בית הדין הארצי קבע: הרווחים בקופה שייכים למעסיק

כשם שעל המעסיק להשלים את כספי הצבירה לגובה פיצויי פיטורים כך יהיה זכאי  לכספים במקרה של רווח מההפרשות שהשביחו את עצמן

העובדות

אילנה קאטר (להלן: "העובדת") עבדה ככלכלנית בקרן קורת ישראל- עמותה לפיתוח כלכלי (להלן: "המעסיקה") במשך קרוב לשמונה שנים עד לפיטוריה.

ערעור זה התמקד בסוגיה, האם זכאית העובדת להשלמות פיצויי פיטורים, בנסיבות בהן הסדר הביטוח הפנסיוני שנערך בגינה כלל הפקדות למרכיב פיצויי הפיטורים בגין חלק מתקופת העבודה, אך צבירת הפיצויים בפועל בקרן הפנסיה הגיעה כמעט למלוא חבות הפיצויים לפי מכפלת משכורת אחרונה בשנות העבודה.

העובדת טענה, כי הינה זכאית להפרש שבין חבות הפיצויים לפי מכפלת השכר האחרון בשנות העבודה, לבין הסכומים הנומינאליים שהועברו בגינה למרכיב הפיצויים בקרן הפנסיה בתקופה של 73 החודשים בהם הועברו בגינה תשלומים לקרן הפנסיה. בנוסף, נטען כי יש לזכותה בחישוב פיצויים המיטיב ביותר ולהחיל את סעיף 14 לחוק פיצוי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") בדיעבד. ולכן יש לראות את רווחי ההשקעה הנזקפים על חשבון כספי הפיצויים, כפי שאת הפסד ההשקעה, במקרים אחרים, סופג המעסיק ולא העובד.

השאלה העיקרית שבמחלוקת הינה לזכות מי יש לזקוף את הרווחים שצברה קופת הפנסיה ברכיב ההפרשות לפיצויי פיטורים והאם יש לקחת בחשבון את העובדה שהקרן לא הפקידה בעבור העובדת בגין כל תקופת העבודה.

בין העובדת למעסיקה לא נחתם הסכם המאמץ את תנאי האישור הכללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה וקופת ביטוח במקום פיצויי פיטורים, ולא נטען כי חל על המעסיקה ועובדיה הסכם קיבוצי המחיל את סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.

העובדת הגישה ערעור לפיצוי בגין כספי הפנסיה והפיצויים.

פסק-דין

בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור ופסק כי:

הכלל הבסיסי בחוק פיצויי פיטורים הוא כי עובד המסיים עבודתו בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים לפי החוק, זכאי לפיצויי פיטורים המחושבים לפי מכפלת משכורתו האחרונה בשנות עבודתו.

עם זאת, סעיף 14 לחוק פיצוי פיטורים קובע כי: "תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם קיבוצי החל על המעסיק והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר ע"י שר העבודה ובמידה שאושר".

מקריאת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים עולה כי נקודת המוצא בחוק היא כי ככלל, תשלומי מעסיק לקופות גמל אינם באים "במקום" פיצויי פיטורים, אלא אם כן נקבע אחרת בהסכם הקיבוצי או בצו של שר העבודה. תשלומים הצבורים בקופות הפיצויים נחשבים לפיכך במקרה הרגיל כ"חיסכון בידי המעסיק" הזכאי להשבתם לידיו אם העובד סיים עבודתו בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים והם יזקפו "על חשבון" הפיצויים עם שחרור הקופה לזכות העובד בנסיבות המזכות את העובד בפיצויי פיטורים.

הקביעה לפיה כספים הצבורים בקופות הפיצויים יבואו "במקום" פיצויי פיטורים היא איפוא החריג לכלל הקבוע בסעיף 14 לחוק.

יובהר, כי אין מניעה, בהיבט העיוני כי מעסיק ישלם את מלוא חבות הפיצויים מכיסו וימשוך את כספי הפיצויים הצבורים בקופת הפיצויים, שהרי הכספים הצבורים בקופה "אינם אלא אחת מדרכי החיסכון של המעביד". עם זאת, בהיבט המעשי לא נעשה שימוש תכוף בחלופה דלעיל הכרוכה, בין היתר, בתשלום מס במקור ע"י המעסיק עם משיכת כספי מרכיב הפיצויים מקופת הגמל ובהכבדות רגולטריות.

נפסק, כי מאחר וכספי הפיצויים מהווים חיסכון בידי המעסיק לצורך עמידתו בהתחייבות לתשלום פיצויי פיטורים, אז כפי שעל מעסיק להשלים את חבות הפיצויים במקרה של חסר, כך הוא זכאי כי בנסיבות בהן "ההפרשות השביחו את עצמן" הן תחשבנה כחלק מכספי הפיצויים ו"כל עוד לא נגרע מהעובדת דבר על פי דין, אין לה כל יסוד להלין על כך".

בהתאם לכך, אין חולק כי העובדת והמעסיק לא אימצו בחתימתם את תנאי האישור הכללי וכי ההסדר שחל בגין העובדת הוא "הסדר פנסיה מיטיב" השולל את תחולת צו ההרחבה הפנסיוני.

אי לכך, העובדת קיבלה פיצויים בשיעור המחייב באמצעות שחרור קרן הפנסיה והושלמו לעובדת ההפרש שבין חבות הפיצויים לבין הצבירה במרכיב הפיצויים- ובכך יצאה המעסיקה ידי חובתה והרווחים שייכים למעסיקה.

ע"ע 39921-01-16● בבית הדין הארצי לעבודה ירושלים ● על ידי כבוד השופטים רונית רוזנפלד, רועי פוליאק, והשופטת חני אופק גנדלר ● המערערת: אילנה קאטר ● המשיבה: קרן קורת ישראל- עמותה לפיתוח כלכלי ● ניתן ב-22.11.2017