בית המשפט לענייני משפחה ביטל הסכם גירושין שנחתם לפני 6 שנים בשל הטעייה. נקבע כי האיש ליקט מידע סלקטיבי אודות החברה בבעלותו, בניסיון להעצים את תמונת חובותיה. כך האישה חתמה על ההסכם בהתבסס על מסד נתונים שגוי.
השאלה העומדת לדיון בהליך דנא הינה האם יש להורות על ביטול הסכם גירושין שנכרת בין הצדדים ואושר על ידי בית המשפט. בשנת 2015 חתמו הצדדים על הסכם גירושין שנערך ע"י מגשרת. לאחר חתימת ההסכם, שבו הצדדים לחיות יחדיו, ובחלוף כשנתיים, חתמו על נספח להסכם גירושין, אשר לא אושר בידי בית המשפט. בחודש פברואר 2017 התגרשו הצדדים.
לטענת התובעת, ההסכם מקפח אותה באופן קיצוני, הוא נחתם תוך הטעיה חמורה מצדו של האיש ותוך ניצול מצבה הנפשי הקשה של התובעת לאורך שנות נישואי הצדדים. הנתבע הסתיר מן התובעת נתונים מהותיים ביחס להיקף רכושם של הצדדים ערב חתימת ההסכם, כך שההסכם מקפח משמעותית את התובעת. משכך, נטען כי יש להורות על ביטול ההסכם מחמת טעות, הטעיה ועושק.
האיש טען מנגד כי ההסכם נערך במסגרת הליך גישור והוא משקף את הסכמות הצדדים. גם הנספח נערך בהתאם להסכמות הצדדים, אשר אישרו בסעיף 1 לנספח כי הוא ממצה באופן סופי את מלוא ענייניהם הרכושיים מכל מין וסוג שהוא.
כב' השופטת א' נוס פסקה כי בחוק החוזים (חלק כללי), נקבעו בפרק ב' העילות הכלליות לביטול חוזה בשל פגם בכריתתו. הסכם גירושין שאושר על ידי בית המשפט הוא הסכם בעל מאפיינים ייחודיים, המאושר בידי בית המשפט לאחר שהוראותיו גובשו בידי הצדדים. הפסיקה דנה רבות בביטול הסכם ממון וגירושין אשר אושר וקיבל תוקף של בית המשפט, כאשר נקבע כי על העותר לביטול ההסכם מוטלים נטל ראיה ושכנוע כבדים, בע"א 4515/92 בעניין שטיין נקבע כי היות שהסכם הגירושין "הוא בדרך כלל בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת; יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט.". בנוסף, הסכם גירושין כולל התחייבויות השלובות זו בזו, כך שלא ניתן להפרידו לחלקים. הסכם ממון וגירושין מאושר על ידי בית המשפט לאחר שבית המשפט שוכנע כי מדובר בהסכם הנעשה מתוך רצון חופשי של הצדדים, וכאשר כל צד מבין את השלכות ההסכם. אולם, אין בכך למנוע מאחד הצדדים לטעון לפגם בכריתתו בהתאם לעילות המנויות בחוק החוזים (חלק כללי), ככל שאכן נפל פגם מהותי בעת כריתתו. סעיף 12 לחוק החוזים קובע, כי צדדים במשא ומתן חייבם לנהוג בתום לב. בתמ"ש 27140/01 ר.י. נ' פ.ב., נאמר כי "במובחן מצדדים זרים לחוזה, ברור כי לאופי הצדדים בהסכם בו הצדדים הם צדדים קרובים, ובמיוחד איש ואישה, ובמיוחד כאשר האיש ניהל את עניניה הכלכליים של המשפחה ובמיוחד כאשר פעל כשליח של האישה, וחלה עליו חובת נאמנות כלפיה - ברור כי בנסיבות אלה יש חובת תום לב מוגברת מצד האיש כלפי האישה, כלומר מצד הנתבע כלפי התובעת".
מן הכלל אל הפרט נקבע כי על פי חוות דעת מומחה
החברה נהנתה מרווחיות ערב חתימת ההסכם, בעוד בעלי המניות, היינו האיש ושותפו, מושכים כספים בשיעור ניכר מן החברה, עד כדי קשיי נזילות. חוות הדעת הניחה בפני בית המשפט את הנתונים האובייקטיביים הנוגעים למצב החברה. טרם הגשת חוות הדעת, נראה היה כי התובעת תתקשה לזכות בתביעתה. נמצא אפוא, כי במועד הרלבנטי היו רווחיה של החברה בשיאם, אולם בשל התנהלותם של האיש ושותפו אשר משכו מיליוני שקלים מן החברה, פגע הדבר ברווחיותה של החברה, עד אשר נאלץ רואה החשבון שלה לעצור באופן אקטיבי את המשיכות הללו. אין ספק, כי האיש שמשך בעצמו כספים בסדר גודל זה מן החברה, היה מודע למשמעות של פעולותיו, ולהשלכה שלהן על מצבה של החברה, אשר נהנתה מעליה ברווחיה בתקופה הרלוונטית. אין, ולא ניתן, לייחס לאיש העדר ידיעה על הנסיבות שבעטיין נקלעה החברה למצב זה. המגשרת הודתה, כי לא בדקה את הזכויות הצבורות של האיש, לא את המוניטין של החברה, לא חשבונות בנק ולא את שווי נכסי המקרקעין. התובעת תיארה כי הליך הגישור התנהל כך, שהמגשרת הכינה את ההסכם בתיאום עם האיש, והתובעת התבקשה לחתום עליו. בית המשפט דחה טענה זו של התובעת וקבע כי התובעת נפגשה עם המגשרת ביחידות, בניגוד לדבריה. לא נמצא גם כי האיש והמגשרת ניסחו את ההסכם ללא ידיעתה של התובעת. לאחר שההסכם אושר, שבו הצדדים לחיות זה עם זה לאורך שנתיים נוספות. לו אכן נכונה טענת התובעת, כי היתה נתונה ללחץ, לאלימות ולאיומים מצד האיש וכל רצונה היה להשתחרר מכבלי נישואיה לו, מדוע שבה לחיות עמו שנתיים נוספות לאחר אישור ההסכם. מה מנע ממנה לממש את ההסכם ולהפריד את חייה מחיי האיש לאלתר. התובעת לא סיפקה ולו בדל של הסבר להתנהלותה זו, ומכאן נקבע כי בניגוד לטענתה, לא נערך ההסכם מתוך כפיה, לחץ או איומים על התובעת. נקבע כי הייתה שותפת להליך הגישור והבינה את משמעות חתימתה על ההסכם. כפועל יוצא מכך, נקבע כי התובעת לא הוכיחה את עילת העושק כנימוק לביטול ההסכם.
בנוסף לאמור, נקבע כי גם גרסתו של האיש מעוררת אי נוחות, בלשון המעטה
אמנם, נראה כי האיש דייק בכך שהתובעת היא שיצרה קשר עם המגשרת, ובתיאור שסיפק בנוגע לאופן בו נוהל הליך הגישור. אולם, אין ספק כי הצדדים גיבשו ביניהם את עיקרי ההסכם בהתבסס על הנתונים שפרש האיש בפני התובעת בנוגע לחברה. רק לאחר מכן הביאו הצדדים את עקרונות ההסכם לפני המגשרת. נקבע כי האיש ליקט מידע סלקטיבי אודות החברה, בניסיון להעצים את תמונת חובותיה, ללא הנתונים המשלימים אודות הכנסות החברה. לו אכן היתה מוצגת לתובעת תמונה שלמה, היתה נוכחת לדעת כי החברה נהנית מעליה ברווחים, וכי חובותיה הגבוהים נוצרו בעטיים של האיש ושותפו. לא הוצגו לתובעת "קלסרים" של מידע, כי אם נתונים ספציפיים שיצרו מצג כי מדובר בחברה העומדת בפני "טביעה". גם המגשרת שוכנעה על בסיס הנתונים האמור כי עקרונות ההסכם משקפים את מצבה הקשה של החברה, באשר כאמור מדובר במידע חלקי בלבד שהוצג גם לה. עדותה של המגשרת היא שהכריעה את הכף במקרה הנדון, והבהירה כי ללא ספק לא הוצג בפניה המידע הכולל בנוגע לחברה. מכאן, כי ההסכם לא נכפה על התובעת, והיא חתמה עליו מתוך הבנה של האמור בו, בניגוד לטענתה. אלא, שבבסיס אותה הבנה עמדה הטעייה מצדו של האיש. נקבע כי הטעה את התובעת, כמו גם את המגשרת, לחשוב כי מצב החברה גרוע משהיה. לא בכדי, קבע מומחה בית המשפט כי במועד חתימת ההסכם הייתה החברה רווחית, ורו"ח של החברה החרה - החזיק אחריו, בעוד בהסכם נקבע כי "לחברה חובות ונטל החזר הלוואות והבעל הציג בפני האישה תדפיסי הנהלת חשבונות לעניין זה". בשעה שהשליטה על הנתונים הנוגעים לחברה מצויה הייתה כל כולה בידי האיש, ואף רו"ח מטעם החברה הודו כי מעולם לא פנתה אליהם התובעת בעניין זה, והתובעת נתנה אמונה בו ובמצג שהציג לה, נמצא כי האיש ניצל אמון זה, ובחר לנהל מו"מ בחוסר תום לב עם התובעת, תוך שהוא מדגיש את חובות החברה, אולם מעלים את רווחיה. התובעת חתמה על ההסכם בהתבסס על מסד נתונים שגוי, מדובר בטעות שבעובדה - מצבה של החברה, שמקורה בהטעיה מצד הנתבע. יתרה מכך, בכל הנוגע לנספח להסכם, הוא נערך אמנם בחלוף שנתיים, אולם לא אושר בידי בית המשפט, על כל המשתמע מכך. אף השינויים שנערכו בו ביחס להסכם הם מינוריים, לעומת הנושאים העיקריים אשר הוסדרו כבר בהסכם, ולא שונו או נבדקו בשלב ההוא על ידי הנתבעת. כך, שההטעיה אשר הובילה לחתימת ההסכם, נמשכה והיוותה בסיס אף לנספח להסכם.
יתרה מזו נקבע כי לו היה בית המשפט מתרשם כי התובעת הייתה מודעת לרווחי החברה מחד, ולמשיכות הגבוהות של האיש ושותפו מאידך, וכתוצאה מכך מקבלת החלטה מושכלת להותיר את החברה בידי האיש, על רווחיה וחובותיה, לא היה מקום להתערב בהסכמת הצדדים. אלא שהתובעת הוכיחה כי היא לא הייתה מודעת לכלל הנתונים הרלוונטיים במועד חתימת ההסכם, וכי המצב בפועל שונה מזה שהוצג לה על ידי האיש. ההסכם קובע, כי התובעת תהנה מזכויות האיש בחברה או במוצר במקרה של מכירת חלקו בחברה או בפעילות השיווק של המוצר בלבד. בהעדר מכירה - אין התובעת זכאית למאומה. ספק אם התובעת הייתה נותנת הסכמתה להסדר כזה לו היו מוכרים לה מלוא נתוני החברה. בנסיבות אלה, נקבע כי אף אם לא חתמה התובעת על ההסכם מתוך עושק, נכרת ההסכם עקב טעות והטעיה שהטעה האיש את התובעת, ובעקבות מו"מ שנוהל בחוסר תום לב, ותוך הפרת חובת הגילוי של האיש כלפי התובעת. האיש היה בעל שליטה מלאה במסמכי החברה, והתובעת נתנה בו את אמונה כי יציג לה את התמונה בכללותה, אלא שהוא לא עשה כן. כפועל יוצא מכך, נפסק דין ההסכם כולו להתבטל. אכן, מדיניות שיפוטית ראויה מכתיבה צמצום התערבות בהסכמי גירושין שאושרו בידי בית המשפט לאותם מקרים בהם הוכח כי התקיים פגם ברצון. התובעת הרימה את הנטל הכבד שהונח לפתחה, והוכיחה כי ההסכם, וממילא אף הנספח להסכם המאמץ את הוראותיו העיקריות של ההסכם, נחתמו מתוך טעות, הטעייה ובחוסר תום לב בניהול המו"מ לכריתת ההסכם מצד האיש. משכך, בית המשפט הורה על ביטול ההסכם והנספח לו וקבע כי האיש יישא בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך של 60,000 ₪.
לסיכום, התביעה התקבלה, בית המשפט הורה על ביטול ההסכם.
תה"ס 56267-06-18
