עובדים בישראל זכאים לתשלום מיוחד ויוצא דופן בשם "דמי הבראה". מקורו ההיסטורי נעוץ ברצון לוודא שהעובדים מקבלים ימי מנוחה וחופשה מוסדרים, כולל מימון, שינוצלו בבתי מלון/הארחה. בעבר, העובדים אף נדרשו להציג קבלות על שהייתם בבית הבראה, כתנאי לקבלת התשלום מהמעסיקים. כיום, מדובר בסוג של תוספת למשכורת, שאין כל הכרח לנצל אותה דווקא לחופשה והעובדים לא צריכים להראות כל הוכחה לכך שניצלו אותם לצורך תשלום לבית מלון.
נכון לשנת 2022, העדכון האחרון לצו ההרחבה בנושא, שמחיל את התשלום על כלל העובדים במגזר הפרטי, העמיד את סכום דמי ההבראה על סך של 378 שקל ליום. הצו חל על כלל העובדים במשק, למעט קבוצות עובדים מסוימות שהוחרגו ממנו.
ביולי2021 נחתם הסכם קיבוצי כללי בין נשיאות המגזר העסקי לבין ההסתדרות המעדכן את הסכום ל-382 שקל ליום. אולם, נכון לתחילת 2022 טרם נחתם צו הרחבה המרחיב את הוראות ההסכם על כלל המשק.
מספר ימי ההבראה (בנוסף לחופשה השנתית), המוגדרים בתקנות לעובדים במשרה מלאה מתחיל במינימום של חמישה בתום השנה הראשונה להעסקה, וגדל ככל שהוותק שלהם עולה. לעובדים במשרה חלקית תשולם קצובת ההבראה באופן יחסי להיקף משרתם.
סכום דמי ההבראה המצטבר משולם אחת לשנה, באחד מחודשי הקיץ, מחודש יוני ועד חודש ספטמבר.
החוקים, הפסיקות והתקנות השונות בנושא זה מפרטים בהרחבה עוד שלל נושאים שלהם ההשפעה על דמי ההבראה – כגון צבירתם בזמן חופשת לידה או בעת יציאה לחופשה ללא תשלום, משך הזכאות לאחר סיום ההעסקה לצורך תביעת סכומים שלא שולמו ועוד.
