סביבת עבודה רווית תכנים מיניים מהווה הטרדה אסורה
עובדת פוצתה ב300,000 ₪ אף שהטרדה לא הופנתה אליה ישירות
העובדת, מזכירה רפואית בבית חולים ממשלתי, עבדה תחת מנהל המחלקה כ-8 שנים. במהלך אותם שנים, שיתף אותה מנהלה בפרטים מחייו האישיים ובכלל זה ביחסי מין עם אשתו ועם נשים אחרות. כמו כן, המנהל שיתף אותה בשימוש שהוא עושה בכדורי ויאגרה והשפעתם, ועוד חוויות מיניות אחרות שחווה במהלך השנים כן נהג להציג לעובדת תמונות וסרטונים ארוטיים. העובדת, הראתה למנהלה כי איננה מעוניינת לשמוע את התבטאויותיו אך המנהל לא חדל. העובדת הגישה תביעה בגין הטרדה מינית לבית הדין לעבודה. בית הדין האזורי, קיבל את התביעה ופסק פיצויים בסכום מירבי בסך 250,000 ₪ ובנוסף פיצוי מהמדינה על הפרת חובותיה כמעסיקה בסך 100,000 ₪. בית הדין הארצי דחה את ערעור המדינה והמנהל וקבע, כי תכלית החוק למניעת הטרדה מינית הוא להוקיע את תופעת ההטרדות המיניות, בכל קשר שהוא ולגבי כל אדם, וכי התייחסות מינית שנאסרה בחוק, אינה חייבת להיות מופנית כלפי מיניותו של מושא ההטרדה. כמו כן, ההטרדות נעשו תוך ניצול יחסי מרות, נוכח היעדר ההדדיות בכל נוגע להתבטאויותיו המיניות. עם זאת הופחת הפיצוי נגד המדינה מ100,000 ₪ ל50,000 ₪.
ע"ע (עבודה ארצי) 14587-05-16 אלמוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.08.2018)לפני: הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן
מדריכים ברשות לשיקום האסיר לאורך זמן, נכללו במסגרת העובדים הקבועים שחל עליהם ההסכם הקיבוצי, למרות שהועסקו בחוזים אישיים
שלושה מדריכים שהועסקו תחת חוזים אישיים בהוסטלים של הרשות לשיקום האסיר, תבעו את הרשות בגין החרגתם מהסכם קיבוצי קיים החל על עובדי הרשות, והעסקתם בתנאים פחותים הפוגעים בעבודתם המאורגנת ובזכויות נוספות המגיעות להם. בית הדין הארצי קבע, כי מעיון בלשון ההסכם ותכליתו עולה כי ההסכם הקיבוצי חל על כלל העובדים הקבועים ברשות, כאשר אין סעיף המגביל את היקף תחולתו של ההסכם או מחריג עובד מתחולת ההסכם. אמנם נראה כי במידה והרשות אכן היתה מעסיקה את המדריכים לזמן מוגבל כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי והנדרש מאופי עבודתם השונה, כי אז היה מקום לקבל את עמדתה כי לא חל עליהם ההסכם הקיבוצי, אך משהועסקו במשך שנים היה על הרשות לקבל את הסכמת הסתדרות העובדים לשם החרגת המדריכים. עוד הוסיף בית הדין הארצי, כי אין בכוח הסכמי העבודה האישיים שנחתמו עם המדריכים לשלול זכויות מיטיבות שהוקנו בהסכם הקיבוצי או לשלול את תחולת ההסכם הקיבוצי עליהן. החרגה חד צדדית של עובדים מהסכם קיבוצי על ידי מעסיק יש בה כדי לפגוע בעבודה המאורגנת, ובעובדים המוחרגים. על אף האמור, הרשות לא נהגה כלפי המדריכים באפליה פסולה או בהעסקה פוגענית המזכה בפיצויים בגין עצם ההחרגה מההסכם הקיבוצי. בית הדין הארצי פסק, כי הרשות תשלם לשניים מתוך שלושת המדריכים סכום כולל של 24,339 ש"ח בגין פדיון ימי הבראה, וזאת בנוסף לסכומים שנקבעו על ידי בית הדין האזורי בפסיקותיו.
ע"ע (ארצי ) 56763-05-17 פנחס אפרימוב נ' הרשות לשיקום האסיר (פורסם בנבו, 23.08.2018)
לפני: כב' הנשיאה ורדה וירט ליבנה, כב' סגן הנשיאה אילן איטח וכב' השופט מרדכי שפיצר, נציג ציבור עובדים מר יוסי רחמים ונציג ציבור מעבידים מר יהודה פורת.
נדחתה תביעה של קרובי משפחה של עובדים בחברה ממשלתית להתקבל לעבודה, בהיעדר כישורים מיוחדים לעומת כישורי כלל המועמדים
מועמדים לתפקידי סוור בחברת נמל אשדוד שנדחתה מועמדותם, עתרו לבית הדין כנגד ההחלטה בדבר אי קליטתם לעבודה עקב היותם קרובי משפחה של עובדי נמל אחרים, והיעדר כישורים מיוחדים לתפקיד סוור ביחס לשאר המועמדים שאין להם קרובי משפחה בנתבעת, סיבות המפלות אותם לרעה ביחס לשאר המועמדים. בית הדין קבע, כי החלטת החברה היתה סבירה, והיא התקבלה לאחר דיון מפורט של וועדה מקצועית בנוגע לתפקיד "הסוור" ודרישותיו, וזאת על סמך התיקון בתקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר העסקת קרובי משפחה), תשס"ה – 2005- המגביל את קבלתם לעבודה של קרובי משפחה בחברות הממשלתיות, החל על התובעים דנן. עוד הוסיף בית הדין, כי ביחס לשאלת הצורך בכישורים מיוחדים למילוי התפקיד, מקובלת קביעת הוועדה כי לאחר בדיקת כישוריהם של כלל המועמדים נמצא שאין למי מהמועמדים במכרז לתפקיד סוור כישורים מיוחדים ביחס לשאר המועמדים, ולפיכך לא מצאה לנכון להמליץ על העדפת מועמד בעל קרובי משפחה על פני מועמדים אחרים. בית הדין דחה את התובענה ללא חיוב הוצאות.
צ"ו (אזורי ב"ש) 20325-11-14 דביר בן עדי נ' חברת נמל אשדוד בע"מ (פורסם בנבו, 19.07.2018)
לפני: כב' השופט יוסף יוספי, נציג ציבור מעסיקים מר אלברט שטרית.
