דין משבר אמון בין מנכ"ל ליו"ר דירקטוריון

שלילת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת מעובד בתפקיד בכיר עקב הפרת חובת הנאמנות כלפי המעסיקה

העובדות

התובע, מר ישראל כפרי, (להלן: "העובד") החל בעבודתו בשנת 2005 בנתבעת, חברת "שניב תעשיות נייר בע"מ" (להלן: "המעסיקה") תחילה כסמנכ"ל תפעול ושיווק ובהמשך כמנכ"ל, עד להתפטרותו בשנת 2008.. בסמוך לכל הודיעה המעסיקה כי היא מוותרת על עבודתו בתקופת הודעה המוקדמת וכי יערך לו גמר חשבון בהתאם להסכם העבודה עימו. כמו כן במהלך תקופת ההודעה המוקדמת שלחה לעובד מכתב ובו נכתב, כי אינו מקיים את חובותיו כעובד, כי הוא מפר את חובת הסודיות וחובת אי- התחרות בכך שפונה ללקוחות המעסיקה ומציע להם הצעות מסחריות שונות בתחום עיסוקה, ואף שידל את הלקוחות להפסיק לעבוד עם המעסיקה ובכך לפגוע ברווחיה והכנסותיה. בנוסף טענה כלפיו, כי קיבל במישרין מלקוחות המעסיקה עמלות, שאמורות להגיע לקופת המעסיקה, ועל פי הסכם העבודה ביניהם, התנהלות זו שוללת ממנו את זכותו להודעה מוקדמת ולפיצויי פיטורים. המעסיקה הגישה תביעה לבית הדין האזורי למתן צו הצהרתי, לפיו העובד לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, מאחר וקשר העבודה הגיע לסיומו בנסיבות של מעילה באמון ו/או בכספי החברה ו/או הפרת חובת הנאמנות כלפי המעסיקה.

פסיקת בית הדין האזורי

בית הדין האזורי קבע, בין היתר, כי נוכח הפרת חובת הנאמנות על ידי העובד, התקיימו הנסיבות שבהסכם העבודה בין הצדדים, שבו נקבע כי המעסיקה רשאית להביא את החוזה לידי גמר ללא הודעה מוקדמת ו/או ללא פיצויי פיטורים בנסיבות של מעילה באמון או בכספי המעסיקה, ו/או בנסיבות של הפרת חובת נאמנות כלפי המעסיקה. 

העובד הגיש ערעור כנגד פסק דינו של ביה"ד האזורי, וטען, כי נאלץ להתפטר מתפקידו כמנכ"ל המעסיקה לאור חילוקי הדעות שהיו בינו לבין סמנכ"ל המעסיקה והדירקטוריון, ולכן יש לראות בחילוקי דעות אלה כהתפטרות מכוח סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, היינו התפטרות בנסיבות שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. מנגד טענה המעסיקה, כי אין להתערב בקביעות של ביה"ד האזורי לעבודה שקבע כי העובד הפר את חובת האמון כלפיה וכי עליו להחזיר לה את כספי הקופה, את הפיצויים ואת דמי הודעה מוקדמת.

פסק דין

ביה"ד הארצי בחן את השאלה, האם המעסיקה הוכיחה כי העובד הפרת את חובת הנאמנות כלפיה. נקבע, כי העובד היה מנכ"ל המעסיקה - תפקיד שבו נדרשים יחסי אמון מיוחדים בינו לבין יו"ר הדירקטוריון ודירקטוריון המעסיקה, ועל כן, בנסיבות אלה נקבע, כי משבר אמון עלול להוות סיבה מוצדקת לפיטורים או להתפטרות בדין פיטורים. יחד עם זאת נקבע, כי אין לקבל את הגישה שבכל מקרה של חילוקי דעות או בכל מקרה שבו יו"ר הדירקטוריון אינו מקבל את עמדת המנכ"ל, קמה למנכ"ל זכאות לפיצויי פיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים בעילה של "נסיבות שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו".

עוד נקבע, כי העובד הפר את חובת האמון שחלה עליו במסגרת יחסי עובד-מעביד בהתנהלותו בעניין קבלת עמלות מלקוח המעסיקה, שאמורות היו להגיע למעסיקה ומוענו אליה. העסקאות עם לקוחות המעסיקה לא תועדו אף בספרי המעסיקה ותוך מידור עובדי המעסיקה האחרים מפרטי ההתקשרות עם הלקוח, ולכן והתנהלות זו אינה ראויה. נוכח הפרת אמון זו, קבע ביה"ד הארצי, כי במקרה הנדון חל הסעיף בהסכם העבודה, אשר שולל מהעובד את כספי פיצויים בשל "מעילה באמון" כלפי המעסיקה. עוד טען העובד, כי גם אם ייקבע כי הפר את חובת האמון החלה עליו, אין הדבר יצדיק שלילת פיצויים מלאה בכל מקרה. לטענה זו נקבע, כי בהתאם לפסיקה, נכון הדבר עת מדובר בשלילת פיצויי פיטורים המגיעים לעובד על פי חוק פיצויי פיטורים. אולם, במקרה הנדון, מדובר בפיצויי פיטורים ובהודעה מוקדמת המגיעים לעובד מכוח סעיף שבהסכם העבודה עימו, בו נקבע כי: "עם סיום עבודתו של העובד מכל סיבה שהיא, למעט בנסיבות המפורטות... ישוחררו לזכותו של העובד הכספים שנצברו לזכותו בפוליסת ביטוח המנהלים בקרן השתלמות ובקופות הגמל". בסעיף אחר בהסכם העבודה נקבע, כי העובד לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, אם קשר העבודה יגיע לסיומו בנסיבות של "מעילה באמון ו/או בכספי החברה ו/או הפרת חובת הנאמנות כלפי החברה". נקבע, כי החלת המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין שלילת פיצויים בנסיבות בהן העובד זכאי למרכיב פיצויי הפיטורים שבפוליסת ביטוח המנהלים מכוח הסכם העבודה, משמעותה שינוי הוראות הסכם העבודה על ידי בית הדין, וזאת בניגוד לכוונת הצדדים כפי שהיא עולה מהסכם העבודה. גם אם לבית הדין סמכות להתערב בתוכנו של הסכם העבודה, הרי שיש להפעיל סמכות זו בצמצום ובמקרים נדירים, שבהם ההסדר החוזי אינו מתיישב עם עקרונות יסוד כגון חובת תום הלב. נוכח העובדה שהעובד שימש בתפקיד הבכיר ביותר במעסיקה, ומכוח מעמדו ותפקידו חב חובת אמון מוגברת למעסיקה, ובהתחשב בתקופת עבודתו הלא ארוכה יחסית של העובד במעסיקה, נקבע כי נסיבות המקרה מצדיקות שלילה מוחלטת של הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. בית הדין הארצי דחה את הערעור וקבע, כי העובד מעל באמון המעסיקה ולכן אינו זכאי לכספי הפיצויים ולתמורת הודעה מוקדמת, ועליו להשיבם למעסיקה.

ע"ע 57033-11-13● בבית הדין האזורי לעבודה ● על ידי כבוד השופטת רונית רוזנפלד, לאה גליקסמן ונטע רות ● התובע: ישראל כפרי ● הנתבעת: שגיב תעשיות נייר בע"מ ● ניתן ב-10.11.2016