נאשם בעבירות איומים ואלימות הורשע בתקיפת בת זוגו לשעבר באמצעות מכונת תספורת

בית משפט השלום הרשיע נאשם בעבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ובאיומים לאחר שתקף את בת זוגו לשעבר באמצעות מכונת תספורת. בית המשפט ביקר את טענות ההגנה תוך שפסק כי אוי לנו, כחברה, אם ככלל, מאן דהוא יסבור או יסיק כי מוטל צל של ספק מעל תלונתה של אישה – אם תסרב ללכת למקלט לנשים נפגעות אלימות.

נגד הנאשם, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים נגד בת זוגו. הנאשם זוכה מביצועה של עבירת איומים נגד אביה של בת הזוג, נוכח נסיגת התביעה מן האישום השני, בהתאם להמלצת בית המשפט. על פי עובדות כתב האישום, המתלוננת הנאשם היו בני זוג שהתגרשו, ולהם ילד משותף, קטין. במהלך חודש אוקטובר 2019 בשעה 17:30 לערך, נסעה המתלוננת ברכבה בשדרות העצמאות 67 בבת ים, "כשלפתע הגיח הנאשם לרכבה, פתח את דלת הנוסע שליד הנהג, נכנס אל הרכב והתיישב במושב", הנאשם עצר את הרכב באמצעות ידית ההילוכים" ואיים על המתלוננת בכך שאמר לה: "סעי סעי תני גז, אני אהרוג אותך, תסעי סעי תני גז אל תשחקי"; כתב האישום מתאר עוד, כי המתלוננת השיבה לנאשם כי "אינה יכולה", ובמקביל קראה לעזרת אביה, עמו שוחחה בדיוק בטלפון באותה העת ממש. "בהמשך לכך", כך כתב האישום, תפס הנאשם בחוזקה בשערות ראשה ובידיה של המתלוננת, "הכה בה במכות אגרוף, והורה לה לנסוע ברכב"; באותן הנסיבות, "שלף הנאשם מכונת תספורת גילוח, משך את שערות ראשה בחוזקה לאחור, הרים את ראשה, ניסה לגלח את שערות ראשה באמצעות המכונה, וגילח את שערותיה בגבה מעל עין שמאל; בכך גרם לה לשריטה מדממת בעפעף". בתגובה, פתחה המתלוננת את דלת הרכב "וזעקה לעזרת עוברי אורח, אשר חילצו אותה מאחיזת הנאשם בשערותיה"; המתלוננת הצליחה לצאת מהרכב, ואזי נמלט הנאשם מהמקום.

התביעה טענה

כי לא הייתה מחלוקת של ממש בין הצדדים ביחס לכך שהמתלוננת אכן אוימה והותקפה, כמתואר בכתב האישום, אלא שהפלוגתא נסובה, לשיטתה, רק ביחס לזהות התוקף. התביעה הפנתה את בית המשפט אל ראיות שהיה בהן, לטעמה, כדי להצביע על כך שהנאשם הוא שביצע את העבירות נשוא כתב האישום, ולא אחר. ההגנה טענה כי "בחינת עדותה של המתלוננת יש בה כדי ללמד כי לא ניתן לבסס הרשעה על בסיס עדותה על כל רבדיה"; אליבא דהסנגוריה, המתלוננת המציאה את עדותה על מנת להפליל את הנאשם, מעדותה עלו סתירות, ואף - "תיאור התקיפה נעדר כל היגיון בריא ושכל ישר".

כב' השופט ש' בקר פסק כי הגיע למסקנה חד-משמעית לפיה עדותה של המתלוננת אודות התקיפה והאיומים שביצע כלפיה הנאשם היא עדות אמת. מעבר לעובדה כי הוכח שהמתלוננת העידה מתוך חוויה קשה שהיא עברה, בית משפט התרשם כי היא לא בדתה דברים מליבה על מנת להפליל את הנאשם, למשל, אלא סיפרה את שארע לה, באמת ובתמים. עוד נקבע כי אות למהימנותה של המתלוננת נמצאה בכך שדייקה בתיאוריה, לא הפריזה או הגזימה בספרה על אירוע התקיפה והאיומים, ובין היתר סיפרה גם על עובדות שהיו עלולות להיות "לרעתה"; כך למשל, אישרה לשאלת הסניגורית, כי בעת שהותקפה על ידי הנאשם, היא לא ראתה בעיניה את מכונת התספורת באמצעותה ביצע את התקיפה, והדגישה כי רק "שמעה אותה". עמדה על כך שלא ראתה את המכונה גם לאחר שהסניגורית הטיחה בה כי לא ראתה את מכונת התספורת משום שבכלל לא הסתכלה על התוקף; כך השיבה לשאלת הסניגורית: "לא ראיתי אותה, לא יודעת איפה הוא שם אותה. אני ראיתי אותו". המתלוננת הוסיפה כי הבחינה בחלק ממכונת התספורת רק יום לאחר התקיפה, אז מצאה את אותו החלק ברכבה. בנוסף, למרות שהמתלוננת סיפרה שהיא הייתה בטוחה בוודאות גמורה שהנאשם, בעלה לשעבר, הוא שתקף אותה יש בכלל צורך להכביר מילים על יכולתה של אשה לזהות את גרושה, איש חיקה מימים ימימה?! היא אישרה כי אכן נדרשו לה "שתי שניות" בכדי לזהות אותו בעת שנכנס לרכבה, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם אינטרס ההפללה הנטען.

יתר על כן נקבע כי חיזוק לעדות המתלוננת יש למצוא בעדותו של עד התביעה שחילץ את המתלוננת מהרכב. בחקירתו הנגדית בבית המשפט העיד העד שהוא ראה "מכה עם היד על הראש", ושלל כי הרמת הידיים הייתה "הדדית"; העד עמד על כך שהוא ראה מכונת גילוח, וללמדך על הדיוק בתיאורו, השיב כי הוא לא יודע אם פעלה המכונה בעת ביצוע התקיפה, אם לאו. ועוד סימן, לכך שמסר אמת צרופה: כאשר ההגנה שאלה אותו, אם יתכן כי דווקא הוא זה אשר משך את המתלוננת בחוזקה בידיה ולכן נגרמו לה סימנים, השיב: "הכל יכול להיות". רוצה לומר, שלא מיהר לנער חוצנו מן האפשרות שאולי הוא גרם לחבלה או ל"סימן" על המתלוננת בעת ניסיונו לחלצה. עובדה זו מצטרפת ומחזקת את ההתרשמות יוצאת הדופן מן האזרח הטוב הזה, הן ביחס לפעילותו בזירה והן לאור עדותו הבהירה והחותכת על דוכן העדים. עדותו של העד יש לה כוח כפול: ראשית, היא מקבעת עובדה שעליה לא יכולה להיות מחלוקת בטח ובטח בצירוף מצלמות השוטרים, המלמדים על המולה של פוסט תקיפה ברחוב בת-ימי, והיא – כי הייתה גם הייתה תקיפה. אין צל של ספק, לאור עדותו של העד, כי המתלוננת הותקפה, ללא צל של ספק. ושנית, מבלי משים או כוונה מצידו של העד ומכאן גם משקלו הסגולי הגבוה כעד מהימן, עדותו גם מסייעת מאד בפתרון שאלת זהותו של התוקף, שכן תוכנה מחזק ומאשש את גרסתה של המתלוננת ביחס לאופן תקיפתו של הנאשם אותה. כאשר עדותה מקבלת חיזוק חיצוני חד- משמעי מהעד ביחס לשאלה איך הותקפה, במקביל מתחזק עוד יותר היסוד לקבל כמהימנה את עדותה החד-משמעית ביחס לזהות התוקף ,הלא הוא הנאשם.

זאת ועוד קבע השופט ש' בקר כי כבר ראה איזו עלילה או שתיים, למרבה הצער, אבל זו המוצעת כאן – עולה על כל דמיון; מכיוון שכך, ובהינתן הרושם החיובי שהותירה המתלוננת  על בית המשפט, הוא דוחה את תזת הקונספירציה של ההגנה, שהמתלוננת ניסתה לתפור לנאשם תיק בשתי ידיים. עוד נקבע כי יש לדחות את טענת האליבי שהעלה הנאשם.

"נחוצה מידה רבה של עזות מצח כדי להפנות אצבע מאשימה כלפי אישה מוכה, ולהטיח בה כיצד היא מהינה שלא ללכת למקלט לנשים נפגעות אלימות, ואזי להוסיף חטא על פשע, ולבקש את בית המשפט להסיק מכך מסקנות לחובתה של אותה אישה"

בית המשפט המחוזי הוסיף כי ההגנה יצאה חוצץ בסיכומיה, על כך שהמתלוננת בתיק, קרבן העבירה, סירבה ללכת למעון לנשים מוכות. ההגנה ביקשה להסיק מכך על מהימנותה של המתלוננת, לשלילה כמובן. הטענה האמורה – מוטב הייתה לולא נטענה, מלכתחילה. נחוצה מידה רבה של עזות מצח כדי להפנות אצבע מאשימה כלפי אישה מוכה, ולהטיח בה כיצד היא מהינה שלא ללכת למקלט לנשים נפגעות אלימות, ואזי להוסיף חטא על פשע, ולבקש את בית המשפט להסיק מכך מסקנות לחובתה של אותה אישה, כאילו בכך יש להוכיח כי מדובר בשקרנית מועדת.

לאור האמור לעיל הנאשם הורשע בעבירות תקיפה חבלנית של בת זוג אך לא בהכאתה במכות אגרוף, שכן עובדה זו לא הוכחה ובאיומים כלפיה.

המדינה יוצגה ע"י עו"ד דניאל אשכנזי תביעות תל אביב; הנאשם יוצג ע"י עו"ד רוי גבריאל -סנגוריה ציבורית

ת"פ 25521-01-20