בית המשפט המחוזי גזר עונש הכולל 15 שנות מאסר בפועל על מורשע בעבירת ניסיון לרצח שירה במכוון בשכנו שהרעיש מתחת לביתו. השכן נותר בעקבות האירוע נכה ומשותק בהיקף של 100%. נקבע כי אין מקום להקל בעונש ובכך לתת לגיטימציה לצריכה מופרזת של אלכוהול ״בחסות״ ההגנה החוקית, שכן יש ״בצריכה מופרזת של אלכוהול כדי לפגוע בבוחן המציאות, ביכולת השיפוט והריסון העצמי, ולהוביל באחת וללא כל תכנון לביצוע עבירות חמורות״.
עסקינן בגזר דינו של נאשם שהורשע בביצוע עבירת ניסיון לרצח לאחר שירה בשכנו (להלן: "הנפגע"). במועד הרלוונטי עבד הנאשם כמאבטח במוסד חינוכי, ומתוקף תפקידו החזיק ברשותו אקדח ברישיון ומחסנית מלאה בכדורים. הנאשם הוכשר לירות בנשק והיה מיומן בשימוש בו.
ביום האירוע הנאשם שתה לשוכרה. מתחת לביתו התמקמה חבורה שעשתה רעש והמולה, ואף נזרקו נפצים, השכנים התלוננו בפני גורמי האכיפה, אשר הגיעו למקום בשעה 00:30 לערך וביקשו מבני החבורה לחדול ממעשיהם. באותה העת, שהה גם הנאשם במקום ונענה לבקשת השוטר לעזוב את המקום. בני החבורה נותרו במקום והמשיכו בשלהם. בשעה 01:30 לערך הגיע הנאשם למקום פעם נוספת ופנה לבני החבורה בבקשה לשמור על השקט. בתגובה לכך השמיע הנפגע כלפי הנאשם הערות פוגעניות וגירש אותו מהמקום. בחלוף מספר דקות ולא יותר מרבע שעה לאחר שעזב את המקום, הגיח הנאשם בשנית מבניין ביתו כשהוא מצויד באקדח שנטל מביתו, והתקרב לעבר בני החבורה כשהאקדח מוסווה מעיניהם. במקביל לכך צעד הנפגע לקראתו כשניים שלושה צעדים. הנאשם נעצר מול הנפגע במרחק קצר ממנו, ובאותה העת דרך וכיוון את אקדחו לעבר ראשו של וירה בראשו ירייה ממוקדת, בכוונה לגרום למותו. כתוצאה מהירי, התמוטט הנפגע, נפל ארצה ואיבד את הכרתו. הנפגע נותר נכה ומשותק בהיקף של 100%.
במסגרת הטיעונים לעונש גרסה המדינה כי הניסיון לרצח בה הורשע הנאשם היא מהעבירות החמורות בספר החוקים, וכי בתי המשפט עמדו לא אחת על הצורך בענישה מחמירה, כאשר שיקולים של גמול והרתעה הם השיקולים בעלי מעמד הבכורה. הערך המוגן בעבירת ניסיון לרצח הוא ערך קדושת החיים, ובענייננו מידת הפגיעה היא ברמה הגבוהה ביותר. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, עמדה ב״כ המדינה על הנזק החמור שנגרם לנפגע המהווה מקרה קיצון לחומרה בטווח הנזקים שנדונו בפסיקה בעבירות ניסיון לרצח. כתוצאה מהאירוע הפך הנפגע בבת אחת מבחור צעיר, אופטימי, שאפתן ופעלתן, שרצה להיות אב לילדים, לעסוק בעריכת דין ולחיות את חייו כאחד האדם, לנכה מוחלט, סיעודי, תלוי באחרים לכל צרכיו, לכל ימי חייו, אשר לעולם לא יממש את השאיפות ואת החלומות שלו וייאלץ לחיות חיים קשים מנשוא.
ב"כ הנאשם טען מצדו כי אין המדובר במעשה שתוכנן מראש שכן הנאשם צרך אלכוהול לבדו בחדרו שבביתו, בעודו צופה בטלוויזיה ובנסיבות אלה לא ניתן לטעון כי היה אדיש להשלכות האפשריות של השתייה ולבטח לא עשה כן כחלק מתכנון לבצע מעשה עבירה.
כב' השופטת ר' לורך פסקה
הערכים המוגנים בעבירת ניסיון לרצח הם הערך העליון של קדושת החיים וכן שלמות הגוף והביטחון האישי. מידת הפגיעה בערכים המוגנים הינה גבוהה ביותר, נוכח העובדה שהנאשם השתמש בנשק חם וירה בראשו של הנפגע מרחק קצר, ובעיקר נוכח הנזק החמור והבלתי הפיך שנגרם לנפגע אשר אך באורח נס לא קיפד את חייו.
עוד נקבע כי מדובר אמנם באירוע שהתרחש באקראי ובמפגש שלא תוכנן מראש, ואולם החלטתו של הנאשם להמית את הנפגע לא התקבלה באופן ספונטני. הנאשם הפגוע לא הגיב באופן מידי אלא עזב את המקום, וחזר אליו בחלוף כרבע שעה כשהוא מצויד באקדח ולאחר שהיה סיפק בידו לכלכל את צעדיו ולתכנן את מהלכיו. הנאשם התקרב לעבר בני החבורה כשהאקדח מוסווה מעיניהם, נעצר במרחק קצר מהנפגע שצעד לעברו במקביל לכך, דרך וכיוון את האקדח לעבר ראשו של הנפגע וירה בו ירייה ממוקדת, בכוונה לגרום למותו. הנזק שהיה צפוי באופן קרוב לוודאי ממעשיו של הנאשם היה מותו של הנפגע, ואך באורח נס לא קיפד את חייו. ואולם הנזק שנגרם בפועל כתוצאה מהירי הוא מן הנזקים החמורים ביותר המוכרים בפסיקה. הלב נכמר למקרא התסקיר ממנו עולה תמונה קשה, באשר לפגיעה האנושה והבלתי הפיכה בהיבט הפיזי והנפשי שנגרמה לנפגע ולמחירים הכבדים שהוא משלם וישלם בכל תחומי חייו. גם המסמכים הרפואיים שהוגשו ומתעדים את השלכות הפגיעה, מעלים תמונה מורכבת, כואבת וקשה.
יתר על כן נפסק כי אין לקבל את טיעוני ההגנה להקל עם הנאשם, בין אם בשל כך שעניינו בא בגדר אותו חריג לכלל שקבע כב' הש' הנדל בעניין אל טייב, ובין אם נוכח ״בלבול החושים״ בו היה שרוי והעובדה כי שתה בדי אמותיו בלא שצפה את השתלשלות האירועים. הודגש כי בנסיבות העניין לא קיימת הצדקה להקל בעונשו של הנאשם מטעמי היותו בגילופין בעת אירוע הירי או כי המדובר באותו ״חריג בקשת הכמעט אין סופית של הניסיון האנושי״.
בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי מחד, המאסר שייגזר על הנאשם הינו מאסרו הראשון, עובדה המהווה נסיבה לקולא, ומנגד ולעת לא ניתן לזקוף לזכות הנאשם אופק שיקומי פוטנציאלי וכי נוכח הנזק החמור שנגרם לנפגע כתוצאה מהפגיעה ולאור העול הכלכלי הכבד שרובץ על כתפי אביו הסועד אותו, יש להשית על הנאשם תשלום פיצויים.
לסיכום,
על הנאשם נגזר עונש הכולל 15 שנות מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצויים בסך 200,000 ₪ לנפגע.
המאשימה יוצגה ע"י עוה״ד קרן ענבר; הנאשם יוצג ע"י עוה״ד תמיר סננס
תפ״ח 7832-02-18
