אין צורך בקיום שימוע כאשר עובד הודה בגניבה

שינוי בשיטת חישוב פדיון חופשה שנתית לעובד בתום העסקתו

העובדות

אלכסנדר פינדיורין (להלן: "העובד") הועסק כנהג משאית בחברה אצל בן ציון זיסמן (להלן: "המעסיק") במשך כ-7 שנים עד לפיטוריו עקב הודאתו בשלושה מעשי גניבה של סולר. העובד הגיש תביעה לבית הדין האזורי לתשלום זכויות שונות, ביניהם זכאותו לפיצויי פיטורין, פיטורין שלא כדין עקב אי קיום שימוע ועוד. המעסיק הגיש תביעה שכנגד שעיקרה פיצוי בגין גניבות העובד, החזר הוצאות, עוגמת נפש, אבדן הכנסות בשל נסיבות סיום יחסי העבודה והפרות משמעות.

בית הדין קיבל את תביעות הצדדים בחלקן ומכאן הערעור.

פסק הדין

בית הדין הארצי פסק כי המעסיק רשאי היה לשלול פיצויי פיטורין בנסיבות כאמור. באשר לשימוע, קבע בית הדין כי פיטורי עובד עקב חשד בגניבה מחייבים מתן זכות טיעון לעובד. עם זאת, במקרה דנן, העובד הודה בסדרת הגניבות ואף הורחק מהעסק. עריכת שימוע בכתב או דחיית השימוע למועד מאוחר יותר תוך הארכת יחסי העבודה עם עובד שהודה בגניבות, אינה מתחייבת במקרה שכזה. לפיכך, פסק בית הדין הארצי כי יש לבטל את חיוב המעסיק בתשלום לעובד בגין פיטורים שלא כדין עקב אי עריכת שימוע.

נקודה חשובה נוספת שקבע בית הדין הארצי מתייחסת לשינוי אופן חישוב פדיון חופשה שנתית לעובד. בית הדין האזורי קבע בהתאם לפסיקה כי בעת סיום יחסי עבודה, עומדים לזכות העובד, לכל היותר, ימי חופשה שהיה זכאי לקבל בשלוש השנים המלאות האחרונות להעסקתו, בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת.

בית הדין הארצי פסק כי חישוב הזכאות לפדיון חופשה שנתית צריך שיתבצע בגין שנת העבודה השוטפת ושלוש השנים שקדמו לה, באופן שיש לקחת את סך כל ימי החופשה שעמדו לזכות העובד בתקופה שלא התיישנה כאמור, ולהפחית ממנו את מספר הימים שנוצלו ע"י העובד כחופשה בתקופה זו.

ע"ע 42510-06-15 ● בבית הדין הארצי לעבודה ● על ידי כבוד הנשיא יגאל פליטמן, השופט רועי פוליאק והשופטת חני אופק גנדלר ● המערער: אלכסנדר פינדיורין ● המשיב: בן ציון זיסמן ● ניתן ב-03.05.2017