ד"ר איילון שרון (להלן: "התובעת") החלה את התמחותה בהסתדרות מדיצינית הדסה (להלן: "ההסתדרות") ביום 11.11.2001 וסיימה אותה ביום 31.3.2006, המועד שבו הוסמכה כמומחית לרפואת הפה.
כמו כן עבדה התובעת כמומחית ממועד סיום התמחותה ביום 31.3.2006 עד ליום 31.10.2008, המועד שבו התפטרה.
התובעת הגישה כנגד ההסתדרות תביעה להכרה ביחסי עובד מעביד במהלך תקופת ההתמחות שביצעה במחלקה לרפואת הפה ולקבלת שכר עבודה וזכויות סוציאליות נוספות הנובעות מכך.
פסק הדין
התובעת טענה כי בחרה להתמחות בהסתדרות במסלול הקליני-הרפואי בבית החולים ולא במסלול הלימודי בבית הספר לרפואת שיניים דווקא בשל אופיו של המסלול הקליני שממוקם בבית החולים ומתמקד בחולים בבית החולים, ושיש בכך להעיד על אופי ההתקשרות.
כמו כן, לטענת התובעת גם מבחני העזר לקביעת יחסי עבודה מעידים על השתלבותה בהסתדרות, בין היתר בשים לב לפיקוח של עובדי ההסתדרות על פעילותה, השתלבותה בסידור העבודה הקבוע מדי יום והשימוש בציוד ובחומרי העבודה של ההסתדרות שעמדו לשימושם של הרופאים העובדים בה. נוסף על כך טענה התובעת כי הנוכחות הייתה חובה וכי לא נעדרה וכי בפועל לא הייתה לה אפשרות להשתכר במקום אחר לנוכח מערכת השעות הנוקשה והבעייתית, מה גם שלעתים ציפו ממנה להיות זמינה גם אחרי השעה ארבע אחר הצהריים.
בין היתר טענה התובעת כי אין ספק שפעילותה הניבה להסתדרות רווחים מתשלומי המטופלים, ויתר על כן, העובדה שקיבלה תקן חלקי במהלך ההתמחות שהיקפו הורחב עם הזמן, מעידה כי ההסתדרות ראתה בה עובדת שלה וכי החוזה מנוסח כחוזה של רופאת שיניים ויש בו הודאת בעל דין להעסקתה כעובדת של ההסתדרות.
התובעת הוסיפה כי אין כל מתאם בין היקף התקן או עצם נתינתו לבין שעות הוראה מוגברות שנדרשה לתת. עוד טענה כי אין להפלות ולהבדיל בינה לבין מתמחים ברפואה רגילה ומתמחים בכירורגיית פה ולסת ושאין לייחס משמעות לכך שהם עובדים שעות נוספות ועושים כונניות מכיוון שהם מקבלים שכר נוסף על כך ואין בכך להצדיק אי תשלום עבור שעות בסיס שביצעה.
מנגד טענה ההסתדרות כי התמחותה של התובעת הייתה בגדר לימודי המשך גבוהים ולא עבודה בפועל. עוד ציינה כי לא הסתמכה על התובעת כעובדת שלה, וכי כל החלק המעשי-קליני של ההתמחות נועד לאפשר לה להתנסות בתמהיל נכון של מטופלים כדי להכשיר אותה כראוי, תוך הפעלת מדיניות ברורה שלא להסתייע במתמחים לביצוע פעולות שאינן בעלות ערך חינוכי-לימודי, כך שממילא אין מדובר ביחסי עבודה. לטענת ההסתדרות, התביעה הוגשה בחוסר תום לב כיוון שהתובעת הפיקה טובות הנאה מההתמחות וההסתדרות לא הייתה מסכימה לקיים את ההתמחות לו ידעה שתידרש לשלם שכר עבודה לאחר מעשה. עוד הוסיפה ההסתדרות שהיא מקיימת את ההתמחות מתוך חזון ציוני ולא מתוך שיקולים כלכליים וכי יש להביא בחשבון שאינה מקבלת תקציב למימון ההתמחות ברפואת שיניים, בניגוד למתמחים ברפואה רגילה שתקניהם מתוקצבים על ידי המדינה. נוסף על כך ציינה ההסתדרות כי אין להשוות בין מתמחים ברפואה רגילה לבין מתמחים ברפואת שיניים, שכן ברפואת שיניים מדובר בתחום שהוא פרטי מיסודו בניגוד לרפואה רגילה שהיא ציבורית ברובה. עוד הוסיפה כי מתמחים ברפואה רגילה נדרשים לבצע כונניות ושעות נוספות ותקניהם מתוקצבים על ידי המדינה, ולא כך בנוגע למתמחים ברפואת שיניים.
בית הדין ציין כי היותו של אדם "עובד" הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על פי התיאור שניתן לו על ידי הצדדים או אחד מהם, אלא נקבע מבחינה משפטית על פי נסיבות המקרה כהווייתן. לשם מציאת מענה לשאלה זו משמשים מבחנים שונים בהקשרים שונים על רקע תכליתם וייחודם. כך למשל המבחן המעורב שבמרכזו מבחן ההשתלבות, המשמש לבחינת יחסי עבודה בתבניות העסקה מורכבות מסוימות, אינו מתאים לבחינת הסוגיה דנן, אלא יש צורך בבחינת שיקולים שונים. זה מכבר נקבע כי מתמחה ברפואה רגילה הואבמעמד של עובד. נקבע כי לא די במבחן המעורב לשם קביעת קיומם או היעדרם של יחסי עבודה בסוגיה דנן, ויש לבחון זאת בהתאם לתכלית החוק ולאלמנטים הייחודים לסוגיה.
המבחנים לצורך בחינת שאלת היות ההתמחות בגדר הכשרה לימודית או עבודה בפועל, הם:
1. האם מטרת ההתקשרות בין הצדדים וההכשרה היא יצירת יחסי עובד ומעביד?
2. האם אופייה של ההכשרה הוא כשל ההכשרה המועברת במוסד הכשרה לימודי או הכשרה במסגרת יחסי עובד מעביד?
3. מהו משך ההכשרה והיקף השעות והאם מתאפשר לחניכים לעבוד במקביל להכשרה?
4. האם מפיק המעסיק רווח מההכשרה?
5. מהי כוונת הצדדים?
בית הדין ציין כי אין מדובר במבחן מתמטי, וכי יש להתאים את מבחני המשנה ולקבוע את חשיבותו של כל אחד מהם על פי הנסיבות. נקבע כי אין מדובר במקרה חד משמעי שבו נקל לומר כי מדובר בהכשרה או בעבודה וכי ישנם מבחנים וסממנים המצביעים לכאן ולכאן ושיש לבחון אם מטרתה העיקרית של ההתקשרות הייתה ביצוע עבודה.
בענייננו נקבע כי אין ספק שמטרת ההתקשרות בין התובעת לבין ההסתדרות הייתה התמחות לשם רכישת מומחיות נוסף על הרישיון עצמו לעסוק ברפואת שיניים. במקרה דנן נקבע כי ההסתדרות לא בחרה מתמחים מתוך מטרה להעסיקם לאחר מכן וכי אין מדובר בהכרח בהכשרה הניתנת לעובד לצורך העסקתו בשלב מאוחר יותר, כך שהמעביד יוכל ליהנות מפירות ההשקעה שהשקיע בעובד, כיוון שמרבית המתמחים אינם מועסקים לאחר מכן בהסתדרות, אלא רק מעטים מהם - ביניהם התובעת.
בענייננו צוין כי ההתמחות אינה בגדר קורס ממיין ואין כל התחייבות למתמחים להעסיקם לאחר ההתמחות. העובדה שהתובעת עצמה לא נדרשה לשלם שכר לימוד לנוכח מדיניות ההסתדרות באותו זמן, אין בה כדי לגרוע מאופייה של ההתמחות כפעילות לימודית.
התובעת פנתה להתמחות מתוך מטרה ומתוך שאיפה שלימודיה וביצועיה כמתמחה יקנו לה תואר מומחה ולא מתוך תקווה להתפרנס בתמורה להם.
במקרה דנן אין ספק כי התובעת ביצעה עבודה בפועל מעבר לצפייה במומחים וכי עבודה זו הייתה בשעות הרגילות של המחלקה ובמסגרת סידור העבודה הרגיל והיומי-שבועי במחלקה. מדובר במומחיות שלא ניתן ללמוד באופן עיוני בלבד במנותק מפעילות קלינית מעשית בפועל. כמו כן, לא ניתן ללמוד מומחיות זו ללא ביצוע בפועל של הפעולות. את עניין מידת הפיקוח על התובעת ועצם הפעלתו יש לבחון על רקע הלימודים הנרכשים - על התובעת פיקחו המומחים בהיבטי התמחות ולא בהיבטים של פעולות שלעשייתן היה לה רישיון במסגרת היותה רופאת שיניים.
בנסיבות העניין, התובעת הייתה יכולה לעבוד בעבודה פרטית נוספת, ללא צורך בבקשת רשות מההסתדרות. הצידוק לתקן שקיבלה התובעת היה היקף שעות ההוראה המוגבר, ואין בהן משום הודאת בעל דין בכך שההתמחות עצמה נחשבה לעבודה בהסתדרות. כמו כן נקבע כי מדובר בפעילות שהיא גירעונית ואין בצדה שום רווח כלכלי. צוין כי היעדר פעילות כלכלית אינו מצביע בכל מקרה על קיומו של מוסד לימודים ועל אי קיומו של מקום עבודה. קשה אף לקבל את המשתמע מטענות ההסתדרות, שכביכול כל מטרת המרפאות היא אך ורק הכשרת מתמחים להיות מומחים, וכל הבאת המטופלים היא אך ורק לצורכי יצירת תמהיל נכון למתמחים.
לעניין הנוכחות, בית הדין התרשם כי ציפו מהתובעת להתייצב כתקנם של דברים במסגרת הדברים הרגילה, אולם אין בכך כדי ללמד בהכרח על קיום יחסי עבודה, שכן אף במסגרת לימודית מצופה מהלומד לבצע את חובותיו הלימודיות, כולל נוכחות.
לאור כל האמור לעיל לא שוכנע בית הדין כי התובעת הייתה בגדר עובדת בהתמחותה בהסתדרות.
תע"א 1985-09 התובעת: ד"ר איילון שרון; הנתבעת: הסתדרות מדיצינית הדסה לפני כבוד השופט אייל אברהמי ניתן ב-7.10.2013
