פסק הדין 56483-05-18, גרוס נ' המוסד לביטוח לאומי, עסק בתביעה של בני זוג אשר ביקשו לנתק את תושבותם עבור השנים 2015-2018. בני הזוג גרוס נישאו בשנת 2008, שניים מילדיהם נולדו בישראל והשלישי נולד בארצות הברית בשנת 2017 ועם לידתו קיבל אזרחות אמריקאית.
יעקב גרוס הוא אזרח אמריקאי מלידה. רעייתו קיבלה אזרחות אמריקאית בשנת 2017 ושלושת ילדיהם נולדו אזרחי ארצות הברית. ביום 20/6/13 עזבה המשפחה את ישראל לטובת לימודיו של האב באוניברסיטת הארוורד בבוסטון, מסצ'וסטס. בשאלון תושבות שמילאו ביום 13/6/13, טרם עזיבתם את הארץ, ציינו כי מטרת העזיבה היא לימודים בחו"ל אך לא ביקשו לנתק את תושבותם. במועד זה חודשה הוראת הקבע בגין תשלום דמי ביטוח לאומי וביטוחי הבריאות. במהלך אוקטובר 2014, החלה גברת גרוס לעבוד בארגון "שותפות האומנות הישראלית". דירת מגוריהם של בני הזוג בתל אביב, שבה התגוררו לפני המעבר לארצות הברית, הושכרה לאורך כל התקופה לצדדים שלישיים בחוזה שכירות שנתי. כמו כן, לבני הזוג היה חשבון בנק פעיל בישראל שאליו הועברו דמי השכירות החודשיים וממנו יצאו התשלומים שצוינו לעיל למוסד לביטוח לאומי ("הנתבע"). במשך השנים הגיעו בני הזוג לביקורים קצרים בארץ, אולם לתצהיריהם שהוגשו בהליך לא צורף דוח כניסות ויציאות מהארץ. לאחר סיום לימודיו של מר גרוס בקיץ 2015 החליטו בני הזוג להישאר בארצות הברית למגורי קבע. בתחילת חודש אוגוסט 2015, החל מר גרוס לעבוד בבית חולים מקומי בבוסטון. בינואר 2016 מכרו בני הזוג את תיק ניירות הערך מחשבון הבנק הישראלי שלהם. עם זאת, הם המשיכו לשלם דמי ביטוח לאומי בכל חודש עד ליום 30/9/17. בתחילת חודש אוקטובר 2017 החל מר גרוס לעבוד במקום עבודה חדש וכעבור כחודש וחצי פנו בני הזוג אל הנתבע בבקשה לניתוק תושבותם רטרואקטיבית משנת 2015. בחודש נובמבר השיב הנתבע כי תושבותם של בני הזוג תנותק מיום 1.10.17, ובכך דחה את בקשתם של בני הזוג לניתוק תושבות רטרואקטיבית משנת 2015. כעבור כחודש הוגשה השגה מטעם התובעים. במהלך חודש ספטמבר 2018 חזרה המשפחה להתגורר בישראל.
החלטת בית המשפט: בית המשפט דחה את התביעה של בני הזוג
המונח "תושב ישראל" פורש בפסיקה פעמים רבות בשנים האחרונות, כאשר חודדה האבחנה בין מגורים לתושבות. המבחן המרכזי כאמור הוא מבחן "מרכז החיים", הנבחן לפי מרב הזיקות. את מבחן מרכז החיים יש לבחון הן בפן האובייקטיבי והן בפן הסובייקטיבי הבוחן מה הייתה כוונת הנישום והיכן ראה את מרכז חייו. למבחן העל נוספים מבחני עזר רלוונטיים כגון קבלת אישור עבודה במדינה זרה, רכישת בית מגורים בחו"ל, ניתוק קשר כלכלי עם ישראל ועוד. נוסף על האמור ניתן דגש רב לעניין הזיקה של בני הזוג, לפיו אירועים זמניים/ ארעיים אין בהם בכדי להוכיח את ניתוק הזיקה לישראל. העובדה שאדם מחזיק בתעודת זהות ישראלית, לרוב מעבירה את הנטל להוכחת תושבתו למוסד לביטוח לאומי. ואולם, במקרה דנן הנטל הוא על התובעים.
בית המשפט התרשם כי במקרה זה התובעים לא ניתקו את הזיקה ההדוקה לארץ, לא אובייקטיבית ולא סובייקטיבית. בין היתר צוין על ידי בני הזוג בחקירה הנגדית כי בשנת 2013, בעת שעזבו את הארץ, לא היה בכוונתם לעזוב את הארץ לצמיתות. כמו כן, העובדה כי דירת מגוריהם בישראל הושכרה מדי שנה לצדדים שלישיים מבלי שהדבר יגביל את תאריך חזרתם לארץ; שהדירות שגרו בהן בארצות הברית היו דירות ששכרו, ושבני הזוג אף הקפידו לשלם את דמי הביטוח מדי חודש בחודשו. בית המשפט אף מציין כי לא התרשם שבמועד סיום הלימודים החליטו בני הזוג לעזוב את הארץ, לאור העובדה כי דירת מגוריהם בתל אביב הושכרה שוב בחוזה לשנה בלבד, אפשרות המותירה להם מספיק גמישות לחזור לארץ בעתיד הקרוב. אף אין עוררין כי בני הזוג שילמו לנתבע תשלומי ביטוח לאומי עד לשלהי שנת 2017, עובדה המחזקת את הרושם לפיו בני הזוג העדיפו להמשיך לראות את עצמם כתושבי הארץ.
לסיום, בית המשפט אף התרשם מדברי התובעת כי הבקשה לשלילת התושבות נבעה בעיקר מהמלצת רואה החשבון של התובעים, ונגעה יותר לשיקולי מיסוי וביטוח, ולא מתוך רצון אמיתי לנתק את זיקתם לישראל.
הכותב - ממשרד דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות' עורכי דין
