בית משפט השלום גזר את דינו של נאשם בעבירות אלימות ובתוך כך הביע עמדה לפיה יש לבחון את השפעת בקשת הצדדים לקבלת תסקיר על התמשכות ההליכים. נקבע כי חזקה על עורכי הדין – של הנאשם ושל המאשימה, כי יפעלו ביסודיות ויביאו בפני בית המשפט את מלוא הנתונים הרלוונטיים הנדרשים לדעתם לצורך גזירת הדין.
בעניינו הליך אשר לכאורה, הליך שהתנהל ביעילות מופתית אך התעכב מאד כאשר הסיבה טמונה בעתירתם המשותפת של הצדדים להפנות את הנאשם לשירות המבחן, מסוג הבקשות שבית המשפט נוהג לקבל, לבטח כאשר הן מהוות חלק מהסדר הטיעון.
מכתב האישום המתוקן עולה כי במועד הרלוונטי הגיע הנאשם לביתו והחל לשבור כוסות במטבח ומראה בחדר השינה. רעייתו (המתלוננת) ניסתה לעצור בעדו ואחזה בזרועו, ובתגובה תפס אותה הנאשם בחולצתה. למקום הגיעו שוטרים אשר ניסו לעצור את הנאשם ולאזוק אותו. הוא מצדו התנגד וניסה לבעוט בשוטרים, אשר הפעילו כנגדו מכשיר טייזר. כשהובל הנאשם לניידת הוא משך את אחד השוטרים כדי להפילו, בעט בכיוונם ופגע ברגלו של האחד ובפרק ידו של האחר שנשרט כתוצאה מכך. הנאשם נכלא בתא המעצר בתחנת משטרת נתניה, דפק בידיו על דלת התא, צעק, התקרב בידיים מאוגרפות לעבר שוטר שנכנס לתא, ואיים עליו פעמיים במילים "אתה מת". גם הפעם הפעיל השוטר מכשיר טייזר כנגד הנאשם.
ב"כ המאשימה הפנתה להתמשכות התנהגותו האלימה של הנאשם, שהחלה בתוך הבית, עבור בדרך לתחנת המשטרה, וכלה בתחנה עצמה. מכאן, אם לא די בכך שהנאשם, כדבריה, "פגע פגיעה קשה בביטחונה של המתלוננת", הרי שהתנהגותו מגלה כי איננו ירא את גורמי אכיפת החוק. משכך ביקשה לקבוע מתחם ענישה בין מספר חודשי מאסר לבין שנת מאסר בפועל. בהינתן נסיבותיו האישיות של הנאשם, ביקשה לקבוע את עונשו בתחתית המתחם. לאחר שסקרה את תוכן התסקירים, כמו גם את העובדה שהנאשם לא מצא להתייצב בפני הממונה על עבודות שירות, שבה על עתירתה העונשית, כשזו הפעם ביקשה למקם את העונש בשליש התחתון של המתחם, בתוספת מאסר על-תנאי וקנס.
ב"כ הנאשם עמדה על התיקון המשמעותי בכתב האישום, במסגרתו נמחקו עבירות תקיפת בת זוג ותקיפת שוטר, וביקשה לקבוע מתחם ענישה שתחתיתו בעונש צופה פני עתיד. היא עמדה על נסיבותיו של הנאשם כפי שהובאו בתסקיר, היעדר הרשעות קודמות, נטילת אחריות, ניתוק הקשר עם המתלוננת שעזבה את הארץ לפני כ-10 חודשים, וביקשה לגזור על הנאשם מאסר על-תנאי.
כב' השופט ג' אבנון פסק כי עינינו הרואות, המחלוקת בין הצדדים נוגעת אך ורק לשאלת מתחם העונש הראוי, כשבכל הנוגע לקביעת העונש בתוך המתחם, עתרו הצדדים למקם את הנאשם בתחתיתו. כאשר מקובלת עליו עמדת ההגנה, שביקשה לקבוע מתחם ענישה שחלקו התחתון בעונש מאסר צופה פני עתיד. בתוך כך נקבע כי מבלי להקל ראש, כתב האישום המתוקן בו הורשע הנאשם מגלה עבירות אלימות ברף נמוך. אמנם, מדובר באירוע שהחל בין כותלי הבית, בין הנאשם לבין המתלוננת, אך בסופו של דבר מחלק זה של האירוע נותרה על עומדה עבירה של היזק לרכוש במזיד בלבד, ואילו תקיפת המתלוננת נמחקה מכתב האישום. גם חלקו האחר של האירוע, שהתרחש בפני השוטרים, איננו מגלה חומרה יתרה, לבטח לאחר שנמחקה העבירה של תקיפת שוטרים, כך שהנאשם הורשע באיומים על אחד השוטרים ובהתנגדות למעצר. האיומים כלליים, בלתי ממוקדים, וכפסע בינם לבין קללה. אם כבר, ההתנגדות למעצר היא המרכיב החמור יותר בהתנהגותו של הנאשם באירוע, וגם כאן אין המדובר במידת חומרה גבוהה. על כך נוסיף שמדובר באירוע לא מתוכנן, ובעל פוטנציאל נזק נמוך. המאשימה, ובעקבותיה ההגנה, נמנעו מהגשת פסקי דין להמחשת הענישה הנוהגת. נראה כי פעלו כך הואיל ומדובר בעבירות הנדונות בבתי המשפט כענין של יום ביומו, מתחמי הענישה ידועים ואינם דרושים להבהרה, וחיפוש פשוט באתרים המשפטיים מניב גזרי דין מלוא החופן.
עוד נקבע כי אשר לקביעת העונש בתוך המתחם, הצדדים למעשה אינם חלוקים ביניהם. אמנם, עמדת המאשימה לכאורה השתנתה, כשבתחילת הדיון ביקשה למקם את העונש בתחתית המתחם, ובסופו ביקשה לקבוע אותו בשליש התחתון של המתחם. עם זאת, לנוכח החובה לבחור בפרשנות המיטיבה עם הנאשם, יש לבחור את עתירתה המֵקלה יותר של המאשימה. ממילא, גם אילו נפרש אחרת את עמדתה, יש לקבל את טיעוני ההגנה, בדבר מגוון שיקולים העומדים לזכות הנאשם ומצדיקים להסתפק בעונש צופה פני עתיד: הנאשם בן 49 ;נורמטיבי ונעדר הרשעות קודמות; הודה במיוחס לו בשלב מוקדם מאוד של ההליך, למעשה, בדיון ההקראה הראשון בו היה מיוצג; הנאשם והמתלוננת אינם מצויים בקשר מזה תקופה ממושכת. הנה כי כן, לא נזקקנו לתסקירי המבחן כדי להגיע לתובנות באשר לתוצאה העונשית הראויה לנאשם. ממילא, גם קצינת המבחן הגיעה לאותה המסקנה, והמליצה להסתפק בעונש מאסר על-תנאי שירתיע את הנאשם מפני חזרה על מעשיו.
בית משפט השלום הוסיף והדגיש כי מלוא הנתונים הרלבנטיים להכרעה נמצאו בידי ב"כ הצדדים במועד בו הודיעו על הסדר הטיעון. מכאן, הפנייתו של הנאשם לקבלת תסקיר מבחן לא הייתה מחויבת המציאות, לשון המעטה.
אמנם, ניתן לתהות שמא מדובר בחוכמה שלאחר מעשה, כשבית המשפט הגיע למסקנה זו רק לאחר שהתקבלו תסקירי מבחן אך דווקא העובדה שנמצא כי אין מקום להחמיר בעונשו של הנאשם מעבר לתחתית מתחם הענישה, ושלמסקנה זו הגיע חרף תסקיר שאיננו מן המשובחים, היא הנותנת כי מלכתחילה לא היה מקום להפנות את הנאשם לשירות המבחן. נזכיר: דעתה של קצינת המבחן לא הייתה נוחה מהתנהלותו של הנאשם, אשר לא קיבל את עצתה וסירב להשתתף בהליכי גמילה, לא עבר הליך שיקומי, ולא זכה להמלצה טיפולית. משמע, התסקיר איננו מסייע בידי ההגנה, ולמרות זאת סבורים שני הצדדים, ובצדק, כי גם במצב דברים זה יש להעמיד את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם. ממילא אין חובה להזמין תסקיר מבחן לנאשם שגילו עולה על 21 ,וממילא הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. גם לאחר קבלת התסקיר, גזירת העונש מסורה לעולם לסמכותו של בית המשפט, אשר קובע את משקלו של התסקיר כמרכיב אחד מני רבים.
"ראוי כי במסגרת שיקוליהם האם לבקש תסקיר מבחן, אם לאו, ייקחו מראש ב"כ הצדדים בחשבון את ההתמשכות הצפויה של ההליך"
יתר על כן נפסק כי איכות עבודתם של באי כוח הצדדים בטיעוניהם לעונש איננה נפגעת בהיעדר תסקיר מבחן. נהפוך הוא, חזקה על עורכי הדין – של הנאשם ושל המאשימה, כי יפעלו ביסודיות ויביאו בפני בית המשפט את מלוא הנתונים הרלוונטיים הנדרשים לדעתם לצורך גזירת הדין. ראוי כי במסגרת שיקוליהם האם לבקש תסקיר מבחן, אם לאו, יקחו מראש בחשבון את ההתמשכות הצפויה של ההליך. כך במיוחד בעת הנוכחית, בה העומס הכבד מנשוא המונח על כתפי שירות המבחן, איננו מאפשר הגשת תסקיר ראשון בטרם יחלפו לפחות 10 חודשים, ולעתים מזומנות יותר מכך. נזכור גם שלרוב נדרש יותר מתסקיר אחד, בין בשל המלצת שירות המבחן, ובין לאור עמדת הצדדים, והנה נמשך שלב ההמתנה לטיעונים לעונש לאחר שהנאשם הורשע, שנה ומחצה, שנתיים, ואף יותר מכך.
לסיכום, על הנאשם נגזר עונש של מאסר על תנאי בן 3 חודשים והתחייבות בסך 3,000 ₪.
המאשימה יוצגה ע" עו"ד אלמוג בן חמו ועו"ד חן זערור; הנאשם יוצג ע"י עו"ד סוזי עוזסיני ארניה ועו"ד ערן זמיר
ת"פ 12-19 72466
