נדחתה תביעת מבוטחת לקבל מהמל"ל קצבת זקנה רטרואקטיבית חרף כך שלא קיבלה מכתב יידוע

אין חיוב להודיע על זכאות לקצבה ואין פיצוי לזכאי מעבר לשנה

תקציר

בית הדין האזורי לעבודה דחה תביעת מבוטחת לקבל מהמוסד לביטוח לאומי תשלום קצבת זקנה רטרואקטיבית עבור 48 חודשים מאחר שלטענתה לא קיבלה במועד מכתב ייודע בדבר זכאותה. נקבע כי בהתאם להלכה העקיבה מפי בית הדין הארצי לעבודה, אין אפשרות להכיר בזכאות רטרואקטיבית מעבר ל-12 חודשים.

העובדות

התובעת ילידת אוגוסט 1949, הגישה למוסד לביטוח לאומי (להלן- המל"ל) תביעה לקצבת זקנה (כיום קצבת אזרח ותיק, לפי תיקון 192, התשע"ז-2017) ביום 22.11.15. תביעת התובעת אושרה מיום 1.11.14 ולא אושרה על התקופה הקודמת בהתאם לאמור בסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 בשל איחור בהגשתה. התובעת מעולם לא קיבלה מכתב בעניין זכאותה לקצבת זקנה ורק בשנת 2015 נודע לה על כך במקרה, או אז פעלה מיד להגשת התביעה. התובעת הגיעה לגיל המזכה בשנת 2011. בתביעתה עתרה לאשר את זכאותה רטרואקטיבית ל-4 שנים.

לטענת התובעת, המל"ל פעל בחוסר תום לב, שעה שלא טרח לשלוח אל התובעת מכתב המיידע אותה על אודות זכאותה. לטענת התובעת, המל"ל חב בחובת גילוי מוגברת למבוטחיו. כמו כן, לטענת התובעת במעשי המל"ל יש רשלנות מובהקת. המל"ל אף פעל באופן מפלה בין מבוטחיו מאחר שבמקרה של התובעת לא קיים את נוהל שליחת מכתבי יידוע. על כן יש להכיר בזכאות לתשלום רטרואקטיבי עבור 48 חודשים. לחילופין, לטענת התובעת יש לפרש את סעיף 296 כך שלגבי קצבת זקנה המותנת בהכנסות מלבד תשלום של 12 חודשים רטרואקטיבית לה זכאי כל מבוטח בכל תביעה שהיא, הרי שבקצבת זקנה יתווספו 12 חודשים נוספים - דהיינו 24 חודשים.

לטענת המל"ל הוא פעל בהתאם להוראות סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, מאחר שחל שיהוי בהגשת התביעה למוסד. המל"ל טען כי אינו חייב ליידע מבוטחים על שהם זכאים להגיש תביעה לקצבת זקנה. חובת הגשת התביעה רובצת לפתחו של המבוטח, שכן תנאי הכרחי להענקת גמלה על פי תקנות 1-2 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה) התשנ"ח-1998, הוא הגשת תביעה על ידי המבוטח. בהעדר תביעה - לא קמה זכות לגמלה.

פסק הדין

כב' השופטת ע' איצקוביץ' קבעה כי דין התביעה להידחות. נקבע כי אין מחלוקת שהתובעת הגיעה לגיל המזכה בקצבת זקנה (דאז) באוגוסט 2011 (גיל מותנה בהכנסות) והגישה את התביעה למוסד רק בחודש נובמבר 2015, כאשר היא לא קיבלה שום מכתב יידוע מטעם המל"ל ולא הייתה ערה לזכאותה. התובעת טרם הגיעה לגיל הזכאות לקצבה שאינה מותנית בהכנסות ולכן, לא יכול להיות ספק כי במקרה זה, לפי לשון החוק, סעיף 296(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי קובע שלא תשולם גמלה מעל תקופה של 12 חודשים. ההוראה נוסחה על דרך הציווי, ולא מותירה שיקול דעת למוסד. ב"כ התובעת טען - ובצדק - כי המל"ל לא קיים את החובה שהקבועה בנהלים ליידע את המבוטחים בדבר זכאותם כאשר הם מגיעים לגיל המזכה. כמו-כן הנתון בעניין הגיל (תאריך הלידה) עולה מהמסמכים, לא מצדיק בירור ולכן אין הצדקה לטענת השיהוי. עם זאת בית הדין הארצי לעבודה חזר ופסק כי גם אם הפר המל"ל את חובת היידוע, אין בכך כדי להקנות זכות לתשלום רטרואקטיבי למבוטח, מעבר להוראות החוק.

נקבע כי התכלית העומדת מאחורי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי, והפסיקה בנדון, מבוססת על כך שהביטוח הלאומי הוא ביטוח סוציאלי המגלם רעיון כפול של סולידריות בין תושבי המדינה בינם לבין עצמם, ואחריות המדינה לתושביה. מדובר במערכת אוניברסאלית, שמבוססת על החוק בלבד. על כן בהתאם להלכה העקיבה מפי בית הדין הארצי לעבודה, במקרה כגון זה של התובעת - אשר לא הגיעה לגיל מזכה שאינו מותנה בהכנסה; ולא הגישה תביעה למוסד, ככל הנראה בשל חוסר ידיעה (בכל מקרה לא נטענה ולא הוכחה הטעיה); ואשר לא נשלחו אליה מכתבי יידוע מטעם הנתבע - אין אפשרות להכיר בזכאות רטרואקטיבית מעבר ל-12 חודשים.

התביעה נדחתה.

ב"ל 36522-02-16 ● בבית הדין האזורי לעבודה תל אביב ● על ידי כבוד השופטת עידית איצקוביץ - אב"ד ● התובעת: נטלי קלמן ● הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ● ניתן ב-28.09.2017