לפני כמה ימים נתן בית המשפט העליון את פסיקתו בערעור המאוחד של שתי מערערות שניסו לתקוף את תקנות שווי השימוש ברכב. המערערות לא העלו טענות בעלמא, ומעבר לטיעונים הפרקטיים והמשפטיים שהציגו, עשו שימוש באמצעים טכנולוגיים שהותקנו ברכבים שלהם לשם הפרדת הנסיעות הפרטיות מהעסקיות ותיעודן
לפני כמה ימים נתן בית המשפט העליון את פסיקתו בערעור המאוחד של שתי מערערות שניסו לתקוף את תקנות שווי השימוש ברכב (ראו: ע"מ 4096/18 אור זך נ' פ"ש עכו וע"מ 7550/18 אור חי נ' פ"ש חולון).
עוסקים העושים שימוש ברכב במהלך עבודתם יודעים כי שיטת החישוב הממוצעת שמכתיבות התקנות עושה להם עוול בחלק לא מבוטל מהמקרים. אם נהיה הוגנים, יש להניח כי באותה מידה יש גם קבוצה קטנה של עוסקים שדווקא יוצאים נשכרים, כמו תמיד כשכופים הסדר קשיח אחד על ציבור שלם.
המערערות לא העלו טענות בעלמא, ומעבר לטיעונים הפרקטיים והמשפטיים שהציגו, עשו שימוש באמצעים טכנולוגיים שהותקנו ברכבים שלהם לשם הפרדת הנסיעות הפרטיות מהעסקיות ותיעודן.
לאור פסיקתו החד משמעית של בית המשפט ראוי להדגיש ולהבהיר שתי נקודות:
1. פקיד השומה כפוף למסגרת של חוקים ותקנות וכנציג המדינה הוא מוסמך להפעיל שיקול דעת רק כאשר ההסדרים בחוק מאפשרים לו, או כשאינם קובעים מסמרות. משום כך, פקיד השומה לא יקבע מס בשיעור שונה מהרשום בחוק, לא יתיר סכומי פטור גבוהים מהרשום בתקנות, ולא יכיר בהוצאות מעורבות בסכום שעולה על המוסדר בהוראות. הוא לא יעשה זאת לא רק כי אינו מקבל את הטיעונים לגופם, אלא בראש ובראשונה כי אין לו סמכות חוקית לעשות כן, ולכן חייב כל נישום לדעת כי תקיפה ישירה שלו את ההוראות בכל נושא סופה להידחות. אם יעמוד על דעתו, דרישתו תתברר בסופו של דבר בפני בית המשפט עם צפי לתוצאה דומה כמו במקרה שלעיל.
2. על רקע המציאות שתוארה לעיל צצים מדי פעם חברות ויזמים, מגובים באנשי מסים, שמגייסים עוסקים לצורך ניהול מאבקים במציאות שדורשת שינוי לטעמם. גם במקרה זה היו כמה גורמים ששיווקו באופן נמרץ מערכות לרישום נסיעות, ויש לקוות שהחברות שאימצו את המערכות, ידעו לאיזה שדה מוקשים הן נכנסות ומה הסיכוי שלהם לשנות בעצמן את עמדת רשות המסים.
העצה הטובה ביותר שאפשר לתת לעוסקים היא לבחור את המלחמות שלהם ולנהל אותן בחוכמה. הניסיון להפוך מקרים פרטיים לפורצי דרך עקרוניים, ניגף שוב ושוב בפני רשות המסים ובתי המשפט. המסקנה המתבקשת היא שהמאמץ לתיקון עיוות או עוולה חייב להתרכז בהפעלת לחץ על המחוקק הראשי והמשני לומר את דברו בתיקוני חקיקה. לצערנו, היכולת של העוסקים, בעיקר העצמאים והבינוניים-קטנים, להכניס את ענייניהם לסדר היום הפוליטי, כמעט ולא קיים.
לכל הפחות נושא שווי השימוש ברכב ירד מהפרק עד אשר יפעל המחוקק בעניין, ואת המכשור שהוצע בשנים האחרונות לעוסקים רבים להתקין ברכבים, בהבטחה ש"יהיה בסדר" ברגע האמת, אפשר להסב בשלב זה לשימושים אחרים.
הכותב - עו"ד משה גבע – מייסד ושותף במשרד עורכי הדין גבע-גריידי המתמחה במתן יעוץ מקצועי ומשפטי בתחום המסים. עבד ברשות המסים במגוון תפקידים מקצועיים וניהוליים. חבר פורום מסים בלשכת עורכי הדין moshe@gevalaw.co.il, www.geva-grady.co.il
