוק אשר נועד להסדיר את חלוקת הרכוש בין בני הזוג באופן שהעמיד במרכזו את המאמץ הכלכלי המשותף במסגרת היחידה המשפחתית, ביקש בעיקרו של דבר לנטרל שיקולים הנוגעים לאשם במערכת היחסים הזוגית. ואולם, בית המשפט הוסיף וקבע כי אף מבלי לסטות מן הרציונל הבסיסי של החוק, במקרים קיצוניים של אלימות יש מקום להביא עובדה זו בחשבון איזון המשאבים או חלקם. נקבע כי אין בהכרה בכך, באופן מתוחם, זהיר ומוגבל, כדי לגרוע מן התפיסה שעל השיקולים של אשם במערכת היחסים הזוגית להיוותר מחוץ לאיזון המשאבים. בפרט צוין באשר לאלימות במשפחה כי מדובר ברעה חולה וכי לא קיים עוד ספק כי על מערכת המשפט להתגייס להגנתם של קורבנותיה. צוין כי אלימות המבקשת ליטול את הנפש או התעללות קשה וקיצונית אינה רק בגדר "אשם" במערכת היחסים בין בני הזוג, כי אם יש בה כדי לפגוע בזכות לחיים ולשלמות הגוף, עד כדי איונה.
בשים לב לקביעות האמורות הוסיף בית המשפט ונדרש לשאלה האם האפשרות להגיש תביעות נזיקין בגין עוולות שגרמו בני הזוג זה לזו, ולא כל שכן בגין אלימות חמורה, מייתרת את הצורך להביא בחשבון אירועים של אלימות קיצונית במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט לעניין איזון המשאבים. נקבע כי הגם שמדובר בחלופה ראויה וחשובה, אין בה כדי לאיין את הקביעה האמורה ביחס לסעיף החוק. בפרט נקבע האמור בשים לב למשמעויות הרגשיות והכלכליות הכרוכות בה, בהיותה מחייבת ליזום הליך משפטי נוסף ובגדרו להוכיח באופן פוזיטיבי פגיעות גוף ונפש.
לאור האמור נקבע כי בנסיבות העניין דנן חל כלל המניעות המונע ממי שביקש ליטול את חייה של בת זוגו ליהנות מזכויותיה הסוציאליות ובכללן זכויותיה הפנסיוניות התלויות בעצם חייה במסגרת איזון המשאבים החל ברכוש הצדדים.
יצוין כי השופט הנדל אשר הסכים עם הקביעה העקרונית בדבר קבלת הערעור בחלקו, טען בפסק דינו כי לא האשם במעשה בן הזוג האלים הוא שגורם לסטייה בחלוקת הרכוש, כי אם הפגיעה באוטונומיית בן הזוג השני.
לאור האמור קבע בית המשפט העליון כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל. באשר לערעור נקבע כי יש לקבלו בחלקו, באופן שבו זכויותיה של המבקשת ממקום עבודתה, התלויות בחייה, לא יובאו בחשבון במסגרת איזון המשאבים.
תקציר בע"מ 7272-10 l המערער: פלוני; המשיבה: פלונית l לפני כב' השופטים ח' מלצר, נ' הנדל, ד' ברק-ארז l ניתן ב- 7.01.2013
