לשלם מס הכנסה כמעט כולם חייבים. השאלה היא - כמה ואיך נקבע הסכום? בין המשתנים שמסייעים לרשויות לקבוע את חבות המס, נמצאים מעמדו התעסוקתי של המשלם והסטטוס המשפטי שלו. רו"ח אליק גנדלמן, מומחה במיסים, מגיש מדריך להבדלים ולהגדרות השונות, שחשוב להכיר:
עצמאי - אדם שהכנסתו באה מכל מקורות ההכנסה, אך לא מעבודה אצל מעביד שממנו הוא מקבל משכורת.
שכיר - אדם המשתכר או מרוויח מעבודה. מעבידו יכול לשלם בעבורו לביטוח לאומי, לפיצויים ולקופת גמל.
חברה - מבחינת מיסוי, ההכנסות חברה מוגדרת כתאגיד שנרשם על פי כל דין בר-תוקף, לרבות אגודה שיתופית. עיסוקיה הם כשל "עצמאי", והכנסתה החייבת במס מחושבת באותו אופן. בגין שנת המס 2022 חייבת חברה מס בשיעור 23% על הכנסתה החייבת. בעת תשלום דיווידנד – בעל מניות מהותי (זה המחזיק לפחות 10% ממניות החברה, או החזיק בשיעור האמור ב-12 חודשים אחרונים) המקבל דיווידנד, משלם מס נוסף בשיעור 30% על היתרה כאשר מדובר בבעל שליטה, וכך מגיע סך כל המס ל-46.1% (לפני מס יסף).
שווה לדעת:
מי שמעוניין להשקיע את רווחיו בפיתוח עסקי, ברכישת נכסים או להחזיר הלוואות בעבור רכישתן, מוטב שישקול פעילות במתכונת של חברה, שבה, לאחר ניכוי המס, יישארו לו 77% מהרווח למטרה זו במקום נישום "יחיד" המשלם מס הכנסה בשיעור עד 50% (כולל מס יסף). למשקיעי כספים, כדאי לשקול השקעה באמצעות חברה, כדי שהכספים למימון ההשקעה ייחסכו למס בשיעור 23%, ובעת קבלת דיווידנד בין חברות שיעור המס יהיה אפס.
שכיר להלכה (בעל שליטה) - כדי לזכות ביתרונותיו של שכיר לגבי ההוצאות הנוספות המותרות בניכוי, וביתרונותיה של חברה לגבי אופן חישוב המס על ההכנסה החייבת בשיעורי מס הנמוכים מאלה של יחיד, עצמאים רבים מנהלים את עסקיהם במסגרת חברה. מכאן יוצא שבעל העסק משנה את מעמדו מ"עצמאי" ל"שכיר". לפיכך, בינו כ"עובד" לבין החברה כ"מעסיקה" קיימים יחסי עובד ומעסיק, על כל המשתמע מהם.
בדרך ניהול זאת - בעל העסק לשעבר הוא בעל המניות ומנהלה של החברה. מעמדו חולש על החברה, ובכלל זה על קביעת משכורתו. בתכנון מיטבי תגיע משכורתו למידה כזו שתחייבו במס שולי עד זה של החברה בשילוב עם מיסוי על דיווידנד.
קבלת משכורת בסכום אופטימלי בכל שנה מאפשרת למנהל ליהנות מהניכויים ומהפטורים האישיים מההכנסה, הניתנים לכל שנת מס בנפרד. הפסד שנותר כתוצאה מתשלומים אלה מועבר בחברה לשנים הבאות ומקוזז מרווחיה. המשכורת אמורה להיות סבירה ביחס למאמץ המושקע על ידי בעל מניות השכיר, במיוחד כאשר הוא זכאי להטבות מס כגון פטור לנכה לפי סעיף 9(5) לפקודה, הטבות יישובים וכו'.
תכנון מס זה כפוף לסעיף מיוחד: ככל שחברה נכנסת לגדר "חברת ארנק", כלל ההכנסה הנצמחת מפעילות של בעל שליטה, תמוסה במס שולי ובדמי ביטוח לאומי ברמת היחיד.
חברת ארנק - מי שפועל באמצעות חברה, אך בפועל נותן שירותים לגורם יחיד (או כמעט יחיד). גורם שכזה, יכול כעקרון להיות מועסק כשכיר, אזי יראו את החברה כשקופה לצורכי מס ויראו את בעל השליטה כאילו הפיק את הכנסות באופן ישיר והוא יחויב במס האישי שלו ולא במס חברות. מומלץ לבחון כל מקרה לגופו בכדי להיערך בהתאם. נותני שירותי ניהול ונושאי משרה באמצעות חברה ייחשבו "חברת ארנק", אף אם יש להם לקוחות רבים.
שותפות מוגבלת – במסגרת הישות המשפטית הזו, לא השותפות היא הנישומה, אלא השותף. החלק שכל שותף זכאי לו בשנת המס מהכנסות השותפות מוגדר וממוסה כהכנסתו של אותו שותף. למעט כמה חריגים שהוגדרו בצווי מס הכנסה - רווחי השותפות הנמשכים בידי השותפים, אינם ממוסים בעת משיכתם (לעומת רווחי חברה הנמשכים בידי הבעלים כדיווידנד, וממוסים בעת משיכתם). חשוב לדעת: בעתיד ייתכנו לא מעט שינויים בהתייחסות למיסוי שותפויות, בהתאם להצעות שהועלו על שולחן הכנסת.
חברות משפחתיות - חברה יכולה לבקש להיות מוגדרת כחברה משפחתית בתוך שלושה חודשים לאחר התאגדותה, וחברה שלא תעשה זאת לא תוכל להפוך למשפחתית בעתיד. למעשה, מעמד "החברה המשפחתית" ששימש אמצעי נוח לתכנוני מס, בוטל על ידי המחוקק בשנת 2003. ואולם, יישום התקנות הסופיות שאמורות לאפשר זאת לא נעשה עדיין.
משנת 2008 מתחלקות הכנסות החברה המשפחתית בין בעלי המניות לפי שיעור החזקותיהם בחברה, גם אם לא חולקו בפועל. משנת 2018 כל סוגי ההכנסות של חברות משפחתיות חייבים בדמי ביטוח כהכנסה פסיבית, כולל סוגי הכנסות שלא היו חייבים בדמי ביטוח בידי יחיד (רווח הון, ריבית, דיווידנד, שכר דירת מגורים).
