גם הדינוזאורים נכחדו...
ארגוני מעסיקים הם חלק מההיסטוריה של מדינת ישראל. חלקם הוקמו עוד לפני קום המדינה, חלקם בעלי עבר והיסטוריה מפוארת ונדמה שהם תמיד היו כאן.
קיימים מקומות בעולם שבהם החברות בארגוני המעסיקים היא חובה. בישראל לא הלכו בדרך זאת והחברות בארגוני המעסיקים היא וולונטרית בלבד. ארגוני המעסיקים צריכים כל הזמן להוכיח שהם ארגונים ששווה להיות חברים בהם וזאת כדי להצדיק את קיומם. החברים הם הכוח המניע של ארגוני המעסיקים. ככל שההתארגנות רבה יותר, כך היכולת להשפיע ולעצב מדיניות שנוחה יותר למעסיקים גדולה יותר. החברים הם הלב של הארגון.
הבחירה של עסק בארגון מעסיקים אינה מהווה את נקודת ההתחלה והסיום, בבחינת "שגר ושכח". ארגוני המעסיקים נבחנים יום יום, שעה שעה, והמבחן האמיתי של כל ארגון מעסיקים מגיע מדי שנה, עם שליחת שובר התשלום לחידוש חברות לעסק החבר. חבר מרוצה יהיה מעוניין להמשיך את החברות בארגון המעסיקים. חבר שנחל אכזבות לא ירצה להמשיך לשלם את דמי החבר לארגון. חבר מאוכזב הוא מכה לארגון מעסיקים, שכן הוא יכול לפגוע במוניטין של הארגון, שקשה יהיה אחר כך לשקם. ארגוני המעסיקים מחויבים לשמור, אם כך, על רמת שירות גבוהה. צירוף של חבר אינו אקט חד פעמי. היות שאין מדובר בחתונה קתולית, על ארגון המעסיקים לספק ערך מוסף אמיתי לחבריו.
ארגוני המעסיקים לאן?
ארגוני המעסיקים התפתחו בצורה יוצאת דופן לאורך השנים האחרונות. אם בעבר היה הדגש של ארגוני המעסיקים בעיקר יחסי עבודה ומערכת היחסים "המשולשת" מדינה-מעסיקים-עובדים, הרי היום ארגוני המעסיקים מטפלים בשלל נושאים שעמם מתמודדים המעסיקים, הרבה מעבר ליחסי עבודה. ארנונה עירונית, כיבוי אש, רישוי עסקים, שילוט, חוקי צרכנות, חוקים הקשורים בהגנת הסביבה, שער הדולר, הזדמנויות עסקיות, מכרזים ועוד ועוד נושאים, שעומדים על סדר היום של כמעט כל מעסיק במדינת ישראל.
מי שלא הפנים את השינוי באופן שבו פועל היום ארגון מעסיקים הוא המחוקק. ארגוני מעסיקים זכאים לגבות, על פי המצב החוקי הקיים, דמי טיפול ארגוני מעסקים שאינם חברים אצלם, על סמך הסכם קיבוצי ענפי שהוצא לו צו הרחבה.
ההסכם הקיבוצי משמעותו הטבה נוספת לעובדים מעבר למה שנותנים חוקי העבודה. מעסיקים מסכימים להיטיב את התנאים של עובדיהם, בדרך כלל בתמורה לסעיף של שקט תעשייתי. אלא שגם סעיף זה אינו נותן הגנה מלאה מפני שביתות, שכן הוא מוגבל לנושאים המופיעים בהסכם. מעמדם של ארגוני המעסיקים בעולם העבודה הולך ופוחת והסכמים ענפיים ממעטים להיחתם. הזירה בעולם ההסכמים הקיבוציים עברה למעסיק הבודד.
נסביר את הרציונל העומד מאחורי דמי הטיפול הארגוני, שמשמעותו תשלום בגובה מחצית מדמי החבר לארגון על ידי עסק שאינו חבר בארגון.
ארגוני מעסיקים אינם משרתים רק את העסק הבודד או את העסקים החברים בהם בלבד. הם משרתים במאבקיהם את כלל המגזר העסקי. כשנאבקים להורדת מס חברות, מי שנהנה הם לא רק העסקים החברים בארגוני המעסיקים, אלא כלל העסקים במדינת ישראל. כדי למנוע את תופעת הטרמפיסטים, אלה שבוחרים לשבת בצד, לא לשלם ולתת לאחרים לנהל את המאבק עבור כולם, הומצא מוסד דמי הטיפול הארגוני. ואכן, יש לו הצדקה, שוב בתנאי שארגון המעסיקים חותם ומעדכן את ההסכמים הקיבוציים שלו.
כתבתי קודם שהמחוקק לא הפנים את השינוי שעברו ארגוני המעסיקים, ולא בכדי. גם היום גובים ארגוני המעסיקים דמי טיפול מעסקים שאינם חברים אצלם, כשהבסיס מונח בתחום יחסי העבודה. רק ארגון שחתם על הסכם קיבוצי מול ארגון עובדים שהוצא לו צו הרחבה יכול לגבות דמי טיפול ארגוני. וכבר אמרנו קודם לכן, שארגוני המעסיקים כבר מזמן עזבו את תפקידם המסורתי של טיפול בלעדי בתחום יחסי העבודה וחולשים היום על שלל נושאים ותחומים המעסיקים את המגזר העסקי. גביית דמי הטיפול הארגוני היא בשל הייצוג במגוון רחב של נושאים אלו, לא בשל הסכם עבודה שנחתם לפני אי אילו שנים ואינו משקף את הפעילות האמיתית של ארגוני המעסיקים עבור המגזר העסקי. אם כי בהסדר החקיקתי הקיים ניתן לגבות דמי טיפול אך ורק בשל הסכמים קיבוצים שהורחבו.
ארגוני מעסיקים פועלים בסביבה פוליטית בעייתית. ידוע לכל שוועדי עובדים רבים הבינו מזמן את כללי המשחק הפוליטי והתפקדו בהמוניהם למרכזי המפלגות, לרבות המפלגות הגדולות ובכללם מפלגות השלטון לא פעם הם מחזיקים את חברי הכנסת "במקום רגיש". חברי הכנסת ברובם המכריע, מעוניינים, בסופו של דבר, לשמור על הכיסא שלהם, והם יודעים היטב שכל החלטה שיקבלו ותכעיס את העובדים עלולה לעלות להם באיבוד מקום ריאלי לרשימת המפלגה לכנסת הבאה. לדאבוננו הרב, זו הסיבה שרפורמות אמיתיות, צודקות ונכונות תקועות או מתרסקות אל קיר המציאות הפוליטית. במדינה מתוקנת כבר מזמן היינו מפרקים את המונופולים המוחלטים בבעלות המדינה כמו הנמלים וחברת החשמל, ומגבירים את התחרות. במדינה מתוקנת לא היה אפשר להשלים עם שביתות בשירותים החיוניים, והיה נחקק חוק המגביל שביתות במקומות אלו. רק כשגובר הלחץ הציבורי וכבר אין ברירה של ממש, משהו מתחיל לזוז וגם אז ארגוני העובדים מנצלים את המציאות הפוליטית להרוויח את ליטרת הבשר שלהם, על חשבון כל אחד ואחת מאתנו.
במציאות זו ארגוני המעסיקים מהווים חסם כמעט אחרון מפני שטף החקיקה הפופוליסטי, בעיקר בתחומים של דיני העבודה והצרכנות, אבל לא רק. לעתים מאוכזבים חברי הארגונים מחקיקה שעברה ופוגעת בהם, אבל אינם מצליחים להבין שאלמלא האמירות והמאבקים של ארגוני המעסיקים התוצאה הייתה חמורה הרבה יותר.
ארגוני המעסיקים הם קודם כל ארגונים של החברים. הם צריכים לפעול כך שהמנהיגות ומי שעומד בראש הארגון יפעלו תמיד לטובת האינטרסים שלהם. הם צריכים לדאוג לכך שהארגון לא יקפא על שמריו ומספק להם את הערך המוסף שבגינו קיבלו את ההחלטה להצטרף לארגון. אסור לארגון מעסיקים לראות בחבריו לקוחות שבויים. ארגון מעסיקים חייב לאתגר את עצמו בכל רגע נתון ולשאול: האם אני עומד בציפיות הסבירות של החברים? האם אני מצדיק את ההחלטה שלהם לבחור להצטרף לשורותיי?
לארגוני העובדים, כאמור, בניגוד לארגוני המעסיקים, יש גייסות של עובדים שיכולים לשבות בכל רגע נתון. ארגוני עובדים במקומות עבודה אסטרטגיים עשויים להשבית המדינה. אין להם עכבות ואין להם בעיה להשיג מטרותיהם באיומים לרבות שימוש באמרה השחוקה שעוברת בירושה מיו"ר הסתדרות אחד למשנהו שהשביתה אינה מטרה אלא אמצעי. בפרפרזה על המשפט "כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת" אפשר לומר "כדורגל משחקים 90 דקות ובסופו של דבר ההסתדרות כמעט תמיד מקבלת את מלוא בקשותיה".
לטעמי, מדינת ישראל זקוקה לארגוני מעסיקים חזקים ויעילים. חייב להיות איזון בין צורכי המעסיק לבין צורכי העובדים ולדאבוני הרב ישראל שברה בשנים האחרונות את האיזון והמגמה היא חד צדדית – לטובת העובדים. בטווח הקצר קוצרים חברי הכנסת מחיאות כפיים, אבל לטווח הארוך זה רע לכלכלה. המעסיקים הם לא האויב. המעסיקים מספקים מקומות עבודה. אם נעמיס עליהם יותר מדי ונכביד עליהם מעבר לנדרש, הם לא יהיו היחידים שישלמו את המחיר.
מהמקום הזה, ארגון מעסיקים אסור שייפול לאזורי נוחות וישכח שהוא נועד לשרת את חבריו. זו כל תכליתו. לא להאדיר את בעלי התפקיד שבו, אלא לפעול לטובת החברים. הם החשובים כי הם הכוח המניע.
בעולם העבודה החדש יש מקום לשקול חיבורים ואיחודי כוחות בבחינת מכפיל כוח. בעולם המערבי נפוצה שותפות מעסיקים מתחומי המסחר והשירותים והתעשייה וקיימות לשכות משותפות הפועלות עבור כלל חבריהן.
כמו ארגוני עובדים גם ארגוני מעסיקים ראוי שינהגו בשקיפות ובפתיחות. למשל, שיפרסמו ברבים את טבלאות דמי החבר שלהם, את ההישגים וגם את המאבקים שלא צלחו. ארגון מעסיקים שלא ידע להפנים זאת ילך וידעך עד שיעלם. גם הדינוזאורים שלטו פעם בכדור הארץ וגם הם נעלמו...
הכותב: מומחה ליחסי עבודה ודיני עבודה. לשעבר היועץ המשפטי ומנהל המחלקה למשפט עבודה בהתאחדות התעשיינים בישראל