בית המשפט העדיף את גרסת העובדת באשר לאירועים ופסק לטובתה 13 אלף ₪ עבור עבודה של חודשיים וחצי
אושרת גזית (להלן: "העובדת") הועסקה כנציגת מכירות בחברת י.ד. דקל קרמיקה בע"מ (להלן: "המעסיקה"), חברה המשווקת קרמיקה, כלים סניטריים ועוד, במשך כחודשיים וחצי. בסמוך לתחילת העסקתה, עבדה העובדת במשמרת ערב יחד עם שני עובדים נוספים ומנהל. העובדת הגיעה בשעות הצהריים לעבודה ונתנה שירות ללקוחות. לאחר מכן, בעקבות ויכוח שהתפרץ בינה לבין המנהל (מהלך הויכוח עצמו היה שנוי במחלוקת בין הצדדים), במהלכו נפגעה בידה, עזבה העובדת את מקום העבודה. מיד לאחר הוויכוח עם המנהל, נסעה העובדת לקבל טיפול רפואי בקופת החולים. כמו כן, המוסד לביטוח לאומי הכיר בפגיעה שנגרמה לעובדת כפגיעה בעבודה ושולמו לה דמי פגיעה. למחרת, הגישה העובדת תלונה במשטרה נגד המנהל בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש, אך הוחלט לסגור את התיק מחוסר עניין לציבור. במקביל לכך, התקשר מנהל נוסף לעובדת וניסה להניא אותה מהגשת תלונה במשטרה. העובדת ביקשה להיפגש עם הבעלים של המעסיקה, ולאחר שבוע התקיימה פגישה ביניהם. במהלך הפגישה, דרשה העובדת שהמנהל יתנצל ויסביר את מעשיו, וכן ציפתה שהבעלים יגנה את התנהלותו. אלא, שהבעלים גיבה את המנהל ואמר לה, כי אין בכוונתו לפעול בעניין הויכוח שהתרחש. הבעלים הציע לעובדת לשוב לעבודה ולהעלות את שכרה אך העובדת דחתה את הצעתו. לאחר סיום יחסי העבודה, הגישה העובדת תביעה לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתה וסיומה – פיצויי פיטורים, תשלום חלף הודעה מוקדמת, הפרשי עמלות, פדיון חופשה, הפרשות לפנסיה, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ופיצוי בגין עוגמת נפש נוכח הדרך בה הסתיימו יחסי העבודה. המעסיקה הגישה תביעה שכנגד בגין אי מתן הודעה מוקדמת, הפרת הסכם, פיצוי בגין נזקים שנגרמו לה, פיצוי בגין עוולת לשון הרע ופיצוי בגין פגיעה במוניטין.
פסק הדין
בית הדין קבע, כי יש להעדיף את גרסתה של העובדת על פני גרסתו של המנהל לגבי הויכוח שהתרחש בין השניים, מאחר וגרסתו של המנהל לא הייתה עקבית. לאור זאת, נקבע, שהעובדת התפטרה מעבודתה בשל "נסיבות אחרות ביחסי עבודה" שבגינן לא ניתן לדרוש ממנה לשוב לעבודה, דהיינו – התפטרות בדין מפוטר בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. לעניין פיצוי בגין אי עריכת שימוע, נקבע, כי מאחר והעובדת התפטרה (ולעובדה שמדובר בהתפטרות בדין מפוטר אין משמעות לעניין זה), ולאור השיחה שנערכה בין העובדת לבעלים של המעסיקה, בה ניתנה לעובדת הזדמנות להשמיע טענותיה, אין מקום לפיצוי כאמור. לעניין פיצוי בגין עגמת נפש, קבע בית הדין, כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בעקבות הויכוח בין המנהל לעובדת, במסגרתו דחף המנהל את העובדת, שנפלה ונחבלה בידה כתוצאה מכך. נקבע, כי המעסיקה לא גינתה את התנהלותו של המנהל, לא דרשה ממנו שיתנצל בפני העובדת ואף ניסתה להניא את העובדת מהגשת תלונה נגדו בגין תקיפה. נקבע, כי בנסיבות אלה, על המעסיקה היה לבצע בירור עם העובדים האחרים שהיו עדים לאירוע ולבדוק את מצבה הרפואי של העובדת כתוצאה מהנפילה. כמו כן, המעסיקה הייתה צריכה לבחון חלופות להעסקתה של העובדת ולא להחזיר אותה לעבודה תחת אותו מנהל. שעה שהמעסיקה לא פעלה בדרכים אלו, עליה לפצות את העובדת בגין עגמת הנפש שנגרמה לה. לעניין תשלום חלף הודעה מוקדמת, נקבע, כי העובדת אינה זכאית לתשלום זה לאור הסירוב שלה לחזור לעבודה למרות בקשתו המפורשת של הבעלים בשיחה שהתקיימה ביניהם. לעניין תשלומי העמלות נקבע, כי העובדת לא הצליחה להוכיח את היקפי המכירות שביצעה בתקופת עבודתה ועל כן תביעתה לרכיב זה נדחתה. לעניין תשלום פדיון חופשה ופיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, נקבע שיש לשלם לעובדת בגין רכיבים אלו, אך סכום הפיצוי בגין אי מתן הודעה הופחת מאחר שהעובדת אינה מסוג העובדים המוחלשים הזקוקים לסיועו של בית הדין והייתה מודעת היטב לתנאי עבודתה. תביעתה של העובדת לתשלום פנסיה נדחתה מאחר ולא השלימה 3 חודשי עבודה אצל המעסיקה כנדרש בצו ההרחבה לביטוח פנסיוני. לאור האמור, תשלם המעסיקה לעובדת פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 7,000 ₪, פיצוי בגין פדיון חופשה בסך 728 ₪ וכן פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 5,000 ₪. התביעה שכנגד שהגישה המעסיקה נדחתה. כל צד יישא בהוצאותיו.
אין להעתיק, להדפיס, לפרסם, לערוך, לשנות או להסיר שום מידע המופיע במסמך זה כפי שהועבר מחברת חשבים, באופן מלא או חלקי, ללא רשות מראש ובכתב מחברת חשבים והכותבים עצמם.
סע"ש 45237-11-15● בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב ● על ידי כבוד השופטת קרן כהן ● התובעת: אושרת גזית ● הנתבעת: י.ד.דקל קרמיקה בע"מ ● ניתן ב-18.10.2017
