חוקי העבודה של ישראל משופעים בסעיפים מיושנים ואפילו שגויים, וכבר נכתב על כך רבות. זכויות בסיסיות של העובדים אינן מוסדרות בחוק אלא בחקיקת משנה; והחוקים עצמם אינם תואמים למציאות.
נסתפק בשתי דוגמאות:
א. פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד בשכר (יומי או שעתי) הם, לפי החוק, בשיעור של שבועיים לשנה. הוראה זו שונתה בפועל כבר לפני למעלה מ-30 שנה: הקביעה כי לכל עובד מגיעים פיצויים בשיעור של חודש בשנה - היא מכוח תקנה שהתקין השר מכוח סמכותו(1), ואינה מופיעה בחוק עצמו.
ב. שבוע העבודה בישראל הוא, כלשון חוק שעות עבודה ומנוחה, 45 שעות. הקביעה בפועל כי שבוע העבודה הוא בן 43 שעות בלבד נסמכת עדיין, כמעט 20 שנה לאחר שינוי המצב בפועל, על צו הרחבה.
עתה שינה המחוקק הישראלי באחת, בחוק חדש(2), את כל חוקי העבודה - מ"פקודת מחלקת העבודה" המנדטורית בת שבעים השנה, ועד חוקים חדשים לחלוטין.
בחוק החדש אין כל הוראה המשנה במשהו את אופי יחסי העבודה, זכויות העובדים (וחובותיהם) או חובות המעבידים (וזכויותיהם). יש בו רק שינוי טרחני של המונח "מעביד", על 87 הטיותיו ("מעביד", "למעביד", "העביד" וכו'), ב-45 חוקים, למונח "מעסיק" והטיותיו המקבילות.
מעתה - לא במעבידים ידובר, אלא במעסיקים בלבד; ואין יותר יחסי עובד ומעביד, אלא יחסי עבודה.
וכך הוסבר שינוי "חיוני וחשוב" זה בהצעת החוק(3):
"מטרת החוק המוצע להחליף את המונח מעביד, על הטיותיו – בשמות עצם ובפעלים – במונח מעסיק על הטיותיו המקבילות, בכל חיקוק בתחום דיני העבודה, למעט בהקשר של יחסי העבודה הקיבוציים, שכן לפי הפסיקה תנאי הכרחי להכרה בארגון מעבידים ככזה הוא פעילותו בתחום יחסי העבודה ותנאי העבודה, להבדיל מפעילות עסקית.
למונח מעביד, על הטיותיו, עלולה להיות משמעות שלילית, המתקשרת בין היתר לניצול, שיש בה כדי להשפיע על השיח המשפטי והציבורי כלפי מי שמעסיק עובדים. שאינו טעון מעסיק, שאינו טעון במשמעות שלילית כאמור."
ובא לציון גואל.
שינוי כל החוקים, בכל הוצאות הספרים, במצגות ובספרי הלימוד והדרכה, יגרום כנראה להכחדתו של יער בראשית קטן...
הערות הכותב
(1) וגם הקביעה כי הפיצויים המגיעים הם, למפוטר בלבד, לפי חודש לשנה- כבר אינה נכונה במרבית המקרים, בגלל ההסדרים מכח "סעיף 14" לחוק.
(2) חוק להחלפת המונח מעביד (תיקוני חקיקה), התשע"ד-2014; נתקבל בכנסת ב-15.7.14
(3) הצעות חוק – הכנסת - 535