העובדת הוחלפה על ידי עובדת צעירה ולאחרונה פנתה להוצאת צו כינוס למעסיקה בשל חובו
עובדת מינימרקט 'טעם טוב' מיוקנעם, פוטרה לטענתה על בסיס אפליה גילנית – וזאת לאחר יותר מ-15 שנות עבודה במקום.
בתביעה שהגיש בשמה עו"ד יוסף עזרא ממשרד רוזנשטיין, עזרא ושות' נטען כי כאשר ביקשה לצאת למספר ימי חופשה, על מנת לסעוד את בתה החולה במחלה סופנית, אישר לה זאת מעסיקה, אולם כאשר חזרה - הודיע לה במפגיע כי החליף אותה בעובדת צעירה ממנה.
נטען כי הפיטורין נעשו שלא כדין, ללא שימוע ללא הודעה מוקדמת, וללא שהוענקו לעובדת פיצויי פיטורין.
לדבריו, המעסיק אף עבר על מספר רב של חוקי מגן נוספים, כאשר שילם לאישה לאורך תקופת עבודתה פחות משכר מינימום, העסיק אותה שבעה ימים בשבוע ללא מתן יום חופש, ומעולם לא הוסיף לשכרה ימי חופשה או מחלה ולא שילם בעד ימי הבראה.
לאחר פיטוריה חשה העובדת תחושת עלבון והשפלה קשה, ואף התדרדרה לחיסרון כיס, ואז פנתה להסתדרות כדי שתסייע לה להשיב את זכויות העובד שנגזלו ממנה.
בהסתדרות הסכימו עמה כי קופחה, אך העריכו כי היא זכאית לפיצויים בסך 30 אלף שקלים בלבד. נציגי ההסתדרות שלחו מכתב דרישה למעסיק שישלם לה את סכום הפיצויים הנמוך בו נקבו.
מזלה של העובדת שפר עליה – כי אילו הסכים המעסיק עם הפיצוי הנמוך שהציעה ההסתדרות – לא היה ניתן לערער על כך, בשל סופיות הדיון.
העובדת הגישה תביעה בסך 355 אלף שקלים לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת – ובה פירט את כל הסעיפים עליהם עבר המעסיק.
בית הדין לעבודה קיבל את התביעה, ופסק לטובתה פיצוי בסך 355,774 שקלים (הכולל גם ריבית, הצמדה והוצאות משפט).
ואולם גם מתן פסק הדין לא זירז את המעסיק בתשלום חובו – והוא ממשיך לעמוד בסירובו עד היום, לשלם את חובו לעובדת.
בימים אלה הגישה האישה בקשת נושה למתן צו כינוס על נכסי המעסיק, ולהכרזת המינימרקט ובעליו כפושטי רגל. הבקשה נדונה בימים אלה בבית המשפט המחוזי בנצרת.
מ', תושבת יקענם בת 78, היא אלמנה, ובתה חולה במחלה סופנית. מ-1 באוקטובר 1999 ועד לפיטוריה ב-1 במאי 2015 היא הועסקה כשכירה בסופרמרקט ביוקנעם בשם "טעם טוב", תחת שלושה מעסיקים שונים.
- למרות שביצעה עבודתה לשביעות רצונם של הממונים עליה, החסירו המעסיקים תשלומים רבים משכרה של העובדת, באופן שיטתי ובחוסר תום לב מוחלט.
בין העבירות שביצעו המעסיקים על חוקי העבודה ניתן למנות: אי תשלום שכר מינימום, דמי הבראה, דמי חופשה, נסיעות, הפרשות לקרן פנסיה וכיו"ב. האישה לא קיבלה לידיה הסכם עבודה כפי שמחייב החוק, הועסקה שבעה ימים בשבוע - וזאת ללא יום מנוחה כמתחייב בחוק.
בתביעה נטען כי ב-1 במאי 2015 פוטרה העובדת לאחר שנעדרה בהסכמה לצורך סיעוד בתה החולה. הפיטורין נעשו מהיום להיום, מבלי שנערך לעובדת שימוע, ללא הודעה מוקדמת וללא תשלום ימי הודעה מוקדמת כחוק.
ואולם עד היום, חרף הינתן פסק דין כנגד המעסיק – הוא עדיין לא מסר לה את שכרה עבור שלושת חודשי עבודתה האחרונים, למרות בקשותיה החוזרות ונשנות.
האישה פנתה למעסיק, בניסיון לקבל את המגיע לה - באמצעות סניף ההסתדרות במרחב העמקים – אך המעסיקים התעלמו גם מפניותיה אלה.
ההסתדרות קבעה כי לעובדת מגיעים פיצויים בסך של כ-30,000 שקלים
ב-18 ביוני 2015 קבעו נציגי ההסתדרות כי על פי חוקי העבודה בישראל מגיעים לעובדת פיצויים ממעסיקיה, בסך כולל של 30,070 שקלים בלבד, מתוכם 13,950 שקלים פיצויי פיטורים, 2456 שקלים פנסיית חובה, 1650 חופשה שנתית, 914 שקלים דמי הבראה ו-2700 שקלים בגין השכר שהולן.
למזלה הטוב של האישה, מעסיקיה לא שעו לפניית ההסתדרות עם הדרישה לפיצויים. במקרה כזה, היה המעסיק משלם פחות מ-10% פיצויים משנפסקו לו על ידי בית המשפט, אך הוא, ככל הנראה כשיטה – התעלם מדרישת ההסתדרות.
על פי התביעה שהוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת ובה נדרשו מלוא הזכויות המגיעות לה כחוק כמו ימי החופשה שלא ניצלה וכן אלה המגיעים לה, מעסיקיה של העובדת ניצלו את גילה, את חוסר הבנתה ואת רצונה העז לעבוד. משהעזה להיעדר, בהסכמה, ולשוב מחופשה לצורך סיעוד בתה, הודיע לה המעסיק כי היא יכולה ללכת הביתה שכן "מצא עובדת צעירה במקומה" – דברי התביעה.
"אחרי שנים רבות שהשקיעה את נשמתה בעסק, התנפצו תחושת הבטחון ושמחת החיים של התובעת, והיא שולחה לביתה בבושת פנים, בעלבון ובזלזול", נטען בתביעה. "תחושותיה היו קשות מנשוא גם לאור נסיבות חייה הקשות ממילא". פיטוריה, ללא כל סיבה נראית לעין ועל בסיס גיל כפי שנטען כלפיה, הם עבירה על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
"הנזק הכלכלי העצום שנגרם לתובעת הביא אותה למצב של חסרון כיס גדול", נטען עוד. "היא איבדה את עצמאותה ואינה יכולה לשלם על צרכיה בכוחות עצמה, שכן לאחר פיטוריה ולאור גילה לא הצליחה להשתלב שוב במעגל העבודה".
העובדת הוציאה בקשה לכינוס נכסים למעסיקה
לאור כל זאת, כאמור, הוגשה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, לפיצויי מעסיק על סך 354,273 שקלים.
ב-23 בפברואר 2016 פסק כבוד השופט ד"ר טל גולן, מבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, כי על הנתבעים לשלם לעובדת פיצויים על סך 355,774 שקלים (הכוללים הוצאות משפט, ריבית והצמדה) – פי 12 מהסכום שאותו חישבה לטובתה הסתדרות העמקים.
בפסק הדין ציין השופט כי הנתבעים מעולם לא הגישו כתב הגנה, וזאת אף על פי שקיבלו הארכה לכך לאחר שחלף המועד שהוקצה. כבוד השופט קיבל בפסק דינו את כל רכיבי הפיצויים שתבעה העובדת, באמצעות עו"ד עזרא. אלא שלמרות זאת, ולמרות שפסק הדין נמסר למעסיקים במסירה אישית – אלה נמנעו מתשלום החוב לעובדת.
לאחר שלושה חודשים שבהם התעלמו המעסיקים מפסק הדין החלוט, אישר בית המשפט המחוזי בנצרת לעובדת להמציא למעסיקים התראת פשיטת רגל. כך, ב-3 במאי 2016 הומצאה ההחלטה, בצירוף ההתראה לפיה נדרש החייב לפרוע את חובו לעובדת עד ה-10 במאי 2016. אלא שגם בחלוף זמן זה לא נפרע החוב. לפיכך, הגישה העובדת בקשת נושה למתן צו כינוס לנכסי המעסיק, ולהכרזתו כפושט רגל, בבית המשפט המחוזי בנצרת. הבקשה נידונה בימים אלה.
הכותב - ממשרד רוזנשטיין עזרא ושות' http://roz-law.co.il/ עוסק בייצוג עובדים ומעסיקים בפני בתי הדין לעבודה ברחבי הארץ.
