רקע עובדתי
במהלך השנים 2002-2001 הנפיקה החברה התובעת לעובדיה מניות על פי מסלול ההקצאה שנקבע בסעיף 102 לפקודת מס הכנסה בנוסחו דאז, אשר יצר הסדר מיוחד להקצאת אופציות ומניות לעובדים תוך הפקדתן בידי נאמן למשך תקופה שלא תפחת מ-24 חודשים. עובדי החברה מימשו את האופציות במהלך שלוש השנים הבאות, ומסכומי המימוש ניכתה החברה מס הכנסה במקור ושילמה דמי ביטוח לאומי בסך של כ-988,000 ש"ח. בין לבין, ניתן בבית המשפט העליון פסק הדין בעניין לפיד (ע"א 6159/05 פקיד שומה תל-אביב נ' יחזקאל לפיד), שבו קבע כי תכליתו העיקרית של סעיף 102 לפקודה הייתה הידוק הקשר בין העובדים למעסיק באמצעות עידודם לקחת חלק בהון החברה לאורך זמן. כן נקבע באותו עניין כי עובר לתיקון 132 לפקודה מכירת מניות שמקורן באופציות שהוקצו בהתאם לסעיף 102 היוותה "הכנסה הונית" אשר אינה מחייבת תשלום דמי ביטוח לאומי, שכן הכלל הוא שלגבי "עובד" דמי ביטוח משולמים על הכנסה פירותית. בהסתמך על האמור, פנתה החברה בשנת 2009 למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), וביקשה החזר של תשלומי הביטוח הלאומי ששילמה בטענה שמדובר בתשלום על הכנסה הונית. עם זאת, הבקשה נדחתה על ידי הלשכה המשפטית של המוסד בנימוק שאין להחיל רטרואקטיבית את עניין לפיד. מכאן התביעה.
דיון משפטי
כב' השופטת ר' בר"ג-הירשברג קבעה כי דין התביעה להתקבל. תחילה ציין בית הדין כי כיום, לאחר פסק הדין בעניין לפיד, אין עוד מחלוקת על כך שמכירת מניות שמקורן באופציות שהוקצו בהתאם למסלול שהיה קבוע בשעתו בסעיף 102 לפקודת מס הכנסה מהווה הכנסה הונית שאינה מחייבת תשלום דמי ביטוח. לפיכך, ובהתאם לסעיף 362 לחוק הביטוח הלאומי העוסק בהשבת דמי ביטוח ששולמו ביתר, לכאורה היה על המוסד להשיב לתובעת את דמי הביטוח ששילמה בגין מכירת המניות. עם זאת, עולה השאלה מה דינם של דמי ביטוח ששולמו ממכירת מניות בטרם ניתנה פסיקת בית המשפט העליון בעניין לפיד והתבהר המצב המשפטי לאשורו, קרי האם יש להחיל את ההלכה רטרואקטיבית.
בעניין זה התייחס בית הדין לפסק הדין המנחה בסוגיית תחולתן בזמן של הלכות שיפוטיות חדשות (רע"א 8925/04 סולל בונה בע"מ ואח' נ' עזבון המנוח אל חמיד). באותו מקרה קבע בית המשפט העליון בדעת רוב שתחולתה של הלכה שיפוטית חדשה המפרשת דבר חקיקה היא פרוספקטיבית ורטרוספקטיבית כאחד, אלא אם כן קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים להחילה מכאן ולהבא בלבד. לא זו אף זו, על הלכה זו חזר בית המשפט בהרכב מורחב מאוחר יותר, אז אימץ ההרכב כולו את הלכת הרוב בסולל בונה ואת הקביעה העקרונית כי ככלל הלכה חדשה חלה גם רטרואקטיבית. עוד צוין כי הלכה פסוקה היא שפירוש שניתן על ידי ערכאה שיפוטית לחיקוק, כמוהו כהצהרה על הדין הקיים מאז נחקק. זאת בניגוד לסטייה מהלכה קיימת, אשר על פי הפסיקה תחול רק פרוספקטיבית.
במקרה דנן, ציין בית הדין, אין חולק כי בעניין לפיד לא דובר בשינוי הלכה קודמת אלא בהלכה חדשה וראשונה שבאה לעולם בעקבות פרשנות שנתן בית המשפט העליון להוראה חקוקה. מכאן שיש להחיל את הפרשנות גם רטרוספקטיבית באשר לטענת המל"ל בדבר אינטרס "ההסתמכות" שלו, המבוסס בעיקר על הפן הביטוחי הייחודי לו. בעניין זה קבע בית המשפט העליון בהרכב המורחב שאימץ את הקביעה בעניין סולל בונה, כי אם הסוגיה היא חדשה ולא הוכרעה כלל בעבר אין לומר כי קיים אינטרס הסתמכות הראוי להגנה. מלבד זאת, ספק אם אכן סברו הכול שהנורמה המשפטית המחייבת היא שמדובר בהכנסה פירותית. נראה כי כבר בסוף שנות התשעים הייתה רשות המסים עצמה מודעת לקושי הפרשני שנובע מסעיף 102 ולכן הוצא בשנת 2000 עדכון שהתיר לפקידי השומה להגיע להסדרי פשרה מסוימים בהקשר זה. בנסיבות אלה לא ניתן לקבל את טענת המוסד כי הלך אחר רשות המסים וודאי שהיה עליו להיערך לאפשרות שדמי הביטוח שהוא גובה מהקצאת מניות על פי מסלול 102 לפקודה אינו ודאי.
לבסוף דחה בית הדין את טענת המוסד ולפיה החלה רטרוספקטיבית של הלכת לפיד עלולה להוביל להפרה באיזון התקציבי שלו לנוכח 'ההצפה' הצפויה בתביעות ממין זה. נקבע כי אמנם אין ספק ששמירה על איזון תקציבי של המוסד ועל הקופה הציבורית היא תכלית ראויה מעין כמוה, אולם טענת הסתמכות המבוססת על שיקולים תקציביים אינה מילת קסם ואינה שיקול בלעדי שיש להתחשב בו. מלבד זאת, טענת המוסד בעניין זה נטענה במידה רבה בעלמא ומבלי שנלווה לה ביסוס עובדתי כלשהו, והיא אינה מתיישבת עם בחירתו שלא להגיש ערעור על פסק דין שדן בעניין זה באופן ישיר.
כללם של דברים, נקבע כי כל עוד לא שונה חוק הביטוח הלאומי וההוראה המנחה היא זו שבסעיף 362, תוצאת הדברים היא שהתובעת זכאית להשבת דמי הביטוח ששילמה ביתר. זאת בהפחתה של חלקי גמלאות נגזרות שכר ששולמו לעובדים אלה על בסיס ראיית רווח ההון שנוכה כשכר עבודה. אשר להוצאות קבע בית הדין כי בשים לב לכלל נסיבות העניין, ובהן איחור התובעת בפנייה למל"ל - כל צד יישא בהוצאותיו.
בל 44372-09-11 אורמת מערכות בע"מ נגד המוסד לביטוח לאומי לפני כבוד השופטת רחל בר"ג-הירשברג, ונציגי ציבור ממליה וסליימן
