יש להבחין בין עובד בשכר ועובד במשכורת
חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות קובע את מספר ימי ההודעה המוקדמת המגיעה לעובד מפוטר, או שעל עובד מתפטר לתת למעסיקו. האם מדובר בימי לוח, או שמא בימי עבודה?
החוק עצמו שותק בעניין זה.
לפני שאקבע עמדה בשאלה, אפנה לשני חוקים אחרים, המקנים לעובד פרקי זמן של ימים, ונבחן כיצד נפתרה השאלה בחוקים אלה.
חוק חופשה שנתית קובע מכסה של ימי חופשה לכל שנת עבודה (שנת לוח!), בהתאם לוותק של העובד במקום עבודתו.
אולם, החוק עצמו מציין כי "בימי החופשה לא ייכלל אלא מנוחה שבועית אחת לכל שבעה ימי חופשה". (1)
הפסיקה קבעה כי, כשמנוחה השבועית היא בת יומיים (ב- 5 י"ע בשבוע), יופחתו מכל 7 ימי חופשה- שני ימים. (2)
לפנינו, לכן, קביעה מפורשת כי במניין ימי החופשה שבחוק מדובר בימי לוח.
בפועל, מרבית המעסיקים (וגם צווי ההרחבה העוסקים בעניין) קובעים את מספר ימי החופשה בפועל, וכך גם נרשמת יתרת החופשה בתלוש השכר (2א)
חוק דמי מחלה קובע אף הוא מכסה של ימי מחלה בהתאם לוותק של העובד. החוק קובע שני הסדרים: האחד- לגבי עובד "במשכורת", הזכאי לתשלום גם עבור ימי המחלה שבמנוחה השבועית; והשני- לגבי "עובד בשכר", שאינו זכאי לתשלום עבור ימי המחלה שבמנוחה השבועית. (3)
לפנינו, לכן, קביעה מפורשת מהו סוג העובדים לגביהם מדובר בימי לוח, ומי מהעובדים מחלתו מחושבת בימי עבודה.
נחזור לחוק ההודעה המוקדמת. החוק קובע תקופות הודעה שונות ל"עובד במשכורת" ול"עובד בשכר" (4). בשני המקרים מדובר ב"ימים" ("יום לכל חודש", "יומיים וחצי לכל חודש"), ורק בשיא הוותק (לענין זה) נקבע כי העובד זכאי ל"חודש ימים" .
בית הדין הארצי התייחס בשני מקרים לפחות לשאלה שהצגתי, וענה עליה בעקיפין, כאילו התשובה ברורה מאליה.
במקרה אחד (5) הסכימו הצדדים על הודעה מוקדמת של 45 ימים; ביה"ד הארצי פסק שהעובד זכאי לשכר של משכורת וחצי (כלומר 45 ימי לוח).
במקרה שני (6), עובדים שעבדו מעל שלוש שנים (וחייבים בהודעה של "חודש ימים", לפי החוק) חויבו לשלם למעסיק הודעה מוקדמת של 31 ימים קלנדריים, בגין חודש דצמבר.
גם הקביעה של "חודש" בחוק (לעובד במשכורת שעבד שנה, ולעובד בשכר שעבד 3 שנים) מראה שהכוונה לתקופה קלנדרית.
בבתי הדין האזוריים מצאתי פסקי דין רבים, של שופטים שונים (ביניהם השופט אילן איטח, המכהן כעת בבית הדין הארצי) הקובעות במפורש כי בימי לוח עסקינן.
לדעתי, יש להבין את לשון החוק כך:
- במתן הודעה מוקדמת בפועל, במהלכה העובד נשאר בעבודה וקיימים יחסי עובד ומעסיק, יש לעבוד כרגיל עד תום ימי הלוח של ההודעה.
- כשהמעסיק מוותר על העבודה בפועל של העובד, ויחסי העבודה מסתיימים מיד (7), יש להמשיך ולמנות את ימי הלוח בהם לכאורה העובד היה ממשיך לעבוד לולא הויתור על עבודתו, ולשלם עבור ימי העבודה בפועל החלים בתקופה זו, שהרי החוק מחייב את המעסיק או העובד (לפי הענין) בתשלום של "פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד בעד בתקופה שלגביה ויתר על עבודתו"- היינו, ימי העבודה שהפסיד.
הערות שוליים
(1) סעיף 3(א) (סיפא) לחוק.
(2) פס"ד אחרון בביה"ד הארצי- 18424-02-12
(2א) סעיף 4(5) לתוספת לחוק הגנת השכר קובע כי בתלוש השכר יש לציין את "מספר ימי החופשה שניתנו בתקופת התשלום, ויתרת ימי החופשה"
(3) סעיף 2(ב) לחוק.
(4) סעיפים 3 ו- 4 לחוק.
(5) עע 491/07 מדניק נ. קיבוץ גבולות, סעיף 38
(6) עע 354/07 טקון נ. אחים אוזן, סעיף 10.ח
(7) סעיף 6 לחוק
