המלצה: לפגוע באינטרסים הכלכליים של העובדים
ושוב נמלי הים בכותרות. לאחרונה היינו עדים להקצנת מערכת יחסי העבודה בנמלים, שעה שעובדי שני נמלי הים, בחיפה ובאשדוד, החליטו לעשות דין לעצמם, להפר החלטה שיפוטית, המונעת מהם לשבות ולנטוש את עורק החמצן הכלכלי הראשי של מדינת ישראל.
החלטה נוספת של בית הדין בעקבות התנהלות בלתי אחראית זו לשוב לעבודה – צו שחזר על צו קיים– לא ממש עשה רושם על ראשי הוועדים שהמשיכו לצפצף על החלטות בית הדין לעבודה.
הגדילו לעשות חלק מראשי הוועדים, שהסתתרו במכוון מהמשטרה וזאת לאחר שבית הדין הורה למשטרה להביא אותם לדיון. אכן, תעודת כבוד לנציגי הציבור של העבודה המאורגנת...
כנגד ראשי הוועדים הוגשה בקשה לביזיון בית המשפט, שכן הם לא מקיימים צווים שיפוטיים. אלא שגם הליך זה של בזיון בית משפט הוא די מגוחך, שכן לא ניתן להטיל סנקציות או עונש בגין מעשי העבר, אלא רק להשיג התחייבות של עובדים שימלאו אחר הצו השיפוטי, שעד כה הפרו. הביזיון נועד להשיג תוצאה עתידית ואינו מעניש בגין העבר. כן, הליך מאוד חלבי שאין בו מענה אמיתי להפרה של צווים שיפוטיים.
בסופו של דבר גם לשופטי בית הדין לעבודה נמאס מההתנהלות העבריינית של ראשי הנמלים והם הטילו עליהם קנסות בגין אי ההתייצבות לדיונים (ושוב, לא בשל הפרת הצווים השיפוטיים).
כנראה שזה מה שצריך היה לעשות, לפגוע באינטרסים הכלכליים של העובדים, שכן מייד לאחר שניתנה החלטה המחייבת בקנסות אישיים, יצרו ראשי הוועדים קשר ממקום מסתורם והודיעו שיסכימו להופיע לדיון הבא.
ראשי הוועדים לא מהססים לערער על הקנסות שספגו ודיון בכך נקבע רק לחודש יולי, אבל ברור שההליכים לפי פקודת בזיון בית המשפט לא מעניקים מזור לעסקים ולנזקים שנגרמו להם כתוצאה מאותה שביתה פראית ובלתי חוקית בנמלים.
אז מה עושים? כיצד יוצרים את ההרתעה, שתגרום לעובדים לחשוב בפעם הבאה 1000 פעם לפני שהם משאירים את הנמלים נטושים ופוצעים את כלכלת מדינת ישראל?
כנראה שאין מנוס מהגשת תביעות אישיות כנגד ראשי הוועדים והעובדים בגין הנזקים שנגרמו בשל אותה שביתה לא מוגנת.
בשנת 1987 יצר בית המשפט העליון את הבסיס המשפטי לכך, בפס"ד מפעלי רכב אשדוד, שם קבע, שהשובתים (אז קציני ים) אינם חסינים מאחריות נזיקית לפעולותיהם ושהניזוקים מהשביתות, רשאים במקרים מסוימים לתבוע את נזקיהם מהשובתים.
במהלך למעלה מ-30 שנים מהיום שניתן פס"ד, לא נעשה שימוש בדרך זו. ביחסי העבודה מעדיפים דיבורים והסכמות ופשרות על פני מלחמות, אבל לפעמים כשצד אחד מנצל לרעה את היחסים, אין מנוס שגם הצד השני יקצין את פעולותיו על מנת להשיב את הסדר על כנו.
למי שנפגע מהשביתה הפראית הנוכחית של עובדי הנמלים, יש קייס טוב לתבוע את נזקיו בבית משפט אזרחי. בית הדין לעבודה קבע שמדובר בשביתה בלתי חוקית, ומי שיצליח לכמת את נזקיו ולהראות אילו נזקים הסבה השביתה האחרונה, יוכל לתבוע אותם מהשובתים.
למי שלא יודע, הרי שלפני 13 שנים היה מקרה די דומה של הפרת צווים שיפוטיים בנמלי הים. כתוצאה מכך, החליטו מספר חברות פרטיות שנפגעו להגיש תביעת נזיקין כנגד ראשי הוועדים בסכום של למעלה מ-10 מליון שקלים. כמי שהיה מעורב אז בהליכים, אני יכול לספר שהתביעה גרמה לחששות גדולים מאד בצד העובדים. הם ידעו היטב שאין להם הגנה.
למרות זאת, בארגון המעסיקים שעודד את הגשת התביעות התחלפה ההנהגה וזו סברה שנכון יותר יהיה למחוק את התביעה ולפעול בדרך אחרת. חלק מהעסקים וודאי מצטערים היום שאפשרו ללחץ להשפיע עליהם כדי לא להתקדם על התביעה. יכול מאוד להיות שאם היו יותר נחושים ולא נכנעים למהלכים פוליטיים, יחסי העובדה בנמלים היו נראים אחרת לחלוטין בעשור האחרון.
לו ראשי הוועד היו יודעים שיש מחיר להפקרות ושהם לא יכולים לעשות בנמל כבשלהם מבלי לשלם מחיר ושהם צפויים להיפגע אישית בכיס, אני מניח שהיו מתנהלים אחרת לחלוטין לפני שהיו מאפשרים את האנרכיה בנמלים.
לצערי הרב, אחרי 20 שנות ניסיון של הופעות בבתי הדין לעבודה, כולל ישיבות מרתוניות ליליות במשברים במשק, לרוב בנמלי הים, אפשר להפנות אצבע מאשימה גם כלפי בית הדין. לטעמי הוא היה ונותר סלחן מדי כלפי התנהלות העובדים, שמרשים לעצמם הרבה יותר מולו.
גם ההסתדרות הכללית לא יוצאת נקייה מהשביתה הפראית. ארגון עובדים חייב לדעת להשליט מרות בחבריו, גם אם זה קשה וגם אם זה לא פופולארי. ההסתדרות לא יכולה לעבור לסדר היום על ההתנהלות של הוועדים. אפשר לצפות לגינוי חריף, אבל ממש לא להסתפק רק בזה. יש להסתדרות ארסנל כלים להתמודדות עם מפרי משמעת כמו זימון לשימוע, השעייה ואף הדחה. יש לנקוט בצעדים אמיצים, גם אם המשמעות היא שהעובדים יבקשו לעבור לייצוג ההסתדרות הלאומית. אם ההסתדרות הכללית תתעלם מההתנהלות של ראשי הוועדים, זה יצביע על סוג של משחק כפול ואמירות מהפה ולחוץ בלבד. המנהיגות של ההסתדרות עומדת כאן למבחן.
בינתיים, ארגון המעסיקים היחידי שמעלה למודעות את נושא תביעות הנזיקין האישיות כנגד ראשי הוועדים הוא איגוד לשכות המסחר. האיגוד פנה לחבריו בבקשה לקבל מהם נתונים בדבר נזקים שנגרמו להם בגין השביתה האחרונה על מנת לבחון אפשרות של הגשת תביעה אישית כנגד עובדי הנמלים. אם המהלך יצלח, יש סיכוי להשבת הסדר בנמלים על כנו לא רק בנמלים, אלא בכל מקומות העבודה המאורגנת בדגש על המונופולים המוחלטים בבעלות המדינה כמו חברת החשמל.
עובדי הנמלים הפכו את מקום העבודה שלהם לקניינם הפרטי וממשלת ישראל לא מצליחה להתמודד עם תופעה פסולה זו. המדינה ניסתה, מספר פעמים בעבר, לקנות הסכמת עובדים לרפורמה בתשלום לעובדים. מה שקרה זה שהכסף עבר לעובדים, אבל הרפורמות צללו במעמקי הים.
כך למשל, בשנת 2005 זכו עובדי הנמלים למענקים בגין הסכמתם לרפורמה, ששוכבת עד היום במגירה.
יושבי ראש של הנהלות הנמלים, מנכ"לים של הנמלים וגם שרים התחלפו, אבל עובדי הנמלים עדיין כאן ובשיא כוחם. הם יודעים לנצל את מעמדם על מנת לסחוט עוד ועוד הטבות מהמדינה וגם כך שכרם הוא מהגבוהים במשק.
גם במשא ומתן הנוכחי, שנכפה על המדינה בגין בניית שני רציפי נמל חדשים, שיתחרו בנמלים החדשים, זכו העובדים להישג אדיר – ביטחון תעסוקתי מפני פיטורי צמצום למשך 10 שנים!!!
מדובר בכספי ציבור ובעול גדול על הנמלים הקיימים, שיצטרכו להתחרות בנמלים החדשים עם גיבנת ולמעשה עם יד קשורה מאחורי הגב. בעולם העבודה המודרני והתחרותי, אין יותר מושגים של מסמר בלי בראש או קביעות לכל החיים. עובדי הנמלים מנסים לסחוט את טיפת הלימון האחרונה לפני תחילת התחרות. הדרך הנכונה להימנע מהסחטנות הזו היא באמצעות אותן תביעות נזיקין אישיות.
אני מקווה שיהיה מי שיביא את הנושא לפתחו של בית המשפט. זה חלום הבלהות של הוועדים ושל ההסתדרות הכללית. תביעה בבית משפט אזרחי, שמקבל פחות בסלחנות את ההתנהלות המופקרת של העובדים. בגין שביתה בלתי מוגנת, שגורמת נזק לצדדים שלישיים, יש לשלם מחיר.
אין שום הצדקה, מוסרית או משפטית, שבתוצאות פעולה בלתי חוקית יישאו רק בעלי העסקים ועובדי הנמלים לא ייקחו שום אחריות .עובדי הנמלים אינם אדוני הארץ, שיכולים להתעלם מהחלטות שיפוטיות ולהעמיד עצמם מעל החוק.
אין בדברים האמורים כאן משום רצון לפגוע בעבודה המאורגנת. אני מכיר היטב בזכות השביתה, אבל כמו כל זכות, היא לא מוחלטת ויש לאזנה מול אינטרסים אחרים, חשובים לא פחות.
עו"ד עופר יוחננוף
מומחה ליחסי עבודה ודיני עבודה
לשעבר היועץ המשפטי ומנהל המחלקה למשפט עבודה בהתאחדות התעשיינים בישראל .