בית משפט השלום דחה תביעה שהגיש בעל עסק לפיצוי מכוח חוק עוולות מסחריות בטענה כי מתחרה השתמש בשם עסקו וגרם להטעיית הציבור. נקבע כי במקרה דנן לא מתקיימים יסודותיה של עוולת גניבת העין.
במרכזו של ההליך דנן עומדות השאלות האם שימוש בשם עסקו של מתחרה כ"מילת/מילות מפתח" לצורך פרסום עסק מקימה עילת תביעה מכוח חוק עוולות מסחריות, והאם שימוש בשם העסק המתחרה כחלק מ"טייטל" (כותרת) בתוצאות החיפוש מהווה גניבת עין מכוח חוק זה והאם די בעצם הוכחת גניבת העין כדי לחייב את המעוול ללא הוכחת הנזק. כמו כן האם התניית המשך רכישת סחורה על ידי עוסק באיסור מכירתה למתחרה מהווה התערבות בלתי הוגנת.
התובע הוא בעליה של חנות לממכר וציוד היקפי לחיות מחמד בשם "קקאדו" (להלן גם: "בעלי קקאדו") ובעת הגשתו של כתב התביעה נמכרו המוצרים המשווקים על ידי התובע בחנות בלבד, ולא היה ברשותו אתר מכירות אינטרנטי פעיל. הנתבע גם הוא בעליה של חנות לממכר וציוד היקפי לחיות מחמד ביבנה בשם "גולדפיש" ולה אתר אינטרנט פעיל, אשר היה פעיל גם במועד התרחשות האירועים מושא התביעה.
לטענת בעלי קקאדו,
עשה הנתבע בעת הרלוונטית, שימוש גם בשמה של החנות בבעלותו - "גולדפיש", וגם בשמה של "קאקדו". כך, חיפוש מהיר במנוע החיפוש GOOGLE של הערך חנות "קקאדו" הפנה ישירות לאתר האינטרנט של הנתבע – "גולדפיש" ולמוצרים המשווקים תחת השם של קקאדו. בעלי קקאדו נחשף לעוולה זו לאחר שלקוחות החנות שלו הלינו על הנחות, לכאורה, של המוצרים שלפי הנטען רכשו מחנות קקאדו בעבר באמצעות אתר האינטרנט. כל זאת, כאשר לקקאדו לא היה באותה עת אתר אינטרנט. לטענתו, עשה הנתבע שימוש בשם קקאדו באתר האינטרנט שהפעיל. נטען כי הנתבע עשה שימוש במוניטין של קקאדו ובנוסף נגרמו לו נזקים בשל הטעיה מכוונת אשר הביאה לבלבול הצרכנים בין החנות "קקאדו" לבין הסחורה המשווקת על ידי הנתבע באתר האינטרנט, וזאת, נוכח הבדלים בטיב ובאיכות המוצרים הנמכרים בקקאדו ובאתר. עוד נטען כי מהיום שנפתחה חנותו, עושה הנתבע כל שביכולתו כדי להניא ספקים מלעבוד ולהתקשר עם קקאדו, ובכלל זה הפסיק הנתבע לעבוד עם ספקים אשר סירבו לשתף עמו פעולה והמשיכו לספק לקקאדו סחורה.
לטענת הנתבע,
הוא מעולם לא השתמש במוניטין קקאדו או בשם החנות באופן העלול להטעות או לשם קבלת דבר במרמה. לטענתו הוא הקים אתר אינטרנט פעיל לפני שנים רבות, ומאחר שחנותו מוכרת תוכי בשם קקאדו ומוצרים נלווים לגידול תוכי זה, הרי שמי שמחפש את מילה "קאקדו" קיבל את התוצאה "גולדפיש". לדבריו, אין לו כל מניעה לעשות שימוש במילה "קאקדו" שכן מדובר בבעל חיים ובשם גנרי, אשר ברי כי לבעלי חנות קקאדו אין כל זכויות לגביו, כמו גם שלא היה באפשרותו לרשום שם זה ברשם המסחר. בנוסף, אין באפשרותו או באפשרותו של מאן דהוא להתערב בתוצאת החיפוש בגוגל. באשר לטענה בדבר הוראה לספקים שלא לספק לתובע סחורה, טען הנתבע כי מדובר בטענה שקרית. גם באשר לטענה בדבר לשון הרע, לא ברור לנתבע מדוע זו נטענה שכן הוא מעולם לא פרסם או אמר דבר היכול לפגוע בבעלי קקאדו או במרכולתו.
כב' השופט י' פת פסק
סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, אשר כותרתו גניבת עין, קובע את גבולות העוולה. מטרתה של עוולת גניבת העין היא לספק הגנה מפני פגיעה בזכות קניינית במוניטין כתוצאה ממצג שווא של אחר. היא חותרת לאזן בין שני אינטרסים מנוגדים. מחד, הגנה על האינטרס העסקי של עוסק אשר צבר מוניטין בעסקו ומניעת ניצולו של מוניטין זה על ידי אחרים תוך הטעיית הציבור לחשוב שהנכס או השירות שהאחרים מוכרים או נותנים הם של אותו עוסק או שיש להם קשר לאותו עוסק. מאידך, מביא בית המשפט בחשבון את הצורך להגן על ערכים חשובים נוספים ובהם חופש העיסוק וחופש התחרות, התורמים לפיתוח המשק ולהשבחת המוצרים הנמכרים והשירותים הניתנים לציבור הצרכנים. הוכחת קיומה של עוולת גניבת העין מותנית בשני יסודות מצטברים: יסוד המוניטין - המוניטין שרכש התובע והטעיה - החשש הסביר להטעיית קהל הצרכנים, כי השירות או הנכס שמציע הנתבע הם למעשה שירות או נכס של התובע. בהיעדר אחד משני יסודות אלה, לא תקום עוולה של גניבת עין. כדי להוכיח קיומו של מוניטין, נדרש התובע להראות כי בנסיבות העניין השם או הסימן זכו להכרה בקהל, שהתרגל לראות בהם כמצביעים על עסקו או סחורותיו של התובע. ויובהר - עוולת גניבת העין אינה דורשת כי השם מושא התביעה יהיה סימן מסחר רשום, ודי בהוכחת קיום המוניטין של התובע בעסקו כדי להעניק לשם הגנה.
מן הכלל אל הפרט נפסק כי במקרה דנן, לא מתקיימים יסודותיה של עוולת גניבת העין. באשר לעניין המוניטין, חנות קקאדו נפתחה בספטמבר 2016, ותביעה זו הוגשה בדצמבר 2018, היינו: החנות פעלה באותה העת כשנתיים ימים. נקבע כי בצדק טוען הנתבע כי בעלי קקאדו לא הציג ולו בדל ראיה לשם ביסוס טענותיו בעניין זה. ברי כי לשם ביסוס טענת המוניטין, אין די בהצגת מספר ביקורות אשר ניתנו לחנות במרשתת, וכי לא מדובר בחוות דעת, בוודאי לא כמשמעה בתקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות הישנות"), כמו גם בתקנה 87(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות"). בהעדר חוות דעת לא ניתן להוכיח אבדן מוניטין. זאת ועוד, בפסיקה נקבע כי כאשר מדובר בשם עסק, על התובע להוכיח כי הציבור משייך את אותו השם לעסק שבבעלותו אולם בעלי קקאדו לא הציג ולו בדל ראיה בעניין. עצם החיקוי וההעתקה לבדם, כפי שנטען בענייננו, אינם מלמדים כי קקאדו רכש מוניטין במוצר ואין זהו תנאי מספיק לצורך הוכחת רכישת מוניטין. משכך נקבע כי לא הוכח קיומו של מוניטין.
בהמשך לאמור נפסק כי השם "קקאדו" אינו בר הגנה לעניין עוולת גניבת העין. נקבע כי לא כל שם או סימן זכאי להגנת גניבת עין, וכי ההגנה הניתנת לשמות מסחריים נעה בין שני קצותיו של מתחם רחב. נקבע כי בענייננו מדובר בשם מרמז אשר אינו מתאר את הטובין מפורשות, ומצריך מחשבה נוספת מצד הצרכן להבנת הקשר בין השם לבין הטובין. שמות מעין זה יזכו להגנה מוגברת. זאת ועוד, המילה "קקאדו" מתארת באופן ברור את רכיבי הטובין הנסחרים בחנות, ומשכך עשויה להיחשב גם כשם תיאורי אשר יזכה להגנה מועטה ביותר ובמקרים נדירים. נקבע כי השם "קאקדו" מצוי בתחום ביניים, וכי במצבי ביניים, כאשר קיים ספק אם מילים מצויים בקטגוריה זו או אחרת יש לראותם ככלולים בקטגוריה המקנה להם הגנה פחותה יותר, כמו משפחת השמות הגנריים. בתוך כך נקבע כי על בעלי קקאדו היה להוכיח כי השם "קקאדו" הוא בעל אופי מבחין ומשמעות משנית המייחדת אותו, אולם הוא לא עמד בנטל זה. לא זו אף זו, הוא כלל לא נתן דעתו לשאלות אלה ודומה כי שתיקתו בעניין רועמת. השאלה האם קיים לבעלי קקאדו ציבור לקוחות המזהה את השם "קקאדו" עימו ו עם מרכולתו נעדרה כל התייחסות מצדו, ודומה כי הוא מיקד את עיקר טענותיו בשאלת גניבת העין ביסוד ההטעיה. אולם, יסוד זה כאמור אינו יכול לעמוד לבדו ונדרשת הוכחת יסוד המוניטין וזכות ההגנה על השם "קקאדו" לצורך ביסוס קיומה של העוולה.
באשר לפיצוי נקבע כי, נזק הוא יסוד בלעדיו אין מיסודותיה של עוולה נזיקית וכי תכליתה של העוולה סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות היא לאסור על עוסק להפריע לפעילותו של עוסק אחר בדרך לא הוגנת, על ידי מניעת או הכבדת גישת לקוחות, עובדים או סוכנים לעסק, לנכס או לשירות. על אף כל האמור, נקבע כי לא הומצאה כל ראיה או אפילו טענה בדבר הנזק שנגרם, זאת, להוציא טענה כללית. נפסק כי חרף הקביעות בדבר התנהלותו והתערבותו הלא הוגנת של הנתבע, הרי שאין באפשרותו של המותב לקבוע תשלום פיצויים בהיעדר הוכחת נזק. משזה לא הוכח, הרי שקביעת קיומה של העוולה נותרה בגדר קביעה בלבד, שאין בצידה פיצוי. נפסק כי אמנם הנתבע אינו תם לב ופעולותיו , הן השימוש בשם קקאדו והן הצבת ההתניות לספקים – נועדו ל"תקוע מקלות בגלגליו" של בעלי קקאדו ולהקנות לו יתרון על פניו עם זאת, אין די בכך כדי לקבוע חיובו של הנתבע בפיצוי ולשם זכייה בו על בעלי קקאדו לעמוד בכל דרישות הדין והפסיקה. על כן, אין מנוס מלדחות את התביעה.
לאור האמור לעיל, התביעה נדחתה.
התובעים יוצגו ע"י עו"ד רעות שדה; הנתבעים יוצגו עו״ד גילה אסייג עו"ד אסי יונה
ת"א 10761-12-18
