בית משפט השלום גזר 22 חודשי מאסר בפועל על עורך דין שהורשע בכתב אישום האוחז 11 אישומי מרמה, זיוף והתחזות. נקבע כי המקרה דנן שונה וייחודי, אין בו תיקים פעילים ואף לא לקוחות מיוצגים שרומו ע"י בא כוחם, אלא תיקים מדומים, פרי מוחו הקודח של הנאשם, שנתפרו, בתפירה ידנית, לכל אחד מהמתלוננים, תוך ניצול ציני של היכרותו אותם, ולשם בצע כסף.
במרכזו של ההליך דנן, פסק דין בעניינם של בני זוג, עו"ד ובת זוגו שהורשעו בכתב אישום מתוקן (בשנית), האוחז ב-11 אישומי מרמה, זיוף והתחזות. המדובר בפרשה רחבת היקף, שנמשכה על פני תקופה ממושכת, החל משנת 2013 עד מעצרו, בשנת 2017. במהלכה, הונה הנאשם ורימה קורבנות תמימים, לקוחות ומכרים, וזאת בסיוע הנאשמים האחרים ושידולה של רעייתו לבצע עבירות התחזות. שיטת ביצוע ההונאה הייתה דומה, הנאשם נהג בעצמו או באמצעות נאשמים 2 או 3, לפנות לקורבנות עמם הייתה לו היכרות מוקדמת, להתייצג כנציגי משטרת ישראל ולטעון בפניהם בכזב, כי מתנהלת בעניינם חקירה פלילית בגינה דרושים לחקירה. הבסיס לסיפור התלונה הכוזבת היה לרוב נקודת חולשה או משבר אישי שזיהה אצל קורבנותיו. הנאשם עשה שימוש בפרטי מידע אותנטיים מחייהם של המתלוננים, אותם אסף מבעוד מועד וכפעולת הכנה. עיקר פעילותו של הנאשם התמצה בבידוי תיקים פליליים למתלוננים מתוך מטרה שאלו ישכרו את שירותיו כעורך דין, ובעבור טיפול זה יגבה מהם שכר טרחה. בד בבד למתואר, ביצע פעולות, שיבטיחו, כי אלה יפנו לעזרתו וישכרו שירותיו כעורך דין בהקשר לתיקים המדומים. לעיתים, אף לחץ על המתלוננים או התפאר בפניהם בקשריו ההדוקים עם גורמי במשטרה וטען בפניהם, כי כחלק מייצוגם – ייחקר במקומם. בהמשך, טען בכזב, כי הצליח להביא לסגירת התיקים ובעבור הטיפול בתיק גבה מהם, או ניסה לגבות, שכר טרחה.
המדינה בטענותיה, עמדה על חומרת מעשי הנאשמים, ריבוי המקרים, משך הזמן בו פעל הנאשם במרמה תוך ניצול מעמדו כעורך דין והאמון הרב שנתנו בו קורבנותיו. לשיטתה אין מדובר במי שמעד אלא בעבריין מרמה שיטתי ומתוחכם. הנאשם ניצל מידע שהגיע לידיו על רקע הכרות אישית או מקצועית עם המתלוננים כדי לטוות מסכת מעשי מרמה מתוחכמת ורחבת היקף לשם בצע כסף. יש לייחס משנה חומרה לריבוי העבירות, לכך שבוצעו על ידי הנאשם בדפוס חוזר, תוך תחכום ושיטתיות וניצול אחרים שיסייעו בידו, ושידולם להתחזות לנציגי משטרה. כך, לדבריה, לא רק חטא, אם כי החטיא אחרים. עוד הדגישה, כי מעשי הנאשמים פגעו פגיעה משמעותית בערכים המוגנים של זכותו של אדם לרכושו, פגיעה בקדושת מקצוע עריכת הדין, וערכים של אמון אישי ומקצועי. המדינה הביעה צער על כך שהנאשמים לא השכילו, במשך שנות ניהול התיק, להסתייע בגורמי הטיפול ולהשתלב בהליך שיקומי שיכול והיה בו כדי להיטיב מצבם. אשר למתחם הענישה, המדינה ביקשה לראות באירועים כמסכת עבריינית נמשכת ולקבוע מתחם אחד כולל הנע בין 30 ל- 50 חודשי מאסר. בנוסף הבהירה, כי הטעם המרכזי להסדר הטיעון היה חשיבות השבה מלאה של הכספים שגזל הנאשם מקורבנותיו, וסבורה שיש ליתן לטעם זה משקל נכבד בקביעת מתחם העונש ומיקום הנאשם בתוכו. המדינה סברה שהתסקיר שהתקבל אינו חיובי ומציג נטילת אחריות שאינה מלאה תוך נקיטה בעמדה קורבנית. על כן, עתרה להטיל על הנאשם 36 חודשי מאסר בפועל לצד רכיבי ענישה נלווים. באשר לעניינה של הנאשמת המעורבת בששה אישומים, הרי שיש ליתן משקל למעמדה כמשודלת. על כן, עתרה למתחם הנע בין שלושה חודשי מאסר בעבודות שירות ועד לשנת מאסר בפועל. לנוכח נסיבותיה, ביקשה להטיל עליה מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות, לצד מאסר מותנה.
הנאשמים טענו כי יש להתחשב במחירים הקשים שהם ומשפחתם משלמים על הסתבכותם, לרבות במישור הכלכלי, עסקים שבבעלותם כשלו ונסגרו, חובות עמם מתמודדים ותביעות אזרחיות שהגישו חלק מהמתלוננים. באשר למעשים עצמם, סכום המרמה אינו גבוה בהשוואה לתיקים אחרים, וכי בחלק מהאישומים מדובר בניסיון מרמה בלבד. באשר לתסקירים, נטען שהסיכונים עליהם הצביע התסקיר ביחס לנאשם לא התממשו, וכי הנאשם למד את לקחו. עוד הודגש פיצוי כלל המתלוננים בגובה נזקם. הנאשמים מסרו דבריהם בכנות ובהתרגשות, והביעו חרטה וצער רב על הסתבכותם. הנאשמים סיפרו בהרחבה על מחירים אישיים כבדים ביותר שמשלמים, טראומת מעצרו של הנאשם, והחשש הרב שייגזר עליו עונש מאסר. עוד סיפר הנאשם, כי הוא עומל יום וליל בעבודה קשה להשבת הכספים למתלוננים ופרנסת המשפחה.
כב' השופטת מ' גרינברג פסקה
על ההליך דנן חלים עקרונות הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק העונשין. ע"פ הוראות אלו, העיקרון המנחה בענישה הינו עקרון ההלימה שפירושו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ובמידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בדרכו של עקרון זה, על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה, תוך שהוא מתחשב בערך החברתי המוגן שנפגע ומידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבותיה הקונקרטיות של העבירה. בשלב הבא, לאחר שנקבע מתחם העונש, ובית המשפט לא מצא מקום לחרוג ממנו לקולא או לחומרא, נקבע העונש הראוי תוך התחשבות בנסיבות העושה.
עוד נקבע כי הנאשם הורשע בריבוי מעשי מרמה בנסיבות מחמירות, זיוף ושידול להתחזות לעובד ציבור ועבירות נלוות. נאשמת 2, רעייתו, הורשעה בשישה אישומים, בעבירות של סיוע לקבלת דבר במרמה ומעשי התחזות לעובדת ציבור, שוטרת, אותם שודלה לבצע ע"י הנאשם. מלכתחילה לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי הנאשם הוא הכח המניע מאחורי המעשים, היוזם, המתכנן ומחולל העבירות, ואילו חלקה של הנאשמת, כל שכן, נאשם 3, אחיינה, מצומצם יותר, וכך גם מידת פגיעתם בערכים המוגנים ומידת אשמתם. במצב דברים זה נקבע כי נכון יהיה לבחון בנפרד עניינם של כל אחד מהנאשמים. נפסק כי המקרה דנן שונה וייחודי, אין בו תיקים פעילים ואף לא לקוחות מיוצגים שרומו ע"י בא כוחם, אלא תיקים מדומים, פרי מוחו הקודח של הנאשם, שנתפרו, בתפירה ידנית, לכל אחד מהמתלוננים, תוך ניצול ציני של היכרותו אותם, ולשם בצע כסף. יתרה מזאת, קשה להפריז בחומרת המעשים בגינם הורשע הנאשם, אלו שבוצעו בצוותא עם הנאשמים, ואלו שביצע לבדו. המעשים בוצעו במשך תקופה ממושכת של ארבע שנים, תוך ניצול מקומם של מקצועו והאמון המלא שנתנו בו לקוחותיו, מכריו ובני משפחתו. מעשיו פגעו פגיעה קשה, לעיתים הרסנית, במתלוננים, שמם הטוב, פרטיותם, רכושם, שלוות חייהם ושלומם הנפשי והפיזי.
התנהלותו המרמתית פגעה אף בחופש הפעולה ובחופש הבחירה של הקורבנות המרומים. עוד פגעו מעשיו בחומרה בחובותיו המקצועיות כעורך דין, חובת הנאמנות ללקוחותיו, בקדושת המקצוע ובתדמיתו. המדובר במעילה בלתי נסלחת באבני הראשה של מקצוע עריכת הדין, ערכי הנאמנות, היושר וטוהר המידות. עוד יש להוסיף את מעילתו באמון הנאשמים, רעייתו ואחיינה, וניצולם לביצוע מעשים בהנחייתו, ומתוך הסתמכות מלאה על דבריו ורצון לרצותו. נקבע כי מדובר בהתנהלות שיטתית שנמשכה על פני שנים, וכי הנאשם לא בחל ולא ברר את סוגי קורבנותיו, כולם זכו אצלו ליחס שווה של מרמה והטעיה. נפסק כי בנוסף, יש לייחס משנה חומרה לכך שהנאשם בדה תיקים וחקירות פליליות כנגד קורבנות תמימים על לא עוול בכפם וכי הנאשם גילה אטימות לב משוועת להשלכות מעשיו על קורבנותיו. הנאשם פעל במגוון דרכי רמיה וזיוף כדי להוציא את תוכניות המרמה שטווה, לפועל.
בהמשך לאמור נקבע כי יש לייחס משנה חומרה לעובדה כי הנאשם ניצל את האמון שנתנו בו המתלוננים והערכתם כלפיו בהיותו עורך דין ותיק ומוכר. על בסיס הערכה רבה זו מצאו כלל המתלוננים לפנות אליו בצוק העיתים, מתוך אמון מלא, כי יסייע בידם. הנאשם ניצל הערכה ואמון זה לרעה. הנאשם אף ניצל פרטי מידע שקיבל מפי המתלוננים, חלקם בעת ששימש כבא כוחם, כדי להציג לפניהם מצג שווא שיתקבל כמהימן והגיוני. לא זו אף זו, הנאשם פעל גם באמצעות אחרים לצורך מימוש תוכניותיו העברייניות ובכך, לא רק שחטא אלא הגדיל עשות והחטיא אחרים, חלקם בני משפחתו הקרובים. בנוסף, הנאשם זייף בתחכום מסמכים רשמיים של משטרת ישראל והתחזה באמצעות אחרים לנציג משטרה. בתוך כך נפסק כי חומרה יתרה יש לתת לכך שהנאשם הוא עורך דין, שביצע המעשים על רקע מקצועו ומעמדו, תוך שמעל בתפקידו ובחובותיו האתיות, ומעבר לכך, הסב נזק נכבד למקצוע עריכת הדין ולאמון הציבור בו. בנוסף, משנה חומרה מצוי גם בכך שהנאשם ביצע את העבירות המיוחסות בשמשו, כסנגור בשים לב לכך כי יחסי סנגור-לקוח בהליך הפלילי הינם מסגרת ייחודית עליה חלה חובת נאמנות מוגברת. באשר לנאשמת , נקבע כי יש ליתן משקל נכבד לכך שהנאשמת שודלה ע"י הנאשם לבצע מעשי ההתחזות. מעמד זה מפחית משמעותית את רמת פגיעתה בערכים המוגנים, ובעיקר את רמת אשמתה. המדינה אף לא מצא לייחס למעשיה, נסיבות מחמירות. לצד זאת, יש לדחות מכל וכל, כל טענה, לפיה לא הייתה מודעת לכך שמדובר בתיקים מדומים.
בנוסף לאמור, נקבע כי כברת דרך ארוכה הלכה המדינה לקראת הנאשם, בכך שהסכימה להתייחס לכלל האישומים שבהם הורשע, אלו שביצע לבדו ואלו שביצע בצוותא, כמסכת אחת של פעילות עבריינית נמשכת. יחד עם זאת, הלכה היא כי גם כאשר כמה מעשים נחשבים כחלק מ"אירוע" אחד הרי שבקביעת מתחם הענישה יש להביא בחשבון את מספרם וחומרתם.
לאור האמור לעיל על הנאשם הושת מאסר בפועל בן 26 חודשים. על הנאשמת הושת מאסר בן חודשיים בדרך של עבודות שירות.
המדינה יוצגה ע"י עו״ד תומר שטיינברג; הנאשמים יוצגו ע"י עו"ד ניר רהט
ת"פ 4976-06-17
