אין די בהעמדת אמצעי ייצור כדי לעגן יחסי עבודה

נדחתה תביעת יועץ טכנולוגי באגף החקירות והמודיעין של משטרת ישראל להכיר בקיומם של יחסי עובד – מעסיק כי היה גם בעלים של חברה שסיפקה שירותים גם לאחרים והוא לא גויס כשוטר 

תקציר

בית הדין האזורי לעבודה דחה תביעה שהגיש יועץ טכנולוגי לשעבר באגף החקירות והמודיעין של משטרת ישראל להכיר בקיומם של יחסי עובד-מעסיק וכפועל יוצא מכך לקבלת פיצויי פיטורים. נקבע כי לא עלה בידי היועץ להוכיח כי נרקמו בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק.

העובדות וטענות הצדדים

התובע שימש משך כשלוש וחצי שנים כיועץ טכנולוגי באגף החקירות והמודיעין של משטרת ישראל. העסקת התובע במשטרה נעשתה במתכונת מורכבת שבה הייתה מעורבת גם חברת כוח אדם, היא הנתבעת 2. בתביעה עתר התובע לצו הצהרתי ולפיו יוכר כעובד המשטרה ובהתאם לקביעה זו לתשלום פיצויי פיטורים. זאת לנוכח טענתו, כי התפטרותו מעבודתו במשטרה באה בגדר "התפטרות אחרת שדינה כפיטורים", כמשמעה בסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים. מתכונת ההתקשרות בין הצדדים הייתה זו: הנתבעת 2 היא קבלן כוח אדם ובזמנים הרלוונטיים להליך זה סיפקה למשטרת ישראל שרותי מחשוב מכוח מכרז. בשנת 2007 התקשרה הנתבעת 2 עם חברת "אדמה" שהתובע הוא לגרסתו גם עובד שכיר שלה. הצדדים נקשרו ב"הסכם מתן שירותי קבלנות משנה משטרת ישראל". בשנת 2010 שירות הביטחון הכללי הציע לתובע לשכור את שירותיו באותם תחומים בהם עסק במשטרה. לצורך קליטתו לעבודה בשב"כ נדרש התובע לעבור בדיקת פוליגרף. תוצאות מספר בדיקות שנעשו לתובע לא הניחו את דעת השב"כ. בבדיקה האחרונה הודיע התובע כי אינו מסוגל להשלים אותה ועל כן היא הופסקה. הדברים הללו נמסרו לידיעת המשטרה והתובע זומן לשיחה לבחינת משמעות הדברים. התובע טעם כי לבסוף משלא החזיק עוד בסיווג הביטחוני הנדרש לשם ביצוע תפקידו לא נותרה בידו ברירה אלא להודיע על 'התפטרותו' ומכאן ההליך דנן.

התובע טען כי נכון שלא מילא תפקיד של שוטר, אך הוא השתלב מבחינה ארגונית ביחידת הסיגינט וחויב לחתום על דו"ח נוכחות ודו"ח ביצוע מטלות חודשי. התובע טען כי ביצע את עבודתו באופן אישי, על פי הנחיות עובדי המשטרה ומנהליה, במשרדי המטה הארצי, שם הועמד לרשותו מחשב ומשרד. התובע טען כי הקשר בינו לבין המשטרה לא היה זמני ויש להניח שלולא כשל בבדיקת הפוליגרף היה ממשיך להיות מועסק על ידה. נטען כי הנתבעת 2 היוותה צינור לתשלום שכר בלבד והתובע לא הכיר איש מעובדיה ואף מעולם לא ביכר במשרדיה. התובע טען כי המשטרה היא שקיבלה אותו לעבודה וקבעה את תנאי עבודתו ובכלל זה את שכרו; כי ראש יחידת הסיגינט היה הגורם שאישר את חופשותיו ושעמו תיאם את היעדרויותיו.

המדינה טענה כי דין התביעה סילוק על הסף הן מן הטעם שלא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק ולגופם של דברים, על שום שהתובע לא סבל מכל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו אלא בחר מטעמיו לחדול מהענקת שירותי ייעוץ למשטרה. לטענת המדינה בהסכמי העבודה עם התובע ובאופן ההתקשרות עמו בפועל הייתה כוונה ברורה ומודעת שלא ליצור יחסי עובד מעסיק. נטען כי כחלק ממצב זה התובע נהנה מזכויות יתר אשר אינן ניתנות לשוטר מן המניין והוא נעדר חובות הנלוות למעמד של שוטר.

פסק הדין

כב' השופטת ר' בר"ג- הירשברג קבעה כי דין התביעה להידחות. נקבע כי הלכה ולמעשה ביקש התובע לקבוע שמערכות ההתקשרות בינו לבין אדמה, בין אדמה לנתבעת 2 ובין המשטרה לנתבעת 2, הן מערכות פורמאליות בלבד, ואילו ההתקשרות האמיתית היא זו שבינו באופן אישי לבין המשטרה. נקבע כי לא עלה בידי התובע להוכיח שמערכות ההתקשרות בעניינו היו פורמאליות בלבד ועל כן אין לראות בו כ'עובד' המשטרה. ראשית, התשתית העובדתית שנפרשה בפני בית הדין בכל הנוגע לאדמה ולקשר בינה לבין התובע הייתה מוגבלת. ברור הוא שהנטל להוכיח כי ההתקשרות בין התובע לאדמה היא בנסיבות העניין 'פורמאלית' בלבד מוטלת על התובע והוא לא עמד בה. כך ברור הוא שכל הנתונים הצריכים לעניין זה הם בהישג ידו של התובע ומשביכר שלא להביאם בפני בית הדין פועל הדבר לחובתו.

נקבע כי במישור האותנטיות האופן שבו החלו היחסים בין התובע והמשטרה לא הוברר. לא הובאו עובדות ברורות בשאלה מי יזם את הקשר, האם התובע הציע את שירותיו למשטרה או שמא היא שפנתה אליו, האם קוים לתובע 'ראיון עבודה' ועל ידי מי. בה במידה לא ברור עד תום כיצד יבואו היחסים לידי סיום. אשר לשאלה מי פיקח על עבודת התובע ולמרותו של מי הוא סר, נאמר כי באופן ברור מדובר במשטרה. הבעלות על אמצעי הייצור ששימשו את התובע בעבודתו במשטרה הייתה של המשטרה. אין מחלוקת כי המשטרה סיפקה לתובע עמדת עבודה ומחשב אלא שבשים לב להיותה של עבודתו של התובע מסווגת נדמה שברור הוא שכך יהיה ואין בכך כדי לשנות את פני הדברים ולפיהם לא נקשרו יחסי עובד-מעסיק בין התובע למשטרה. באשר לשאלה כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם, מחקירת התובע עלה כי כל 'סממני השוטר' לא התקיימו בו והוא אף הודה בכל כתבי בי דין מטעמו כי אינו רואה עצמו שוטר. לגבי אופן הצגת היחסים בפני הרשויות ובפרט רשות המס, העיד התובע כי הציג עצמו כבעלים יחידי של חברה בע"מ. לא למותר להוסיף, כי התובע לא טען שביקש במהלך ההתקשרות בין הצדדים להתגייס למשטרה במעמד של שוטר ובשלב זה לא הוכח שקיימת אפשרות אחרת להעסקתו הישירה במשטרה. כמו כן, המשטרה המציאה לתיק סימולציית שכר שלדידה מתאימה לזו שהיה לשיטתה התובע בא בגדרה לו הועסק כשוטר. הסימולציה מלמדת שלו היה התובע במעמד שוטר היה נדרש לעבוד יותר שעות ומשתכר באופן משמעותי פחות. בנוסף, בולטת במקרה של התובע במיוחד העובדה שהוא היה בעליו של עסק עצמאי משלו - "אדמה" - וסיפק שירותים, במקביל לשירותים שסיפק באמצעות שילוב למשטרה, לגורמים נוספים ובהם המוסד. נקבע כי משאלה הם פני הדברים, לא עלה בידי התובע להוכיח כי נרקמו בינו לבין המשטרה יחסי עובד-מעסיק ועל כן עוד צורך להידרש ליתר חלקי התביעה.

התביעה נדחתה.

ס"ע 30046-02-12● בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים ● על ידי כבוד השופטת רחל בר"ג-הירשברג ● התובע: דב חיים לחמן ● הנתבעים: משטרת ישראל,טלדור יועצים בע"מ ● ניתן ב-02.04.2017