בקשתו של רומן זדורוב לעריכת משפט חוזר בעניינו התקבלה על סמך חלק מהעילות שהעלה ובעיקר על חוות דעת של מומחים, שהוגשו לראשונה במסגרת הליך הבקשה למשפט חוזר, ואשר נגעו למשך הזמן שדם עשוי לנזול מגופה לאחר המוות. כב' המשנה לנשיאה (בדימ') חנן מלצר הורה כי משפטו החוזר של זדורוב ייערך בבית המשפט המחוזי בנצרת, והוצע כי למען ניקיון הדעת – ההרכב שידון בתיק יהיה הרכב שלא עסק בעניין בעבר.
רומן זדורוב הורשע בשעתו ברצח הנערה תאיר ראדה ז"ל, שגופתה נמצאה בתאריך 06.12.2006 באחד מהתאים של שירותי הבנות בבית הספר בו למדה בקצרין לאחר שעבד באותה תקופה בריצוף המקלט בבית הספר. זדורוב תושאל ונחקר במשטרה, והודה בביצוע הרצח בפני מדובב, שחלק עימו תא מעצר. לאחר מכן הוא הודה ברצח בשנית בפני חוקרי המשטרה, וביצע שחזור של מעשה הרצח בבית הספר. בתום יום נוסף – חזר בו זדורוב מהודאתו, אך בחקירה שהתקיימה בסמוך לאחר מכן הוא הודה שוב במעשה, תוך שינוי נתונים מסוימים.
בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע את זדורוב במעשה. בערעור מטעמו, שנדון בבית המשפט העליון, הוחלט על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי בנצרת לשם בירור מספר סוגיות, נוכח ראיות חדשות שהגשתן נתבקשה, ובעקבות זאת ניתן פסק דין משלים, שאישר מחדש את הרשעתו של זדורוב. ערעור זדורוב נדחה ברוב דעות (השופטים י' עמית ו-צ' זילברטל), כנגד דעתו החולקת של השופט י' דנציגר, שסבר כי יש לזכות את המבקש מחמת הספק. לאחר מספר שנים הוגשה הבקשה למשפט חוזר מטעמו של רומן זדורוב.
כב' המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר פסק
יש מקום להורות על עריכת משפט חוזר, מכוח העילה הקבועה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 – לפיה התגלו עובדות, או ראיות, שעשויות לשנות את תוצאות המשפט.
החלטת כב' השופט מלצר התבססה, בעיקרה, על חוות דעת של מומחים, שהוגשו לראשונה במסגרת הליך הבקשה למשפט חוזר, ואשר נגעו למשך הזמן שדם עשוי לנזול מגופה לאחר המוות. חוות דעת אלו הוגשו ביחס לעקבת נעל שהתגלתה על מכסה האסלה בתא שבו, לפי הנטען, בוצע הרצח – עקבה שנקבע לגביה כי היא איננה שייכת לזדורוב (או למי שנכחו בזירת הרצח לאחר גילוי הגופה), ואשר עליה נזל דם המנוחה (בהקשר זה אין חולק כי העקבה הוטבעה לפני שניגר עליה דם המנוחה). מחוות הדעת החדשות של חלק מהמומחים שהתייחסו לסוגיה זו, עלה כי לא תיתכן נזילת דם מגופה כחמש שעות לאחר הרצח (פער הזמנים בין מועד רצח המנוחה לבין מועד גילוי גופתה). המשמעות האפשרית של קביעה זו היא כי העקבה (שלא שייכת לזדורוב, כאמור) הוטבעה בזמן ביצוע הרצח, או בסמוך לו – וגילוי זה איננו עולה בקנה אחד עם גירסת המדינה, לפיה העקבה על גבי מכסה האסלה הוטבעה על-ידי "מחלץ אלמוני" שהגיע לזירה לאחר גילוי הגופה (כחמש שעות לאחר הרצח). לפי תיזה אפשרית נוגדת שהעלה זדורוב – מבצע הרצח (או אחד ממבצעי הרצח) הוא שהטביע את העקבה שעל מכסה האסלה, ורק לאחר מכן (אך עדיין בפרק זמן סמוך לרצח) דם המנוחה נזל עליה. מאחר שמוסכם כי העקבה איננה שייכת למבקש, כאמור – הרי שבמצב דברים זה, אם תתקבל עמדת המומחים מטעם זדורוב, קיים קושי להצביע על המבקש כמי שביצע את מעשה הרצח (ולכל הפחות, יש בכך כדי להטיל ספק ממשי בגרסה כי הוא ביצע את הרצח).
בנוסף לאמור, המדינה הודתה, במסגרת התכתבויות שנערכו בינה לבין בא-כוח זדורוב, שקדמו לבקשה למשפט חוזר, כי נפלה טעות מסוימת באחת מחוות הדעת שהוגשו כראיות מטעם המרכז הלאומי לרפואה משפטית במהלך המשפט. כך התברר עתה כי בתא השירותים השלישי (הסמוך לתא השני שבו בוצע הרצח) התגלה כתם דם של המנוחה על מתקן נייר הטואלט, בניגוד למה שנאמר מלכתחילה בחוות הדעת כי אותו כתם דם נמצא בתא השני. לפי הנטען, אם יתברר כי נזילת הדם על העקבה נעשתה מיד בסמוך לרצח, הרי שנתון זה (של כתם הדם שנמצא בתא השלישי) עשוי לחזק את התיזה לפיה הרוצח נמלט מן התא השני (בו בוצע הרצח), לאחר שזה נסגר מבפנים – אל התא השלישי והחוצה, ומסלול זה עומד בניגוד למסלול ההימלטות שזדורוב הדגים בשחזור שערך.
במסגרת הבקשה למשפט חוזר, נטען באופן נרחב גם ביחס לשניים שנכרכו בפרשה: א"ח ו-א"ק (אשר לגבי פרטיהם הוצא צו איסור פרסום), זאת בשים לב לכך שא"ח טען כי א"ק, שהייתה בשעתו בת-זוגו, הודתה בפניו בביצוע הרצח. ליבת הטיעון, אותו פרס זדורוב בהקשר זה, נסמך על מספר אדנים: ההודעות שמסר א"ח, אשר לפיהן א"ק הודתה בפניו כי היא שרצחה את המנוחה; טענות על פיהן א"ק הודתה בביצוע הרצח גם בפני אחרים, וראיות הנוגעות להתנהלותה של א"ק, לרבות ציורים שציירה ודברים שמסרה במסגרת חקירות שונות שנערכו לה במשטרה. בהחלטה נקבע בהקשר זה כי הגרסה המפלילה שנמסרה על-ידי א"ח בעייתית, וכי לא נמצאו אמירות מפי א"ק הקושרות אותה ישירות לביצוע הרצח. לפיכך נפסק כי מעטות הן הראיות, שיש לייחס להן משקל, בקשר למעורבות הנטענת של א"ק ברצח, ודאי שלא כאלו שיש בכוחן בשלב זה "להפוך את הקערה על פיה" ולהטיל ספק ממשי בהרשעת המבקש, קל-וחומר שאין בראיות אלו כדי להוכיח את אשמתה של א"ק במעשה.
לא זו אף זו זדורוב נסמך בבקשתו גם על שערה שנמצאה בזירת הרצח, הנושאת דנ"א מיטוכונדריאלי, שעל פיה לא ניתן לשלול את א"ח ואת קרובי משפחתו מהציר האימהי כתורמים. זו וההקשר האפשרי שלה למכלול התגלו רק לאחר מתן פסק הדין בערעור, בעקבות טכנולוגיה חדשה שפותחה בשנים האחרונות. ביחס לכך נקבע כי על אף שמדובר בראיה פורנזית שלא ניתן לשלול זיקה כלשהי שלה לגרסתו של א"ח הנ"ל, כפי שנמסרה בשעתו למשטרה (ונמצאה, כאמור, כבעלת אמינות נמוכה) – הרי שאין לגזור ממנה ממצאים מספיקים שיש בהם, לבדם, כדי לבסס עילה למשפט חוזר. יחד עם זאת, נפסק כי לנוכח המסקנה שיש לערוך ממילא משפט חוזר בעניינו של זדורוב, בגין מה שעולה מחוות דעת המומחים בעניין זליגת הדם על גבי העקבה שעל מכסה האסלה ומציאת כתם הדם של המנוחה בתא השלישי, וכן מפאת העובדה כי טרם יצאה הלכה ברורה בעניין מעמדן הראייתי של ראיות מיטוכונדריאליות ונפקותן – מוטב כי ההרכב, אשר ידון במשפט החוזר, יבחן, ככל שימצא לנכון, אף את האפשרות לדון בהשלכות שתיתכנה, אם בכלל, לממצאים המיטוכונדריאליים הנטענים.
לאור האמור לעיל הבקשה התקבלה. נקבע כי יש בהשגות ובראיות הנ"ל פוטנציאל ממשי לשינוי תוצאות המשפט – לטובת זדורוב. כב' השופט ח' מלצר הדגיש לבסוף כי התוצאה אליה הגיע, בדבר הצורך בעריכת משפט חוזר בעניינו של זדורוב – איננה משמיעה בהכרח כי המבקש זכאי, או כי עלה בידיו להוכיח קיומו של ספק סביר באשמתו. שאלות אלו אמורות להיבחן במשפט החוזר עצמו, שכן לעניין בקשה לעריכת משפט חוזר – די בכך שיש ראיות, או עובדות המצביעות על היתכנות לשינוי תוצאת המשפט לטובתו.
המבקש יוצג ע"י עו"ד ירום הלוי; המשיבה 1 יוצגה ע"י עו"ד תמר בורנשטיין; עו"ד איתמר גלבפיש; עו"ד עידית פרג'ון; המשיבה 2 יוצגה ע"י עו"ד תומר שוורץ; המשיב 3 יוצג ע"י עו"ד אביעד אמרוסי; המבקשת להצטרף כידידת בית המשפט יוצגה ע"י עו"ד טל ענר; עו"ד קרן אבלין-הרץ
מ"ח 6881/19
