בית המשפט העליון דחה את העתירה של לשכת התיאום של ארגוני המעסיקים בעניין פסק דין פלאפון ותמך בעמדתו של בית הדין הארצי, ולפיה אסור למעסיק להביע את עמדתו בנושא התארגנות עובדיו.
כזכור, לפני כשנה וחצי דן בית הדין הארצי לעבודה בסכסוך העבודה החריף בין חברת פלאפון תקשורת בע"מ לבין ההסתדרות בקשר לניסיונותיה של ההסתדרות לארגן את עובדי פלאפון במסגרתה ולהפוך לארגון היציג שלהם.
בית הדין הארצי קבע את כללי ההתנהגות החלים על הצדדים בתקופת ההתארגנות הראשונית, ופירט את האיסורים החלים על המעסיק בתקופה זו במטרה למנוע את הפגיעה בחופש ההתארגנות. חלק מהאיסורים כבר נקבע לפני שנים אחדות בחוק הסכמים קיבוציים, למשל האיסור לפטר עובד או להרע את תנאי עבודתו בגלל חברותו או פעילותו בארגון עובדים או פעילותו לצורך הקמת ארגון עובדים או ועד עובדים. רשימה ארוכה של כללים ואיסורים נוספים נקבעה על ידי בית הדין הארצי בפסק דין פלאפון, ובכללם האיסור על הבעת עמדה על ידי המעסיק או מי מטעמו בנוגע להתארגנות או השלכותיה, במישרין או בעקיפין.
לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים הגישה לבית המשפט העליון עתירה לביטול פסק הדין, בנימוק שהוא אינו מאוזן ופוגע בחופש הביטוי של המעסיק.
בפסק דין שניתן ביום 14.7.2014 הסכים בית המשפט העליון עם עמדת בית הדין הארצי ודחה את הבקשה. בית המשפט הוסיף שבשלב ההתארגנות הראשונית, העובדים חשופים להפעלת כוחו של המעסיק, ויכולתם לעמוד על זכויותיהם מוגבלת. במצב זה, כל ביטוי של מעסיק אשר מבטא חוסר אהדה שלו ביחס להתארגנות עלול להשפיע באופן לא ראוי על עובדיו באופן שיפגע בזכותם להתארגן.
על רקע זה קבע בג"ץ כי ישנה חזקה ולפיה "הבעת עמדה על ידי המעסיק או מטעמו בנוגע להתארגנות או להשלכותיה מהווה הפעלת לחץ והשפעה בלתי הוגנים על העובדים".
