במסגרת השיח הציבורי נשאלת לאחרונה השאלה אם הפרקליטות לא נהגה ביד רכה כלפי ציפי ובר רפאלי בהסדר שנחתם עמן בנוגע להליך פלילי שהתנהל נגדן, והאם לא קיבלו בעצם "הנחת סלב". בר הואשמה בהעלמת מס על הכנסות של 34 מיליון שקל, ובמסגרת ההסדר, כפוף לאישור בית המשפט, תרצה ציפי רפאלי 16 חודשי מאסר בכלא כמי שניהלה את עסקיה של בר, ואילו בר רפאלי תרצה תשעה חודשים בעבודות שירות, נוסף על תשלום המס בשומה שקבע פקיד השומה בסך של כשמונה מיליון שקל, בתוספת תשלום קנס של חמישה מיליון שקל.
במסגרת השיח הציבורי נשאלת לאחרונה השאלה אם הפרקליטות לא נהגה ביד רכה כלפי ציפי ובר רפאלי בהסדר שנחתם עמן בנוגע להליך פלילי שהתנהל נגדן, והאם לא קיבלו בעצם "הנחת סלב". בר הואשמה בהעלמת מס על הכנסות של 34 מיליון שקל, ובמסגרת ההסדר, כפוף לאישור בית המשפט, תרצה ציפי רפאלי 16 חודשי מאסר בכלא כמי שניהלה את עסקיה של בר, ואילו בר רפאלי תרצה תשעה חודשים בעבודות שירות, נוסף על תשלום המס בשומה שקבע פקיד השומה בסך של כשמונה מיליון שקל, בתוספת תשלום קנס של חמישה מיליון שקל.
הפרשה התנהלה במקביל: ההליך האזרחי התנהל מול פקיד השומה כפר סבא, והחקירה והגשת כתב האישום נוהלו על ידי פקיד שומה חקירות ת"א ובאמצעות פרקליטות מחוז מרכז ת"א (מיסוי וכלכלה).
לא בכדי צוין במסגרת פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט שמואל בורנשטיין (ע"מ 6418-02-16) מבית המשפט המחוזי מרכז – לוד, במסגרת ערעור שהגישה בר רפאלי (להלן: "בר") כנגד פקיד השומה כפר סבא בהליך האזרחי שנוהל כאמור במקביל להליך הפלילי (להלן: "ההליך האזרחי"), ש"הרושם שנוצר כי הצדדים ניהלו את ההליך, העלו טענותיהם והביאו ראיותיהם, כאשר עין אחת ממוקדת בערעור, אך השנייה מופנית לעברו של הליך החקירה הפלילי".
[ההדגשות כאן ולהלן אינן במקור – ס"י]
כידוע ישנה משמעות רבה לכל צעד ולכל טענה המועלית במסגרת ההליך האזרחי ובמיוחד כאשר החקירה הפלילית לא הסתיימה.
בנקודה זו ארשה לעצמי להוסיף כי תוצאות הפרשה בכללותה מלמדות עד כמה חשוב שמייצג של נישום שמתנהלים נגדו שני הליכים במקביל - הליך פלילי והליך אזרחי, חייב להיות בקיא ברזי החוק במישור האזרחי ובמישור הפלילי בתחום המס, וטוב מכך, להכיר את דרך הפעולה והשיקולים שנבחנים על ידי רשויות המס והפרקליטות.
אקדים את המאוחר ואציין שבמסגרת ההליך האזרחי קיבל בית המשפט את עמדת פקיד השומה בשומה שנקבעה לבר, ולפיה בשנים שבמחלוקת (2010-2009) נחשבה בר לתושבת ישראל לצורכי מס, וככזו היא חייבת במס בישראל על הכנסותיה שהופקו על ידה מעבר לים בין שבאופן ישיר ובין שבאמצעות חברות זרות שבבעלותה. ניתן ללמוד על הקושי של שני הצדדים, הן של הפרקליטות והן של בר וציפי רפאלי בניהול ההליך הפלילי (ועל כך אדון ברשימה אחרת).
אמנם נראה שכב' השופט בורנשטיין ניסה לנקוט משנה זהירות בקביעתו וניסה שלא לרמוז או להשפיע בהחלטתו על ההליך הפלילי, אך כפי שקורה בדרך כלל כאשר ההליך האזרחי מתנהל במקביל לניהול חקירה כנגד נישומים, ובמיוחד כשהוצגו בפני בית המשפט פרוטוקולים מתוך החקירות של בר וציפי רפאלי ושל אחרים, נראה שבית המשפט לא עמד בקושי שניצב בפניו ובמסגרת פסק הדין קבע לא פעם קביעות שלטעמי הביאו בסופו של דבר את הצדדים להסדר שהושג בהליך הפלילי, ואולי טוב שכך, כפי שנרחיב בהמשך.
כך למשל, הטיח בית המשפט ביקורת בהתנהלות פקיד השומה בהתייחסו בהרחבה להתנהלותו במסגרת הליכי השומה שהתנהלו בעניינה של בר ושנסתיימו בהסכם שומה לשנים 2007-2005. ההליך דן באותה סוגיה ממש (שאלת תושבותה של בר לצורכי מס) ובמיוחד הובעה הביקורת בעניין שנת 2008 שלגביה ביקש פקיד השומה שלא לקבוע שומה ביחס לשאלת תושבותיה של בר, והניח לשומה להתיישן על פי הצהרתה שהיא אינה תושבת ישראל באותה שנה. כשהדוח הוגש והונח לפניו סמוך לחתימת הסכם השומה, אמר:
"אקדם ואציין כי דעתי אינה נוחה כלל ועיקר מהסכם השומה, מהאופן שבו הוא נערך ומההתנהלות שהייתה בקשר אליו.
הרושם שנוצר מהעדויות הוא כי הייתה בין הצדדים מעין "הסכמה שבשתיקה" לפיה כל צד יוכל לפרש את ההסכם באופן הנוח לו, אך בלא שקיימת הסכמה מעשית ואמיתית למשמעותו המלאה והשלמה, ובעיקר לנפקות שיש לו, אם וככל שיש לו, מעבר לשנות המס אליהן הוא מתייחס במפורש" (שם בעמ' 15, פסקה 61 לפסק הדין).
ובהמשך:
"אבהיר מיד כי אותה "הסכמה שבשתיקה" יכול שתהא לה איזו חשיבות בהליכים אחרים הנוגעים למערערת,..." (שם בעמ' 16 פסקה 63 לפסק הדין).
בית המשפט קבע הלכה למעשה שהתנהלות פקיד השומה ב"הסכמתו שבשתיקה" שלא לקבוע את מעמדה של בר באותה שנה (2008), במיוחד כשהדוח היה מונח לפניו במסגרת החתימה על הסכם השומה שנחתם לשנים 2007-20057 (גם אם קבע שאין להסתמך על חוסר המעש בנוגע למעמדה בשנים הבאות, שהרי כידוע כל שנה נבחנת בנפרד), יכולה להיות משמעותית להליך הפלילי.
בהליך האזרחי בית המשפט מרמז בעצם לפרקליטות שעתידה לנהל את התיק בהליך הפלילי שייתכן שיהיה קושי להוכיח בהליך הפלילי את יסוד הכוונה מצד בר שלא לדווח על ההכנסות שבמחלוקת בשנים הנדונות (2010-2009) וזאת כאשר הסוגיה עמדה לדיון והייתה ידועה לכול ובמיוחד לפקיד השומה. זה הניח לדוח לשנת 2008 להתיישן, ושסביר להניח שהמתין לקבל את הדוחות לשנים הבאות בכדי לבחון את שאלת התושבות של בר.
עם זאת, מנגד, קשה להתעלם מרשימת קביעותיו של כבוד השופט בורנשנטין, שחזרו על עצמן לא פעם ולא פעמיים במסגרת פסק הדין שניתן על ידו בנוגע לגרסתן ולהצהרות שמסרו בר וציפי רפאלי לפקיד השומה, קביעות שלטעמי הביאו את בר וציפי רפאלי להסכים להסדר שעמד על הפרק, כמו למשל כשבית המשפט ציין:
"לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, מצאתי כי התמונה המלאה והשלמה אודות המערערת לא עמדה בפני פקיד השומה..." (במסגרת החתימה על הסכם השומה לשנים קודמות – ס"י)
ובהמשך:
"עם זאת חסר זה במידע מקורו, ככל הנראה, גם במצגים שהוצגו ע"י המערערת כלפי פקיד השומה. כך הם המצגים שמסרה המערערת במסגרת "שאלון התושבות" מיום 13.3.2008 (מש/20), בקשר לכרטיס אשראי ולכלי הרכב שברשותה, על השאלה האם היו ברשותה כרטיסי אשראי של בנקים ישראלים בתקופה שבה שהתה בישראל ואף עשתה בו שימוש בפועל (בלא קשר לשאלה אם מדובר בשימוש מועט או רב). על השאלה באשר לרכוש שבבעלותה (לרבות כלי רכב) השיבה המערערת כי אין לה רכוש בישראל, חרף זאת שהיה בבעלותה רכב מסוג פולקסוואגן."
גם בנוגע לטענת רכישת הדירה על שמה של ציפי רפאלי בפרויקט "בלו", שנרכשה לטענת ציפי רפאלי בכדי שתשמש בעתיד את כל ילדיה ולא רק את בר, כשמנגד, לטענת פקיד השומה המגובה בראיות מההליך הפלילי שהוצגו על ידו, הדירה נרכשה בפועל על ידי בר בכדי שתשמש אותה למגוריה, ציין בית המשפט:
"אציין כי התקשיתי לקבל הסברים אלו של המערערת או של אמה.
ב. המערערת העבירה סכומים משמעותיים לחשבונם של הוריה - רפי וציפי רפאלי. ...נטען בהקשר זה כי מדובר בהלוואה, כפי שנרשם בהצהרות ההון, והמערערת אף טענה כי לא הייתה מודעת להעברת הכספים ולגובה הכספים שהועברו... אעיר כי ספק בעיני אם העברת כספים בסדרי הגודל האמורים, ניתן לעשותם בלא מודעות מצד המערערת.
ג. המערערת הייתה מעורבת באופן אישי וישיר בתכנון הדירה בפרויקט "בלו"... אעיר כי למקרא המסמכים שהוצגו בהקשר זה, הרושם המתקבל הוא כי אין מדובר אך ורק בסיוע מצד המערערת בעיצוב דירתם של הוריה כפי שטענה, אלא בתכנון דירה המיועדת לה."
בהמשך סיכם בית המשפט בדברים:
"אציין בעניין זה, הנוגע לדירה בפרויקט "בלו", מעדיף אני את כל אותן ראיות ועדויות המצביעות על כך שהדירה נרכשה ע"י המערערת והייתה מיועדת עבורה, על פני גרסתה של המערערת וציפי רפאלי... אוסיף כי איני מקבל את טענת המערערת כי גם אם הדירה שייכת לה, המדובר בדירה להשקעה, אלא בגירה המיועדת לשמש את המערערת למגוריה, כעולה מהמסמכים ומהעדויות בקשר לתכנון ועיצוב הדירה."
עוד ציין בית המשפט שהוא מתקשה לקבל את עדותן של בר וציפי רפאלי בנוגע לקבלת שירותי בריאות על ידי בר בישראל ובמיוחד לנוכח העובדה שקיבלה החזרים מקופת החולים בגין תרופות שרכשה בישראל ובשימוש בכרטיסי אשראי ישראלי בתקופה שבמחלוקת, שהרי גם בעניין זה (שימוש בשרותי קופת החולים – ס"י), כמו גם בעניין כרטיסי האשראי הישראלי, מסרה המערערת תשובה שאינה נכונה בשאלון התושבות. בית המשפט קבע:
"עדותה זו של המערערת רחוקה מלהניח את הדעת. ההיגיון והשכל הישר אינם מאפשרים לקבל את הגרסה שהוצגה ע"ע המערערת. יתר על כן נראה כי גם במקרה זה, בדומה לסוגיית ניהול החברות הזרות, המערערת ואמה מעבירות מאחת לשנייה את האחריות על עניינים מסוימים כמטוטלת, אשר הרושם הוא שהדבר נועד לטשטש את העובדות כהווייתן."
מכל האמור נמצא כי בהליך האזרחי הניח בית המשפט על כף המאזניים קביעות בעייתיות וקשות לשני הצדדים בנוגע להליך הפלילי שהיה צפוי להתנהל בהמשך, קביעות אשר לטעמי הביאו בסופו של דבר את הצדדים להגיע להסדר הטיעון שהושג, הסדר שלטעמי מתוך מסגרת הראיות שהוצגו וצוינו על ידי בית המשפט בפסק הדין בהליך האזרחי היה נדרש וטוב שהושג. לגבי מידת העונש, אותיר את התשובה להחלטתו הסובייקטיבית של מי שיקרא את פסק הדין בהליך האזרחי בכללותו.
לסיום אוסיף כי עלתה שאלה גם בנוגע לעונש הכבד יותר שהוטל על ציפי רפאלי ביחס לבר, וזאת חרף העובדה שלא היא זו שהחסירה הכנסות בדיווחיה והייתה לכאורה "העבריין המשני" בפרשה. נזכיר שבפרשות קודמות שגם בהן היו מעורבים ידוענים (ראו למשל בפרשת אייל גולן), עלתה שאלה דומה לגבי האחריות הפלילית שחלה על אמרגנים ו/או מנהלים אישיים, שאז הפרקליטות הכירה באחריותם המוגברת של אותם מנהלים והסכימה להטיל עליהם עונש כבד יותר מהידוען עצמו, כבמקרה הנדון, ככל הנראה מתוך עמדה שכשמדובר בידוענים/ אמנים, לרוב הם אינם אלו שעוסקים ומנהלים את ענייניהם הכספיים, אלא משאירים את הנושא לטיפולו של המנהל האישי/ האמרגן שלהם. כאן עומדת השאלה מה תהיה העמדה של הפרקליטות במקרים דומים שבהם מדובר בנישום אחר, שלא מעולם האמנות. האם גם אז הפרקליטות תסכים להטיל על המנהל העסקי או מנהל הכספים בעסק, את האחריות העיקרית לביצוע העבירות, בהימצא ראיות שיצביעו עליו כמי שניהל בפועל את כל המערך העסקי-פיננסי של העסק?
הכותב - בעל משרד עורכי דין העוסק בתחום המיסים (מס הכנסה, מע"מ, מיסוי מקרקעין) ובעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, הן במישור האזרחי/מנהלי והן במישור הפלילי, יוצא רשות המיסים – פשמ"ד ופרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה, בעל ניסיון רב בליווי וייצוג נישומים מול הרשויות השונות ובבתי המשפט. פרטים נוספים אתר: Yaniv-tax.co.il
