האם חובה לתת לעובד העתקי מסמכים?

השאלה הפשוטה הפכה לסאגה משפטית שנדונה בארבע ערכאות ובשני סבבים. והתוצאה: יש לתת לעובד, לפי דרישתו, העתקים של מסמכים שהחוק דורש מהמעסיק לתת לעובד, אף שכבר נמסרו בעבר (1)

מעשה בשני עובדים שעבדו חדשים בודדים, אצל מעסיק. שנתיים וחצי לאחר סיום יחסי העבודה פנו העובדים למעסיק, וביקשו העתקים מהסכמי ההתקשרות ומתלושי השכר שלהם. הם לא טענו שהמסמכים לא נמסרו להם, אלא שהמסמכים אבדו בטעות, ולכן הם מתבקשים שוב. העובדים גם לא הגישו, בשלב זה, תביעות ספציפיות לגבי מה מגיע מהמעסיק, אלא טענו שיגבשו את התביעה לאחר עיון במסמכים.

לאחר שהמעסיק סירב להיענות לבקשה, פנו העובדים בבקשה לבית הדין, שיורה למעסיק למסור את העתקי המסמכים. רשמת ביה"ד האזורי פסקה כי הוראות החוק (סעיף 27(ב)(2) לחוק ביה"ד לעבודה (2)): מסמיכות אותה לתת את הצו המבוקש, וכי חובת המעסיק למסור את המסמכים האמורים "אינה מוגבלת לתקופת העבודה בלבד, ואינה פגה מקום שהמעסיק מסר את המסמכים בעבר".

המעסיק ביקש לערער על ההחלטה; לדעתו, אין בסמכות הרשמת להורות על מתן מסמכים שכבר נמסרו. הוא גם טען שמדובר ב"מסע דיג"- העובדים יקבלו את המסמכים, ורק אז יבדקו האם יש להם תביעה כל שהיא כלפי המעסיק.

וכאן עלתה השאלה המקדמית בפני מי יערער המעסיק: בפני ביה"ד האזורי בו יושבת הרשמת, או בפני ביה"ד הארצי.

הוגשה תביעה לארצי, ורשמת ביה"ד הארצי פסקה- בהליך נפרד, כמובן- שיש לערער בפני ביה"ד האזורי; המעסיק ערער גם על החלטה זו, וביה"ד הארצי פסק כי החלטת הרשמת שלו- נכונה.

הענין חזר, איפוא, לביה"ד האזורי.

ביה"ד דחה את הערעור על החלטת הרשמת. נקבע כי חובת המעסיק לתת העתקים של מסמכים שחובה למסרם לעובד על פי הדין [וחוזה העבודה, ותלושי השכר, נכללים בהגדרה זו], אף אם נמסרו בעבר, על מנת לאפשר לעובד לבדוק את תנאי עבודתו. החובה היא הן מחובת תום הלב שבין הצדדים, והן מתכלית החקיקה. ביה"ד גם ציין כי בעולם בו תלושי שכר מופקים באופן ממוחשב, ניתן ככל הנראה להפיק עותקים בצורה פשוטה.

המעסיק לא קיבל גם החלטה זו, ופנה בבקשת רשות ערעור לביה"ד הארצי.

נשיאת ביה"ד הארצי פסקה כי אין לתת רשות ערעור. היא אף לא טרחה לבקש את תגובת העובדים לערעור, ולכן גם לא פסקה הוצאות כנגד המעסיק- המערער.

המעסיק לא אמר נואש, ופנה לבית המשפט הגבוה לצדק, בעתירה נגד ביה"ד הארצי ונגד העובדים.

הבג"צ, בהרכב שלושה שופטים, קבע כי "דין העתירה להידחות אף מבלי לקבל תשובה" [של העובדים- המשיבים]. לדעת הבג"צ, "לא נפלה טעות משפטית מהותית המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה בהחלטות שניתנו ע"י הערכאות המקצועיות,  ואף התוצאה אליה הגיעה רשמת בית הדין האזורי לעבודה מניחה את הדעת, ואין בה לגרום לעיוות דין או חוסר צדק".

גם כאן, מאחר והנתבעים כלל לא נדרשו להגיש תגובה לעתירה, לא נפסקו הוצאות.

המעסיק הצליח להתיש את העובדים, בארבע ערכאות ובהליך שנמשך למעלה משנתיים; רק עתה, לאחר שיקבלו את המסמכים, יוכלו העובדים לבדוק האם יש להם עילת תביעה נגד מעסיקם.

אמור מעתה: עובד זכאי לדרוש ממעסיקו העתקים של מסמכים, שחובה מלכתחילה לתת לפי החוק, אף אם אלה כבר נמסרו בעבר, ואף לאחר סיום העבודה.

יצויין כי המדובר במסמכים רבים – ובהם חוזה העבודה, או "ההודעה לעובד על תנאי העבודה"; הודעות שינוי של תנאי העבודה; תלושי שכר; אישורי מס שנתיים (טופס 106"); הודעת מעביד על פרישה מהעבודה (אישור לגבי פיצויי פיטורים -טופס 0161); אישור לעובד על תקופת עבודתו (לפי סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות), ועוד.