בית המשפט לתביעות קטנות פסק פיצויים בסך 2,000 ₪ ללקוחה הסובלת ממגבלה רפואית בגינה אינה יכולה לעטות מסכה לאחר שמנהלות בחנות תכשיטים סירבו לתת לה שירות אם לא תעטה מסכה. נקבע כי הצו קובע במפורש פטור מחובת עטיית מסכה לאנשים שאינם יכולים לעטותה מחמת מגבלה רפואית. על בית עסק, ודאי רשת המפעילה מספר רב של חנויות, לקבוע מדיניות ברורה בנוגע למתן שירות לאנשים שאינם יכולים לעטות מסכה.
זוהי תביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעות (להלן גם: "נציגות הרשת"), במסגרתה היא ביקשה לחייבן בפיצוי בגין סירובן של המפעילות ומנהלות רשת חנויות תכשיטים, לאפשר לה לקבל שירות באחת מחנויות הרשת, אלא אם תעטה מסכה, וזאת למרות שהתובעת הציגה אישור רפואי המאשר כי היא פטורה מעטיית מסכה.
טענתה העיקרית של התובעת היא כי נציגות הרשת פעלו שלא כדין כשסירבו להעניק לה שירות וסירבו לאפשר לה לשהות בחנות בטענה לאי עטיית מסכה, תוך התעלמות מהאישור רפואי המקנה לה פטור מעטייתה. לטענת התובעת, התנהלות נציגות הרשת אינה עומדת בהוראות חוק איסור אפליה, ומהווה הפרה של הוראות סעיף 3(ג1 )לחוק האוסר, בין היתר, על אפליה מחמת השקפה, בכך שקבעו תנאים שאינם ממין העניין. הנתבעות טענו מצדן כי פעלו ע" הנחיות "התו הסגול" ומתוך מטרה להגן על העובדים וקהל הלקוחות.
כב' השופט ז' אלימי פסק
ע"פ סעיף 3 לצו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) בידוד בית והוראות שונות(הוראת שעה) תש"ף-2020 (להלן: "הצו") אדם המתקשה באופן משמעותי או אינו יכול לעטות מסכה בשל מוגבלות רפואית, פטור מעטיית מסכה. הצו אינו מגדיר מהי אותה מניעה או קושי, ואף אינו קובע כיצד אמור אדם להוכיחם. הצו אינו מחייב להציג אישור רפואי כלשהו, וממילא אינו קובע מי מוסמך לתת את אותו אישור. לטענת הנתבעות האישור הרפואי אשר הוצג על ידי התובעת חסר משמעות, שכן רישיונו של ד"ר אבני, אשר נתן את האישור הרפואי, נשלל מספר חודשים לאחר האירוע. טענות אלו אינן רלבנטיות. ראשית, רישיונו של ד"ר אבני נשלל, לפי הטענה, רק מספר חודשים לאחר האירוע, ובזמן אמת לא הייתה לנתבעות כל סיבה להטיל ספק בתוקפו ובמהימנותו של האישור, ושומה היה עליהן להתייחס אליו כנכון רפואית. שנית, וכאמור, אין כל חובה שבדין להציג אישור רפואי, ודי היה באמירת התובעת כי היא סובלת ממוגבלות רפואית המקשה עליה באופן משמעותי לעטות מסכה כך או כך, על פי הוראות הצו התובעת הייתה רשאית להימנע מעטיית מסכה, אם מצבה הרפואי אכן מונע זאת ממנה.
עוד נקבע כי אכן צודקת התובעת בטענתה העקרונית לפיה קיימת חובה על בעל עסק לעמוד בהוראות חוק שוויון זכויות וחוק איסור הפליה, שני חוקים אשר נועדו להגן על מטרה חברתית נעלה. אלא שמעטות החובות שהן חובות מוחלטות. כל חובה צריכה להיות מיושמת תוך איזון עם חובות וזכויות של צדדים נוספים או לשם הגנה על מטרות חברתיות אחרות. כך גם בענייננו, ההוראות אליהן מתייחסת התובעת אינן חובות מוחלטות. הן בחוק שוויון זכויות והן בחוק איסור אפליה קבע המחוקק הוראה זהה, שנועדה להבטיח את האיזון הנדרש. בתוך כך נקבע כי לא ניתן להתעלם מהמציאות המורכבת בה כולנו חיים בעשרים החודשים האחרונים. מגיפת הקורונה שפרצה לחיינו לפני כשנה וחצי מעוררת חשש ופחד מוצדקים אצל רוב הציבור, ובעיקר אצל מי שנמצאים בקבוצת סיכון כזו או אחרת, או מתראים באופן תכוף עם מי שנמצא בקבוצת סיכון כזו. כל גורמי המקצוע המוסמכים, ובראשם נציגי משרד הבריאות, חוזרים ומתריעים מפני המחלה ותוצאותיה, ומפצירים בציבור להישמר ולהקפיד על ההנחיות, ובעיקר על עטיית מסכה. בנסיבות אלו, והגם שבניגוד לטענת הנתבעות לא חלה על התובעת חובה לעטות מסכה בשל מוגבלותה הרפואית, הרי שעצם הדרישה מהתובעת להימנע משהות בחנות ללא עטיית מסכה מתחייבת מאופיו של המקום הציבורי, ועל כן אינה מהווה אפליה אסורה או פגיעה בשוויון.
עם זאת, נקבע כי אסור להתעלם מהרציונל העומד בבסיס החוקים האוסרים למנוע שירות או מוצר מאנשים בעלי מוגבלות כזו או אחרת. כאמור, הצו קובע במפורש פטור מחובת עטיית מסכה לאנשים שאינם יכולים לעטותה מחמת מגבלה רפואית. על בית עסק, ודאי רשת המפעילה מספר רב של חנויות, לקבוע מדיניות ברורה בנוגע למתן שירות לאנשים שאינם יכולים לעטות מסכה. אינני מוצא לנכון לדון במסגרת הזו בשאלה מה צריכה להיות אותה מדיניות, ובאיזה אופן רשאי בית משפט, אם בכלל, להתערב בה, אך לטעמי על המדיניות הזו להיות ברורה, ידועה לעובדי בית העסק, ומפורסמת בפתח בית העסק לטובת כלל הלקוחות, בדיוק באותו אופן בו מפורסמת החובה לעטות מסכה.
תביעות קטנות
בית המשפט לתביעות קטנות הוסיף ודחה את טענת התובעת כי היא זכאית לפיצויים מכוח איסור לשון הרע. נקבע כי הנתבעות היו רשאיות לדרוש מהתובעת לעזוב את החנות אם אינה עוטה מסכה ועצם הדרישה, גם אם נלווית אליה הודעה לפיה סירוב יחייב הזמנת מאבטחים, אין בה כדי לבזות את התובעת. חלה על המוכרת חובה חוקית וחברתית לפעול להגנת לקוחות החנות מפני חשיפה לנגיף הקורונה, ופנייתה אל התובעת נעשתה במסגרת זו. בנוסף, פניית המוכרת לתובעת נעשתה לשם הגנה על עניין אישי כשר שלה עצמה (הגנה על בריאותה) וכן של מי שהמוכרת מעוניינת בו עניין אישי כשר - יתר לקוחות החנות.
לאור האמור לעיל, התביעה התקבלה בחלקה.
ת"ק 28544-03-20
