המעסיקים מוכנים להגדיל את ההפרשות לביטוח הלאומי לטובת הגדלת קצבאות הקשישים. לכותב יש ביקורת על כך
אי אפשר לחמוק מהקמפיין החדש של ארגוני המעסיקים שמתגייסים למען הקשישים. מודעות ענק בעיתונות, שלטי חוצות, מסיבות עיתונאים, 'חפשו בגוגל' וכן הקמת גוף חדש – הקבינט החברתי כלכלי.
בתמצית, המעסיקים זיהו בעיה והם מוכנים, באופן וולונטארי, להכניס את היד לכיס ולהעביר תשלומים נוספים לביטוח הלאומי, סכום שיהיה צבוע לטובת העלאת קצבאות הקשישים.
המעסיקים מוכנים להשתת עלות נוספת, עם כוכבית קטנה, והיא שהמדינה תמצא מקורות תקציביים למימון סכום זהה להגדלת קצבאות הקשישים.
במבט ראשון זה נשמע באמת נפלא. ועדיין, נער הייתי וגם זקנתי ולנוכח הקמפיין הגדול, שגם הוא לא נעשה בחינם, התחלתי לחשוב מה עומד מאחורי המהלך הזה ומדוע עלה בעיתוי שבו הוא עלה.
המחאה החברתית של קיץ 2011 הביאה לסדר היום הישראלי שני מושגים שכבשו את הבכורה – יוקר המחייה וחברתיות. כולם מתעמקים בשאלה כיצד להפוך את מדינת ישראל למדינה שהמחייה בה תהיה שפויה יותר, וכולם, בעיקר השרים וחברי הכנסת, מתחרים מי יהיה 'החברתי' מכולם.
במחאה של שנת 2011 שיסתה הממשלה את הציבור במגזר העסקי והפנתה אליו את הזעם, אף על פי שיש לה חלק עיקרי ביוקר המחיה הבלתי הגיוני במדינת ישראל, והיום, שש שנים אחרי אותו אירוע מכונן, קופצים המעסיקים גם הם על הרכבת ועל הכרטיס החברתי.
האם באמת גילו המעסיקים במדינת ישראל את האור, או שמדובר במהלך אסטרטגי מורכב ומתוחכם?
זה שנים טוענים המעסיקים (ולעיתים תכופות בצדק רב) על היותם פרה נחלבת, שהרגולציה מתהדקת שלא לצורך סביב צווארם, שעלויות ההעסקה הולכות וגדלות ומקשות על התחרות הגלובלית, שרישוי העסקים בישראל הוא בלתי נסבל, שהארנונה מוצצת את דמם ועוד ועוד.
והנה, הפתעה! המעסיקים שמלינים על הקושי לעשות עסקים ועל ההכבדות שהמדינה ממשיכה להעמיס על כתפיהם, פותחים במהלך יזום, ללא מעורבות של ארגוני העובדים, שיעמיס עליהם עול כלכלי נוסף.
מה המניע שעומד מאחורי היזמות הזו? האם אלטרואיזם טהור וזיהוי בעיה כואבת, כשהמעסיקים החליטו שאי אפשר לסמוך על המדינה שזה תפקידה, והם נרתמים להיכנס לאזורים שאינם אזורי המחייה שלהם, או שמדובר במהלך אסטרטגי שנועד לתפוס כותרות והון פוליטי תקשורתי?
אין לי יכולת לענות על שאלה זו בצורה חותכת ואני משאיר את הקוראים לשפוט בעצמם.
אמי, מרים, תחגוג בסוף החודש יום הולדת 78. היא רואה את עצמה צעירה ברוחה. האם הקמפיין הזה מכוון אליה?
בלי ציניות, יש הרבה מטרות טובות וראויות במדינתנו, ואוכלוסיות שחייבות לקבל טיפול והתייחסות טובים בהרבה מהמצב הקיים היום: הנכים, ניצולי השואה, ילדים בסיכון, קורבנות אלימות, תרופות מצילות חיים ועוד ועוד. הלב נכמר ויוצא נוכח הקטסטרופות שחוות אוכלוסיות אלו, שמשוועות לתקציבים. עמדתי האישית היא כי זו אחריותה של המדינה לקבוע סדרי העדיפויות בתקציבים וההתגייסות של המעסיקים במקרה זה יש בה משום הצבעה על סוג של פשיטת רגל של המדינה, שלא עושה שימוש נכון מספיק בכספי המיסים של כולנו. אני בעד העלאת הקצבאות של הקשישים וסבור שהמצב הקיים פשוט מביש. עם זאת, המדינה היא זו שצריכה לתקצב ולפעול להגדלת הקצבאות מבלי שיהיו פילנתרופים שיעשו עבורה את עבודתה ויסירו ממנה אחריות.
הסתדרות העובדים הכללית, תחת אבי ניסנקורן, משנה כיוון בעת האחרונה ומדגישה את היותה תנועה חברתית. החברתיות תפסה מקום גם בלוגו של ארגון העובדים – "מובילים שינוי חברתי ביחד בשבילך". אותה הסתדרות יצאה גם בקמפיין לטובת הקשישים בנושא הביטוח הסיעודי, קמפיין מתגלגל שטרם הסתיים. גם ארגון העובדים וגם המעסיקים פועלים למען הקשישים, אבל באופן עצמאי, לא במשותף.
ולאחר שאמרנו כל זאת, עולה לדיון השאלה, מה המניע שהביא את המעסיקים לצאת באותה יוזמה חברתית? אין לי תשובה פסקנית, אבל אפשר לחשוב על כמה אפשרויות:
הראשונה - המעסיקים לא מצליחים לפצח מדוע יש להם דימוי שלילי בקרב מקבלי ההחלטות. אם יצטרפו לעגלת החברתיות ויכניסו יד לכיס, הדבר יניב להם דיווידנדים בעתיד. זו החלטה אסטרטגית שנועדה לסייע למעסיקים בטווח הארוך. הקשישים נהנים ממנה, אבל המטרה היא ארוכת טווח, לסייע למעסיקים.
אופציה נוספת - המעסיקים באמת ובתמים סבורים שעליהם להעלות את דמי הביטוח הלאומי שלהם ולהתגייס למען קשישי ישראל. אני לא מכיר עבודת שטח רצינית שנעשתה בארגוני המעסיקים ובדקה אלטרנטיבות שונות ובסופו של דבר בחרה באפשרות של הענקת סיוע לקשישים. אני יודע מידיעה אישית, שהדרך שבה נעשו הדברים אינה מקובלת על חלק מהארגונים העסקיים. על פי הידוע, המעסיקים מתבססים על מסקנות של ועדה חיצונית המורכבת ממומחים. הוקמה ועדה בראשות פרופסור איתן ששינסקי, שהוא איש רציני. ועדיין נותרה השאלה, האם מסקנות הועדה פורסמו בציבור הרחב? מי היו חברי הוועדה? האם היו אופציות אחרות או שמראש הוחלט שהנושא של הקשישים הוא הנושא הטוב ביותר מבחינת החשיפה וההון התקשורתי והפוליטי? שאלות שאין לי עליהן תשובה.
אופציה אפשרית נוספת - לסנדל את שר האוצר. לא כל ארגוני המעסיקים שבעי רצון מהחלטות משרד האוצר בראשות משה כחלון. אם המעסיקים מוכנים לתרום תרומה משמעותית לטובת הקשישים, כיצד ייראה שר האוצר, המתויג כחברתי, אם יכשיל את המהלך? או שיסכים ואז המעסיקים יקבלו את הקרדיט על הובלת המהלך, או שיצטייר רע כמי שמנע את הגדלת קצבאות הקשישים.
כולנו בעד הגדלת קצבאות הקשישים. שאלת היסוד היא מי צריך לשאת במימון הגדלה זו. לטעמי, ואני חושב שרוב הציבור יהיה תמים דעים עם עמדה זו, מדובר בתפקיד של המדינה.
לטעמי מדובר גם בטעות אסטרטגית של המעסיקים, שכן מדובר במדרון חלקלק. ברגע שנוצר התקדים, מה ימנע ממשרד האוצר לבצע בעתיד מהלכים דומים לזה שיזמו עתה המעסיקים, ולבקש מהמגזר העסקי להפנות תקציבים למטרות ראויות אחרות כמו סל הבריאות, השתתפות בתקציב הביטחון - שכן האיומים גדלו ומחייבים השקעה כספית נוספת, ועוד ועוד.
עמדתי היא שהמעסיקים צריכים להפנות את מרצם וזמנם לפיתוח הכלכלה וליצירת מקומות עבודה. הם לא צריכים להיכנס לנעליה של המדינה ולשחרר אותה מאחריות.
ושוב, יש שיגידו שמדובר במהלך מקיאווליסטי ברור של המעסיקים. נושא הקשישים הוא נושא חם, שיש סביבו קונצנזוס. זה בינגו. הקשישים הם אלו שנהנים בטווח הקצר, אבל מדובר בהשקעה של המעסיקים בעצמם, כך שבפועל המעסיקים מתגייסים למען עצמם (משפט לא ברור. המעסיקים פועלים כאן נגד עצמם).
כאמור, כדי שהמהלך יקרום עור וגידים, יש צורך בחקיקה. מדובר בהליך שייקח לא מעט זמן ויש בו גם לא מעט קשיים משפטיים. אם מעסיקים שאינם חברים בארגונים הכלכליים יתנגדו להשתת עלויות נוספות, במיוחד כאשר שכר המינימום עלה, וקיימת פסיקה של בית המשפט העליון בדבר תשלום לעובדים זרים שיש בה כדי למוטט את ענף המסעדנות בישראל, קשה לראות כיצד המדינה מחוקקת חוק שכופה עליהם את התשלום הזה. אבל שוב, מדובר כבר בפרטים הקטנים, וכרגע נקודת המבט היא מלמעלה, נקודת מבט חברתית, והמעסיקים מצאו את הפרצה להיכנס לדלת הזו ולסמן את עצמם כחברתיים.
חומר למחשבה - יש במדינת ישראל הרבה מאוד קשישים בודדים, בהם הרבה מאוד ניצולי שואה שהולכים ונעלמים. קמפיין אימוץ של המעסיקים את אותם קשישים בודדים היה לטעמי האישי ראוי יותר וצודק יותר.
הכותב מומחה ליחסי עבודה ודיני עבודה. לשעבר היועץ המשפטי בהתאחדות התעשיינים בישראל
