בית המשפט המחוזי גזר על מזכ"לית מפלגת ישראל ביתנו לשעבר 10 שנות מאסר בפועל בשל עבירות שוחד והפרת אמונים. נקבע כי יש להעדיף את אינטרס ההרתעה באמצעות ענישה חמורה והולמת. יידעו האזרחים שומרי החוק ומשלמי המיסים שכספם אינו הפקר וכי מנהיג או איש ציבור, שיקהה לבבו וישלח ידו בכספי הציבור, ייענש במלוא חומרת הדין.
ההליך בפנינו הינו גזר דינם של נאשמים שהורשעו בעבירות של מתן וקבלת שוחד, הפרת אמונים, הלבנת הון, עבירות מס ועבירות נלוות נוספות (כל אחד לפי חלקו). הנאשמת - פאינה קירשנבאום – סגנית שר הפנים, חברת הכנסת ומזכ"לית מפלגת ישראל ביתנו לשעבר, ומי שהייתה אמונה על חלוקת הכספים הקואליציוניים של המפלגה משך כשש שנים– נותנת את הדין בגין חלקה בפרשיית שחיתות וסיאוב שלטונית חמורה ורחבת היקף, שיצרה גלי נזק היקפי משמעותיים, ובין היתר: חתירה תחת כללי השוויון בחלוקת תקציבי ציבור, באופן שהוביל להעמקת חוסר האמון הציבורי בנבחרי הציבור; פגיעה אנושה בשורת עמותות ועסקים מהם לקחה שוחד; סיבוך אזרחים שומרי חוק בעבירות פליליות; ופגיעה בתדמית מפלגת ישראל ביתנו. הנאשם- רמי כהן – ממקימי ישראל ביתנו, וחברה הטוב של הנאשמת, ובמועד פתיחת החקירה מנכ"ל משרד החקלאות; אלוף משנה במילואים ששירת, בין היתר כקצין אג"ם בסיירת מטכ"ל, כמפקד יחידת "669", ראש ענף ארגון בחיל האוויר, מפקד טייסת מבצעית ומפקד כנף– נותן את הדין בגין מעורבותו בשורת עבירות, שליבתן מערכת יחסי תן וקח שקיים עם הנאשמת, וניצול קשריו והשפעתו במפלגה, להפקת טובות הנאה אישיות. הנאשם – לפי חלקו – חבר לנאשמת בנטילה מהקופה הציבורית. אף הנאשם פעל באופן מושחת ומסואב, ובמו ידיו הטיל צל כבד על מורשתו המפוארת כמפקד מוערך.
הנאשמת הורשעה בכך שלקחה שוחד באופן שיטתי, ערמומי ומתוחכם, משך כשש שנים. הנאשמת נטלה נתח מכספי הציבור עליהם הייתה אמונה, בסך מצטבר של כ- 2,000,000 ₪. כספי השוחד שימשו את הנאשמת ואת בני משפחתה; את המפלגה ואת מקורבי הנאשמת וגורמים שחפצה בטובתם. בראש המקורבים, חברה הטוב של הנאשמת, הנאשם, שנטל לכיסו כחצי מיליון ₪ מאותם כספים, בגינם הורשעה הנאשמת בקבלת שוחד. בנוסף, העבירה הנאשמת כספים קואליציוניים בסך 1.5 מיליון ₪, לאיגוד הכדורסל ולאיגוד הכדוריד, ביודעה, או תוך עצימת עיניה לאפשרות, שמקורביה צפויים לקבל תמורה כספית בעד העברת הכספים. הנאשם הורשע בכך שלקח שוחד, מאיגוד הכדורסל, בסך 98,600 ₪ בתמורה להנעת הנאשמת להקצות מיליון ₪ לאיגוד וביקש מעמותת שילה הקדומה שוחד בסך 100,000 ₪, בתמורה לשימוש בקשריו במשרד התיירות לקידום העברת תקציב לעמותה; הנאשם זייף מסמכים שנועדו להסוות את כספי השוחד שקיבל מאיגוד הכדורסל ואת הכספים שניסה לקבל מעמותת שילה הקדומה; הנאשם שלח חלק מהמסמכים המזויפים בפרשת איגוד הכדורסל לחוקרי המשטרה במטרה להטעותם; הנאשם מסר דיווחים כוזבים – לחטיבה להתיישבות ולמועצה האזורית חבל לכיש – על שעות עבודה שביצעה, כביכול, רעייתו בתיה, שעות שלא בוצעו בפועל, וכתוצאה מכך קיבל במרמה תשלומים עודפים. הנאשם הורשע אף באיום על קצין משטרה.
המדינה טענה כי בשל חומרת מעשי השחיתות השלטונית שבהם הורשעה הנאשמת מתחם העונש ההולם נע בין 10 ל-12 שנות מאסר, ועתרה להשית על הנאשמת עונש מאסר כולל שיהלום את מעשי העבירה בהם הורשעה, שלא יפחת מ-10 שנות מאסר, לצד רכיבי ענישה נלווים. עוד נטען שכל אחד מתשעת האישומים שבהם הורשעה הנאשמת מהווה "אירוע" נפרד בהתאם לסעיף 40יג לחוק העונשין, למעט האישום השמיני המהווה שני אירועים. באשר לנאשם, המדינה עמדה על חומרתם של מעשי השחיתות החמורים בהם הורשע ועתרה להשית עליו עונש כולל שלא יפחת מ-5 שנות מאסר בפועל, לצד רכיבי ענישה נלווים.
הנאשמת טענה מצדה כי אינה מסוכנת לחברה ולא נדרשת הרחקתה, ובמעמדה כיום אף לא תוכל לבצע עבירות שחיתות נוספות ולא נדרשת הרתעתה. חלוקת העבירות ל-11 אירועים, כפי שטענה התביעה, היא מלאכותית ומובילה להחמרת הענישה באופן שאינו הולם את חומרת המעשים שבהם הורשעה וכי ראוי להעדיף את שיקומה בגזירת עונשה.
הנאשם טען כי ענישה מידתית בנסיבותיו של הנאשם תתבטא בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, לצד קנס בסך 50,000 ₪ וחילוט בסך 98,600 ₪. בגזירת העונש בתוך המתחם יש להתחשב בשירותו הציבורי והצבאי הממושך של הנאשם ותרומתו לחברה ולמדינה.
כב' השופטת י' לוי פסק
השוואת מעשי העבירה שבהם הורשעה הנאשמת באישומים השונים מגלה דמיון, ואף דפוס פעולה שאפיין את התנהלותה הפלילית: הנאשמת נהגה להתנות מראש או לדרוש בדיעבד, באופן ישיר או באמצעות צדדים שלישיים, "תמורה" בעד תקציבים ציבוריים שהקצתה או סיוע אחר שנתנה במסגרת תפקידה הציבורי, שתיגזר מן התקציבים שהקצתה או מהרווח שהתקבל הודות לסיועה. ואולם, בחינה מעמיקה של עובדות האישומים שבהם הורשעה, מעלה הבדלים משמעותיים בין עובדות האישומים השונים, באופן שלא ניתן לומר שמדובר במסכת עבריינית אחת. המסקנה היא שיש לחלק את העבירות שבהן הורשעה הנאשמת לתשעה אירועים. הדברים יפים אף בעניינו של הנאשם, שם המסקנה היא שיש לחלק את העבירות שבהן הורשע לחמישה אירועים. הערכים החברתיים המוגנים העומדים בבסיס עבירות השוחד הם: טוהר המידות של פקידי הציבור ויושרם, פעילותם התקינה של המנהל והשירות הציבורי ואמון הציבור במערכת השלטונית.
"השימוש המסואב והדקדנטי שעשתה הנאשמת בכספי השוחד, כספים שאת רובם חילצה בדרכים עקלקלות מהקופה הציבורית, מקומם במיוחד"
עוד נקבע כי עוצמת פגיעת הנאשמים בערכים המוגנים חמורה ורבת עוצמה, לאור ריבוי מאפייני החומרה במעשיהם. ביחס לנאשמת, כוח שלטוני נחשק ורב עצמה הושם בידיה, הסמכות והאחריות להקצות כספים קואליציוניים בסך מצטבר של מאות מיליוני ₪ לפי שיקול דעתה. עוצמת שררה זו ניצלה הנאשמת למטרות פסולות, תוך העדפת האינטרס האישי שלה על פני טובת הציבור. האמון הרב שניתן בנאשמת והעוצמה השלטונית שהושמה בידיה, אותם ניצלה להשגת רווחים אישיים, מהווים היבט חומרה משמעותי וכבד משקל בגזירת עונשה. ניצול הנאשמת לרעה את עצמת הכוח השלטוני שבידיה הוביל לנזקים משמעותיים ועמוקים כתוצאה מעבירות הנאשמת, המתבטאים בניתוב תקציבי מדינה מתוך שיקולים זרים ובשימוש בתקציבי ציבור לצרכי מפלגה פוליטית, תוך פגיעה עמוקה בעקרונות הדמוקרטיה. הנאשמת הפרה, ברגל גסה, את חובתה זו, תוך העדפת טובתה האישית וטובת מפלגתה. סופו של יום, פגעה הנאשמת בציבור, במפלגתה ואף בעצמה. היבט נזק נוסף עליו ראוי ליתן את הדעת כרוך בהכשלתם של גורמים נוספים, במעגלי קרבה שונים לנותני ולמקבלי השוחד, וגרירתם לדבר עבירה. את השלל שחילצה מהקופה הציבורית חילקה הנאשמת, ברוחב לב, למקורביה, למפלגה לבני משפחתה ולא החסירה אף מעצמה. השימוש המסואב והדקדנטי שעשתה הנאשמת בכספי השוחד, כספים שאת רובם חילצה בדרכים עקלקלות מהקופה הציבורית, מקומם במיוחד. לכל אדם, לרבות עובד ציבור, יש אינטרס אישי. בכך אין כל פסול. ואולם, הנאשמת אפשרה לאינטרסים האישיים שלה, שימור מעמדה במפלגה, חיזוק המפלגה, טובות הנאה ורווח אישי, לגבור על מחויבותה לציבור, ולהפר ברגל גסה את חובת הנאמנות שחבה לו כחברת כנסת.
בהמשך לאמור נקבע כי באשר לשיקולים בתוך מתחם העונש, יינתן משקל הולם לקולה לגילה של הנאשמת, כיום כבת 66, ולפגיעת העונש, ובמיוחד רכיב המאסר, בנאשמת נוכח גילה. לנאשמת נקודות זכות-היא סייעה רבות לקידום העלייה והקליטה של עולים חדשים ולהתיישבות בארץ ישראל ועברה נקי. לא ניתן להתעלם ממקומה המרכזי של הנאשמת בקרב בני משפחתה, ומהפגיעה שתיגרם להם כתוצאה מהעונש שייגזר עליה. הנאשמת, ניהלה את המשפט באופן ענייני והוגן – לא ניהלה חקירות סרק, לא בקשה לדחות דיונים, וסייעה לבית המשפט בהתנהלותה בעשיית משפט. יחד עם זאת, בעבירות כלכליות, יש מקום ליתן משקל הולם, במסגרת מתחם הענישה, להרתעת הרבים.
באשר לנאשם נפסק כי יש ליתן משקל הולם לקולה לגילו של הנאשם, 71 שנים, ולפגיעת העונש בו, לאור גילו. לא ניתן להתעלם מתרומת הנאשם לביטחון המדינה ולשיפור ההליכים ביחידות בהן שירת, במסגרת שירות צבאי ארוך שנים, וכן מפעילותו הציבורית במשרד החקלאות. עוד יינתן משקל הולם לקולה לנזק שייגרם למשפחת הנאשם – עמוד התווך במשפחתו. יש ליתן משקל הולם לקולה אף לעברו הנקי של הנאשם. יתרה מזו נקבע כי באשר לחילוט רכוש הנאשמים בהתאם לסמכות בית המשפט הקבועה בחוק איסור הלבנת הון, הכלל הוא שבית המשפט יורה על חילוט רכוש של אדם שהורשע בעבירות כאמור בשווי הרכוש "שנעברה בו העבירה" או "שהושג, במישרין או בעקיפין כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך". החריג לכלל מצוי בסעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון, הקובע כי "זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט". מכוח סעיף 21(א)(1) לחוק איסור הלבנת הון רשאי בית המשפט להורות על חילוט מלוא הסכום בעניינם של הנאשמים. נקבע כי בנסיבות העניין קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים הימנעות מחילוט מלוא הרכוש האסור, לצורך הותרת אמצעי מחיה סבירים לנאשמים ולבני משפחתם.
בית המשפט המחוזי הדגיש כי לא ניתן להפריז בחומרת התנהגות הנאשמת הממחישה את אחד המאפיינים המקוממים והמסוכנים של שחיתות שלטונית, מצב בו השלטון משרת את עצמו, או קבוצה קטנה של מקורבים ומקבל החלטות משיקולים זרים. לטווח הארוך, נזקיה של התנהגות כזו הם הרס השירות הציבורי, שחיקת כיבוד שלטון החוק ופגיעה קשה בסולידריות החברתית. יש להעדיף את אינטרס ההרתעה על פני נסיבותיה האישיות של הנאשמת, באמצעות ענישה חמורה והולמת. יידעו האזרחים שומרי החוק ומשלמי המיסים שכספם אינו הפקר וכי מנהיג, או כל איש ציבור באשר הוא, שיקהה לבבו וישלח ידו בכספי הציבור, לצרכיו, לצרכי משפחתו, לעצמו, למפלגתו, למקורביו, למעמדו, לטובתו, ולתענוגותיו ייענש במלוא חומרת הדין.
לאור האמור לעיל, על הנאשמת נגזרו 10 שנות מאסר לריצוי בפועל וקנס בסך 900,000 ₪ וחילוט חילוט בסך 1,000,000 ₪ מכלל הנכסים שנתפסו. על הנאשם נגזרו 30 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 180,000 ₪ וחילוט בסך 250,000 ₪ מכלל הנכסים שנתפסו.
המדינה יוצגה ע"י עו״ד מאור אבן חן; עו"ד יונתן קרמר; עו"ד יעל שחף; עו"ד משה עקירב; עו"ד נטלי קוקוי
הנאשמים יוצגו ע"י עו״ד גיורא אדרת; עו"ד אורן אדרת; עו"ד אלון קליין; עו"ד אבי חימי; עו"ד משה וייס
ת"פ 16512-08-17
