העובדות וטענות הצדדים
המשיבה 1, חברת הביטוח "הראל" התקשרה בהסכם עם המשיב 2, ארגון נכי צה"ל, במטרה לספק לכ-50,000 חברי הארגון ביטוח חיים קבוצתי. במסגרת פוליסת הביטוח, התחייבה הראל לשלם לעיזבונו של נכה צה"ל שנפטר בין 52,000 ש"ח ל-122,000 ש"ח, תלוי בגיל הפטירה. פרמיית הביטוח שולמה לחברה - מחצית ממנה מומנה על ידי משרד הביטחון והמחצית השנייה מנוכה על ידי משרד הביטחון מתגמוליו של הנכה ומועברת לחברה. בעותק הפוליסה נכתב כי בביטוח החיים ייכלל כל נכה צה"ל החבר בארגון, אלא אם הודיע בכתב על רצונו שלא להיכלל במסגרתו. המבקשת היא אלמנתו של נכה צה"ל שנפטר כשבועיים ימים לפני יום הולדתו ה-76. בשנים שקדמו לפטירתו שילם המנוח את פרמיות הביטוח אשר הופחתו באופן אוטומטי מהקצבה החודשית שקיבל ממשרד הביטחון. לאחר פטירת המנוח, הודיעה הראל למבקשת כי היא אינה זכאית לדמי הביטוח בעקבות פטירתו, הואיל ועבר את גיל 75 במותו.
לאור האמור הגישה המבקשת את הבקשה דנן לאישור תובענה ייצוגית נגד החברה בסכום שהוערך ב-46,000,000 ש"ח. המבקשת הסתמכה על תעודת ביטוח ששלחה הראל למבוטחים בשנת 2010, ובה נכתב פעמיים כי הביטוח תקף "לחברי הארגון עד שימלאו להם 75 (כולל)". לטענת המבקשת, הפרשנות הסבירה למונח "כולל", מתיישבת עם גרסתה כי היא זכאית לדמי הביטוח, שכן אדם נחשב לבן 75 מעת שמלאו לו 75 ועד שימלאו לו 76 שנים. למצער, טענה, יש לפרש את הדברים כך לאור כלל הפרשנות נגד המנסח. הראל מצדה טענה כי הנוסח המחייב הוא זה המופיע בפוליסת הביטוח עצמה ולא בתעודת הביטוח, וכי הקביעה שהביטוח יחול עד גיל 75 נוצרה במכוון לטובת המבוטחים, עקב העלייה החדה בשיעורי התמותה שלאחר גיל זה. לשיטתה, קריאה רגילה של האמרה בתעודת הביטוח, ולפיה הביטוח חל עד שימלאו למבוטחים "75 כולל", משמעה כי הביטוח יחול עד סופה של השנה הקלנדרית שבה מלאו למבוטח 75.
פסק הדין
כב' השופטת ד' אבניאלי קבעה כי יש לקבל את בקשת האישור. תחילה נדרש בית המשפט לפרשנות הרצויה לנוסח "עד גיל 75 כולל" שהופיע בתעודת הביטוח. לדעת בית המשפט, הוספת המילה "כולל" לביטוי "עד גיל 75" מאפשרת פירוש ולפיו הביטוח חל עד גיל 76, כלומר עד וכולל היום שלפני היום שבו מלאו למבוטח 76 שנים. שכן אם לא כך הדבר הרי המונח "כולל" הוסף להגדרה רק במטרה להבהיר כי תקופת הביטוח היא 75 שנים ולא 74 שנים ו-364 ימים, וקשה להלום כי זו הייתה כוונת הדברים. לפיכך, לכל הפחות מדובר בלשון שאינה חד משמעית שכן הוספת המילה "כולל" יוצרת כפל משמעות פוטנציאלי ומכאן שמדובר בניסוח מטעה ואין נפקא מינה לצורך הדיון בבקשה דנן אם הדבר נעשה במתכוון אם לאו.
מכאן פנה בית המשפט לבחון אם עומדת למבקשת עילת תביעה אישית כדרישת סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות. בעניין זה, הזכיר בית המשפט כי איסור ההטעיה נועד להבטיח את זכות המבוטח לבחור את המוצר המתאים לו, ומטיל על חברת הביטוח חובת זהירות מוגברת מפני הטעיה. לדעת בית המשפט, כאשר מדובר בביטוח קבוצתי אשר נעשה באמצעות הארגון שבו חברים אלפי נכים, וכאשר חברת הביטוח אינה שולחת למבוטחים עותק מפוליסת הביטוח, פוטנציאל הבלבול מתעצם מעבר למקובל בביטוח אישי. במקרה דנן, טענת חוסר הוודאות לגבי הכיסוי הביטוחי, עולה לא רק מנוסח התעודה, אלא גם מנוסח פרק "הכיסויים הביטוחיים" בפוליסה שאינו חד משמעי ונוקט אף הוא את האמרה "מקרה מוות למבוטח עד גיל 75 שנה כולל". מכאן שמדובר במצב שבו קיים חשש להטעיית המבוטח, כאשר נוסח המסמך שנשלח לו מעורפל באופן המבחין אותו מנוסח הפוליסה עצמה, אשר לא נשלחה לו. מכאן, שאין בסייגים שפורטו בפוליסה כדי לשלול את זכות המבוטח, במיוחד כאשר לא הוכח בשלב זה כי המבוטח ידע מהי משמעות החריגים לכיסוי. לכך הוסיף בית המשפט את העובדה שמדובר בפוליסה קבוצתית אשר המשיבים נמנעו מלגלות למבוטחים גילוי מלא באשר להיקף הכיסוי הביטוחי, מעבר לאמור בתעודת הביטוח. מכאן שעומדת למבקשת עילת תביעה אישית בעניין הטעיה והפרת חובה חקוקה הנמנית על העילות המוזכרות בחוק לפי התוספת השנייה שבה אחד מסוגי התביעות הוא "תביעה נגד מבטח".
עוד קבע בית המשפט כי אין מקום בשלב זה להכריע בשאלה אם הפסקת גביית הפרמיה בגין המנוח צריכה להיזקף לחובתה של המבקשת או לחובת המשיבים. זאת, שכן הדעת נותנת שלאור העובדה שהתשלום נעשה באמצעות הארגון ולא במישרין על ידי המבוטח, אין לזקוף זאת לחובת המבוטח או יורשיו, ומכל מקום לא הוכח שהמבקשת הייתה מודעת לעובדה שפרמיית הביטוח לא שולמה וממילא לא הייתה לה אפשרות לשלם אותה בעצמה, מאחר שמדובר בביטוח קולקטיבי. אשר לקיומן של שאלות מהותיות המשותפות לחברי הקבוצה, נקבע כי די בכך שיש חשש להטעיה הנובע מהשוני בין נוסח האמירה בתעודת הביטוח שנשלחה למבוטחים לנוסח המופיע בפוליסה שלא הומצאה למבוטחים ובערפול המונחים הכללי, כדי להצביע על קיומה של קבוצה, אף אם מדובר בקבוצה קטנה. כמו כן, קיימת אפשרות סבירה שהשאלות יוכרעו לטובת הקבוצה. עוד נקבע כי אין חשש שהתביעה תנוהל בדרך שאינה הוגנת או בחוסר תום לב, על אף הטענות שהעלו המשיבים בעניין זה.
הבקשה התקבלה; המשיבים ישלמו למבקשת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 50,000 ש"ח.
ת"צ 16322-12 התובעת: רבקה וסרשטיין; הנתבעים: 1. הראל חב' לביטוח בע"מ, 2. ארגון נכי צה"ל לפני כב' השופטת דר' דפנה אבניאלי ניתן ב-5.6.2014
