בית המשפט המחוזי קיבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד פרטנר בגין חיוב שיחות נכנסות שלקוחותיה דחו בהיותם בחו"ל. נקבע כי לנוכח הראיות שהובאו, כמו גם נתוני פרטנר המעידים על קבוצה גדולה של מנויים שחויבו בגין שיחות בחו"ל למספר היעד, ניתן לקבוע כי למגיש הבקשה עילת תביעה המעוררת שאלות מהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה.
עסקינן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה בטענת המבקש כי המשיבות, 012 סמייל טלקום בע"מ ופרטנר תקשורת בע"מ (להלן יחד: "החברות"), חייבו את המבקש ואת חברי הקבוצה שברצונו לייצג, בתשלום בגין שיחות נכנסות שדחו בהיותם בחו"ל, וזאת על אף שלא ביצעו בפועל את השיחות שבגינן חויבו.
המבקש טען כי במהלך חודש אוקטובר 2016, בעת ששהה בחו"ל, חייבה אותו סמייל טלקום בגין תשע שיחות נכנסות בתעריף של 9.9 ₪ לדקת שיחה, וזאת על אף שהוא דחה (באמצעות לחיצה על מקש הניתוק במכשיר הטלפון הנייד שלו) שמונה מתוך תשע השיחות, בשל עלותן הגבוהה. כאשר ניסה להתחקות אחר מדיניות החברות באתר האינטרנט של סמייל טלקום מצא, כי בניגוד לדברי הנציגים באתר האינטרנט צוין במפורש כי "שיחה שלא נענית לא מחויבת בתשלום" אלא אם קיימת "הפניית שיחות", כלומר, שירות שבמסגרתו מועברות השיחות הנכנסות למספר טלפון אחר ("עקוב אחרי"). בתשובתו לתשובת החברות ולאחר שנטען ע"י החברות כי החיוב האמור נעשה בעקבות הפניית שיחות שהוגדרה במכשיר הטלפון הנייד של המבקש למספר יעד מסוים, טען המבקש כי לא הוא שהגדיר את הפניית השיחות למספר היעד, אלא החברות. המבקש טען כי מספר היעד כלל אינו מוכר לו וכי בבדיקה שערך מצא כי מספר זה הוא, ככל הנראה, מספר פקסימיליה אשר אינו מקבל שיחות נכנסות. עוד טען כי בחיפוש ב"גוגל" גילה כי מדובר במספר יעד קבוע בו עושות החברות שימוש לשם חיוב לקוחותיהן בגין שיחות נדחות, וכי מדובר למעשה, ב"מיזם" של החברות ל"חיוב לקוחותיהן בהיותם בחו"ל בגין שיחות שלא היו ולא נבראו".
החברות מצדן טענו כי טענת המבקש לפיה הן מגדירות הפניית שיחות למנוייהן למספר היעד ללא ידיעתם, כחלק מתרמית שתכליתה לגבות מהם כספים בהיותם בחו"ל, היא טענה חסרת ביסוס, דמיונית ומופרכת, המציבה למבקש מעצם טיבה משוכה ראייתית גבוהה מהרגיל, בה אין הוא עומד. עוד נטען, כי כאשר פרטנר היא זו שמגדירה את הפניית השיחות, פעולת ההפניה מתועדת באופן אוטומטי במערכות החברה, וכי בעניינו של המבקש (כמו גם בעניינם של העדים מטעמו), אין כל תיעוד כזה.
כב' השופטת ג' כנפי שטייניץ פסקה
אין, למעשה, חולק, כי פרטנר אינה רשאית לחייב את מנוייה בגין שיחות נכנסות שנדחו בעת שהותם בחו"ל, אלא במקרים בהם המנוי הגדיר הפניית שיחות ("עקוב אחרי"). בהתאם לכך, אין גם חולק כי ככל שהמבקש הגדיר במכשירו הפניית שיחות, רשאית הייתה פרטנר לחייבו ואין בידו זכות תביעה.
בהמשך לאמור נקבע כי פרטנר טענה שאכן הוגדרה למבקש ולעדיו הפניית שיחות למספר היעד. לטענתה, ניתן להצטרף לשירות של הפניית שיחות, הן באמצעותה והן ישירות באמצעות שינוי הגדרות במכשיר הטלפון הנייד. עוד היא טענה שהגדרת הפניית השיחות למבקש ולעדיו לא נעשתה באמצעותה אלא ישירות במכשיריהם, בין אם על ידם ובין אם ע"י גורם שלישי בידיעתם או שלא בידיעתם. המבקש ועדיו טענו מנגד כי מעולם לא ביקשו מפרטנר שירות של הפניית שיחות (וכאמור על כך אין חולק), ואף לא הגדירו שירות זה במכשיריהם. לפיכך, וכפי שמציינת פרטנר בתשובתה, המחלוקת בין הצדדים היא "מחלוקת עובדתית פשוטה" וצרה: האם הייתה למבקש ולעדיו הפניית שיחות, ואם כן, מי הגדירה, האם המבקש ועדיו במכשיריהם או פרטנר במערכותיה.
בהמשך לאמור נקבע כי המחלוקת אכן פשוטה אולם התשובה לה אינה כה פשוטה. איש מהצדדים לא צירף לכתבי טענותיו חוות דעת מומחה המבהירה את ההיבטים הטכניים של הגדרת הפניית שיחות, במערכותיה של פרטנר או בציוד הקצה, או המתייחסת ליכולתו של גורם שלישי לבצע הפניית שיחות ללא ידיעת המנוי. במהלך הדיונים נבדק מספר פעמים עם פרטנר האם ניתן לבחון את הסוגייה שבמחלוקת באמצעות מומחה אובייקטיבי. פרטנר טענה כי הדבר איננו אפשרי מאחר שמדובר בעניין העוסק ספציפית במערכות פרטנר.
לגופם של דברים נפסק כי המבקש ועדיו טענו כאמור, כי מעולם לא הגדירו במכשיריהם הפניית שיחות, וכי הם אינם מכירים כלל את מספר היעד ולאחר שמיעת עדותיהם שהותירו רושם מהימן, נקבע כי הצהרתם בעניין זה מקובלת על בית המשפט. בנוסף נפסק כי בעובדה שמדובר בהפניית שיחות ע"י קבוצת אנשים שאינם מכירים זה את זה, למספר יעד זהה, שזהות בעליו לא התבררה, יש כדי לחזק את עדותם. גם טענת המבקש, שלא נסתרה, מדובר במספר טלפון בארה"ב שאינו מקבל שיחות נכנסות ואין בו מענה אנושי מחזקת את עמדתו. חיזוק נוסף מצוי בתוצאות הבדיקה שערכה פרטנר, ולפיה היקף החיובים של מנוייה בחו"ל בגין שיחות נכנסות נדחות, לרבות שיחות יוצאות מקבילות למספר היעד עומד על סך של כ-270,000 ₪ בשבע השנים שקדמו לבקשת האישור.
זאת ועוד נפסק כי במסגרת הדיון הנוכחית אין צורך לערוך דיון מקיף בעילות התביעה שכן דומה כי ככל שיוכח כי הגדרת הפניית השיחות של חברי הקבוצה בוצעה ע"י פרטנר שלא על דעתם, ניתן יהיה לבסס, לכל הפחות, עילות תביעה של הפרת חוזה וחוסר תום לב בקיום חוזה.
לסיכום, לאור האמור לעיל הבקשה התקבלה. נקבע כי לנוכח הראיות שהובאו, כמו גם נתוני פרטנר המעידים על קבוצה גדולה של מנויים שחויבו בגין שיחות בחו"ל למספר היעד, ניתן לקבוע כי למבקש עילת תביעה המעוררת שאלות מהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה שהעיקריות שבהן הן: האם הוגדרה לחברי הקבוצה "הפניית שיחות" ומי הגורם שהגדירה. שאלות אלה משותפות לכל חברי הקבוצה ואף קיימת אפשרות סבירה ששאלות אלה יוכרעו לטובת הקבוצה.
המבקש יוצג ע"י עוה"ד עמוס האוזנר ואייל אבידן; המשיבות יוצגו ע"י עוה"ד עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות'
ת"צ 29058-11-17
