על מלטה לא ידעתי כלום, חוץ מהביטוי "מלטה יוק"*, אבל היה דיל של הרגע האחרון וכך מצאנו את עצמנו על טיסת לילה שהפכה ליותר מ-12 שעות של סיוט עד שקיבלנו את החדר במלון בשעה שלוש אחרי הצהריים. ואולם מכאן והלאה זה היה מסע מרתק של תגליות, הגם שכמעט לא יצאנו מאזור סנט ג'וליו. ים, מפרצים, סלעים, טיילת, סירות דיג, שמיים כחולים, אורות של לילה, דגים ומאכלי ים בשפע והמון שלווה - בניתוק מוחלט מטלוויזיה, עיתונים ומכשירי טלפון חכמים יותר או פחות.
באי מלטה (שהוא בעצם שלושה איים קטנים) מתגוררים 400 אלף תושבים ומגיעים אליו 1.5 מיליון תיירים בשנה, לכן תופסים בתי מלון, טיילות ומסעדות את השורה הראשונה של הבניינים לאורך הים, מנומרים במעט כנסיות הבנויות מאבן חול גירית בסגנון הבארוק ובהרבה בתים חדשים, צרים בדרך כלל, שנבנו בשטח הקטן שבו היו עד כה בתים נמוכים של קומה או שתיים.
התופעה המוזרה שצדה את עיני היא העובדה שמרבית הבתים אינם מאוכלסים או מאוכלסים רק בחלקם. מלצרית מלטזית יפיפייה בת 39, אם חד הורית, נעתרה לענות על תמיהותיי אחרי שסיימה משמרת ארוכה:
"היו כאן הרבה בתים קטנים ויפים שבשנות ה-80 וה-90, בעת הפריחה הכלכלית, נהרסו בידי יזמים זריזים שבנו ללא שום תכנון כנראה בתים גבוהים (5-4 קומות וראיתי גם בית בן 6 קומות שנקרא מגדל. הכול יחסי). בבניינים החדשים נבנו דירות קטנות מדי, שלא עניינו את העשירים ואילו העניים לא יכלו לממנן, וכך נותרו הבניינים ריקים או כמעט ריקים". אם חושבים לעומק, מגדלי רפאים ושכונות רפאים מעין אלה קיימים גם בתל-אביב ובירושלים. דיברנו איתה על קפיטליזם חזירי שמשותף כנראה לכל הארצות מאז ש"הכסף הפך לתכלית החיים", כהגדרתה. דיברנו על השפה הדומה שלנו, וניסינו להבין את מקורה. היא לא זכרה להגיד באלה מילים זהות היא נתקלה אבל אחרי שהיא שמעה אותי אומרת לבעלי כי באי יש ארבע מאות אלף תושבים היא קפצה בשמחה: "הנה ככה אומרים גם אצלנו". חיפשנו מכנה משותף והגענו למסקנה כי אולי ההשפעה של הפניקים היא המשותפת לשפות השמיות שלנו. "הייתי רוצה לחקור יותר את העבר שלנו, אבל אין לי זמן, אני צריכה להתפרנס". הצענו לה לבוא לישראל, היא חייכה ואמרה "אולי בזמנים שקטים יותר" והזכירה לנו את מה ששכחנו מול הים הכחול, שאצלנו הייתה מלחמה. הצענו לה שכסוציאל-דמוקרטית מוטב שתפנה לפוליטיקה. "אוי לא, אני רוצה לישון בלילה," היא אמרה והלכה לעשות בדיוק את זה. אחרי שהיא הלכה נזכרנו כי שכחנו לשאול אותה לשמה...
בהמשך שמנו לב כי השפה המלטזית משובצת במילים ערביות ובדקנו במקורות, כלומר בגוגל, וראינו שהשפה השמית המשותפת לנו ולהם היא ערבית. מלטה הייתה מחוברת בעבר לצפון אפריקה וגם ליבשת אירופה וכך שתי ההשפעות העיקריות על השפה באי הן של השפה הערבית ושל השפה האיטלקית. הנוף הלא-בנוי מזכיר מאוד את ישראל שלפני 50-40 שנה וגדרות הסברס והפרי המתוק הזכירו לנו נשכחות. ראשוני המתיישבים באי הגיעו מסיציליה השכנה ומצפון אפריקה לפני שבעת אלפים שנה. במקום יש שרידים של יישוב פרה-היסטורי גדול. הפניקים הגיעו לשם בשנת 400 לפני הספירה. בשנת 60 לספירה הגיע למקום שליח הנצרות פאולוס הקדוש שנתפס והובל לרומא. בדרך ניפצה סערה את הספינה, הוא הצליח להימלט והתחבא במלטה במשך שלושה חודשים שבמהלכם הביא את בשורת הנצרות אל מרבית תושבי האי.
האי נכבש על ידי קרתגו ורומא וב-870 לספירה בידי הערבים, ששלטו בו עד 1040. זכר לכך מצאנו בשמות הערים - רבאט ומדינה, שהייתה בירתה הקדומה של האי. אחרי הערבים הגיעו למקום הנורמנים מסיציליה שיצרו את שכבת האצולה המקומית על 32 דרגותיה. ב-1530 תפסו את השלטון אבירי מסדר ההוספיטלרים המוכרים לנו מעכו בשל בתי החולים שהקימו, אולם במלטה הם עסקו בעיקר בשוד ימי. *כאן אנחנו מגיעים לביטוי המפורסם. הסולטן הטורקי סולימאן המפואר שלח כוח סיור למלטה כדי למגר את התופעה, אך הכוח לא הצליח לאתר את האי וחזר הביתה בטענה ש"מלטה יוק", כלומר "אין מלטה". נפוליון כבש את האי ב-1798. שנתיים לאחר מכן הועברה השליטה לבריטניה.
במלחמת העולם השנייה שכנה המפקדה העליונה של כוחות הברית בבונקרים באי ומאותה תקופה עד עצם היום הזה הממשל עדיין מושפע מהסדר הבריטי, והמלטזים נוהגים בצד שמאל, מטלפנים מתאי טלפון אדומים, שולטים בשפה האנגלית ושותים בירה מקומית מעולה. מלטה היא מדינה עצמאית מאז 1964. ב-1973 הצטרפה כרפובליקה לחבר העמים הבריטי וב-2004 הצטרפה לאיחוד האירופי.
האם הם מאושרים? לפי העיתון המקומי מלטה סובלת מפערים חברתיים, תושבים רבים בה סובלים מסוכרת ויש בה רמת פשיעה גבוהה. "טיימס אוף מלטה" כותב כי יש מחסור בשוטרים, המועסקים בעיקר לצורכי טקסים ופעילות ספורטיבית, כך שהכוח השיטורי המועט שנותר מתקשה להתמודד (אמרנו שיש דמיון בינינו לבינם?). יש הרבה עובדים זרים מאירופה, בעיקר סרבים, אך גם פליטים אפריקאים וערבים שאין האי מצליח לעכל. אנטוניו גוטירס, הנציב העליון לפליטים של האו"ם, אף אמר השבוע כי "מלטה היא מקרה מיוחד בגלל שטחה הקטן, ומשאבי הרווחה המוגבלים שלה." מועצת הביטחון התכנסה כדי לדון בחלקה של לוב, שכנופיות הפושעים שלה אמונות על הברחת הפליטים לאירופה, ועושים זאת ללא עונש.
