בית משפט השלום גזר את דינו של עו"ד מושעה שהמשיך לרמות לקוחות והשית עליו 4 שנות מאסר בפועל, קנס ופיצוי לנפגעים. נקבע כי נדמה שהנאשם "השתחל" לשורות לשכת עורכי הדין, למטרת רמיה והונאה של לקוחותיו. הנאשם הגה רעיונות להתעשרות קלה על חשבון אחרים, ולא גילה אמפתיה כלשהי כלפי לקוחותיו.
לפנינו גזר דינו של נאשם בעבירות מרמה, עורך דין אשר בשנת 2010 קיבל רישיון לעיסוק בעריכת דין, ובשנת 2013 הורחק לצמיתות מלשכת עורכי הדין על ידי בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין. בשנת 2014 בוטלה ההרחקה לצמיתות והנאשם הושעה מחברותו. העבירות בהן הואשם הן קבלת דבר במרמה, בנסיבות מחמירות, נסיון לקבלת דבר במרמה, בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות והתחזות לעורך דין.
לטענת המדינה,
במעשיו של הנאשם היה כדי לפגוע, פגיעה חמורה, במוסד הנאמנות, עליו אמונים עורכי הדין, בתדמית עורכי הדין בעיני הציבור, ובתדמית מערכת בתי המשפט. בנוסף מעשיו פגעו בזכויות המתלוננים, כנאשמים, לייצוג בהליכים פליליים, וגרמו לנזקים חמורים, כגון קנסות, שלילת רישיונות נהיגה, הוצאת צווי הבאה ואף מאסרים. הנאשם פגע בקניינם של המתלוננים, כאשר נטל במרמה סך של כ-125,000 ₪. המדינה ביקשה לגזור על הנאשם עונש אחד, אשר לא יפחת מארבע שנות מאסר בפועל ופיצוי לנפגעים.
לטענת הנאשם,
הוא הודה, לאחר שכבר החלה להישמע פרשת התביעה, כדי לחסוך מהעדים עוגמת נפש, והתחרט על מעשיו. הוא מנסה לשקם את חייו ועדין מעוניין לפצות את הנפגעים, בהזדמנות הראשונה שתהיה לו לגייס כספים. הנאשם ביקש להתחשב בחלוף הזמן ובנסיבותיו האישיות ומסר שהוא הביע חרטה על מעשיו.
כב' השופט ר' סולקין פסק כי הנאשם עבר עבירות מרמה חמורות ביותר והורשע בריבוי עבירות של קבלת דבר במרמה, עבירת ניסיון לקבל דבר במרמה, זיוף מסמך, שימוש במסמך מזויף ושתי עבירות של התחזות לעורך דין. הנאשם החל במסכת מעשי הרמיה שלו עוד מימי התמחותו. מעשים אלה המשיכו לאורך תקופת היותו עורך דין, ואף לאורך תקופת השעייתו והוצאתו מלשכת עורכי הדין לתקופות שונות, ולא חדל, עד אשר הוגש כתב האישום דנן. בכדי להצליח במעשי הרמיה הרבים, לא בחל הנאשם בכל אמצעי. הנאשם, אשר הוצא מלשכת עורכי הדין ונשלל רשיונו, התחזה לעורך דין; הציג בפני לקוחותיו מצג שווא, לפיו הוא מייצגם בהליכים הפליליים נגדם – כשפעמים רבות, לא עשה דבר; ניצל מצוקתם; מעל באמונם בו כבא כוחם; פגע פגיעה חמורה בזכותם לייצוג משפטי על ידי מי שמורשה ומוסמך לכך; פגע בקניינם; הדריך את שלוות חייהם; גזל מהם במרמה סך של כ-125,000 ₪; והכל מתוך בצע כסף. בנוסף, היה במעשיו כדי לפגוע באמון המתלוננים והציבור במערכת המשפט ובציבור עורכי הדין. נדמה, כי הנאשם "השתחל" לשורות לשכת עורכי הדין, למטרת רמיה והונאה של לקוחותיו. הנאשם הגה רעיונות שונים להתעשרות קלה על חשבון אחרים, ויישם בפועל תכניות מתוחכמות אלה, במשך תקופה ארוכה וכלפי מספר מתלוננים שונים. הוא לא גילה אמפתיה כלשהי כלפי לקוחותיו, חלקם אנשים קשי יום, שמסרו לו את שארית כספם.
בנוסף לאמור נקבע כי על מידת האמון המיוחדת שמחייב תפקיד עורך הדין הורחב בדברי בית המשפט העליון בפסק הדין על"ע 1746/98 בעניין מזור. שם נאמר כי: "מקצוע עריכת הדין מחייב את העוסקים בו לנהוג בניקיון כפיים, בהגינות, בנאמנות ובמסירות. אלה אינן רק מידות טובות שיבור לו עורך הדין, ולא רק חובות מוסריות ואתיות שהוא חייב בהן, אלא גם חובות המוטלות עליו מכח הדין... נקיון כפיים, הגינות, נאמנות ומסירות הם בחזקת כישורים אישיים הכרחיים למי שבחר לעסוק במקצוע עריכת הדין. בלעדי אלה לא רק שאינו רשאי לעסוק במקצועו, אלא שאינו כשיר לכך; כמוהו כמנתח שבשל ליקוי גופני כלשהו אינו יכול להחזיק בידיו בכלי הניתוח.". בע"פ 7090/06 בעניין פרידמן נאמר: " המערער מעל באמונם של לקוחות אשר שכרו את שירותיו כעורך דין, ובאחדים מהמקרים גרמו לאותם לקוחות תמימים נזקים קשים. אולם, לא רק את שמו הכתים המערער, אלא גם את שמו הטוב של ציבור שלם העושה מלאכתו נאמנה, הואיל ונשמת אפו של מקצוע עריכת הדין הוא האמון שהציבור נותן בו...". ברע"פ 1096/09 בעניין מילשטיין אף נקבע כי: " במעשיו של המבקש, יש כדי לערער אמון זה, ולהכתים ציבור גדול של עורכי דין העושים את מלאכתם נאמנה. ... דין נסיבותיו האישיות של המבקש לסגת מפני חומרת מעשיו ומפני האינטרס הציבורי המחייב ענישה מחמירה במקרים כגון דא.". עוד הודגש כי יש משנה חומרה למעשי הנאשם, באשר מדובר בנטילת ייצוג המתלוננים בהליכים פליליים, אשר בחלקם עמדו על הכף שמם הטוב, חירותם ועתידם האישי והמקצועי. בחלק אחר – חופש התנועה והאפשרות לנהוג ברכב מנועי, על כל הנלווה לכך בימינו. האמון הנלווה ליחסים בין סניגור פלילי לבין לקוח משמעותיים, שכן, המדובר בדיני נפשות. בית המשפט העליון עמד על ייחוד יחסי סניגור – לקוח בהליך הפלילי בע"פ 514/17 בעניין יצחקניא, שם נאמר:" אם כך הוא לגבי יחסי עורך דין-לקוח המתקיימים ברגיל, על אחת כמה וכמה שכך הוא כאשר בחובת הייצוג המורכבת של הסנגור בהליך הפלילי עסקינן. כלל נקוט בידינו: "ככל שכוחו של השלוח רב יותר, כך מן הדין להטיל עליו חובות התנהגות ראויה חמורות יותר".
בהמשך לאמור נקבע כי באשר למתחם הענישה,
המקרה דנן הינו חמור במיוחד בשל העובדה שמדובר על עורך דין שבחלק ניכר מהזמן לא היה כשיר לייצג, וכמו כן, פעל באופן סדרתי ומתמשך כלפי מגוון לקוחות. הודגש כי במקרה דנן, מעבר לסכומי הגזלה, יש ליתן את הדעת לתחכום שהיה במעשי הנאשם, הקפדנות והתכנון שקדם להן, לצד נסיבות נוספות. מעשיו של הנאשם, פגיעתו הרעה והקשה בלקוחותיו; באמון הציבור בעורכי הדין; באמון הציבור במערכת המשפט – מחייבים ענישה של ממש. נקבע כי אין לקבל עמדת ההגנה, כי כלל האירועים עולים כדי אירוע אחד, המצדיק מתחם ענישה אחד. ראשית, בכל אחד מהאישומים קיים שוני בסיווג התיקים; באופן המרמה; בסכום שנגבו; אפילו בעבירות בגינן הועמד הנאשם לדין. שנית, כל לקוח שנפגע – הוא עולם בפני עצמו, על מצוקותיו, רצונותיו, ההליכים בפניהם עמד, וראוי שבית המשפט יתן הדעת עליו – בנפרד. הנאשם נטל אחריות והודה במעשיו, ואף הביע חרטה פורמלית כאשר מסר את דברו האחרון, עם זאת, לא פעל די להשיב המצב לקדמותו ולפצות את קרבנותיו התמימים. משום כך, יש להטיל ענישה, שיהיה בה כדי להביע סלידת הציבור ממעשיו. לנוכח הסדרתיות במעשים; התמשכותם; העדר חרטה – במישור המעשה, שתבוא לידי ביטוי בהשבת חלק משמעותי מהכספים, שנלקחו שלא כדין, ראוי למקם עונשו של הנאשם ברף העליון של כל אחד ממתחמי הענישה, כאשר כל עונש ירוצה במצטבר. עם זאת, לאור הודאת באשמה, והעובדה שהשיב ולו חלק מסוים מהסכום שגזל מלקוחותיו, תיערך חפיפה חלקית בין העונשים, שתבוא לידי ביטוי בעונש אחד, שיוטל על הנאשם. לאור החזרתיות על המעשים, מוצא בית המשפט לקבוע מאסר מותנה ממושך, אשר ירתיע הנאשם לבל יהין לחזור על מעשיו החמורים. זאת ועוד, משלא עמד הנאשם בהסדר לענין השבת הכספים, יושת חיוב בפיצוי מלא בגין יתרת קרן הכספים שנגבו, וכן יושת על הנאשם עיצום כספי מסוג קנס.
לסיכום, בית המשפט דן את הנאשם ל 48 חודשים מאסר בפועל, קנס בסך 75,000 ₪ ופיצוי למתלוננים בסך של 125,000 ₪.
המאשימה יוצגה ע"י עו״ד דניאל גלעד; הנאשם יוצג ע"י עו״ד רומן קוגן
ת"פ 30135-05-19
