בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעתה של עובדת קבלן ותיקה ששימשה בתפקיד בכיר במשרד התחבורה, וחייב את המדינה לפצותה בכ-86 אלף ₪ בגין התנכלות והתעמרות מהן סבלה על רקע היותה אישה ונטייתה המינית שהסתיימו בפיטוריה. נקבע, כי למרות תפקידה הבכיר ניסה מנהל האגף להפוך את התובעת ממנהלת למזכירה וכאשר סירבה "סימן" אותה ופגע בה ואף התבטא כלפיה באופן משפיל על רקע קשר זוגי שניהלה עם עובדת נוספת באגף
רקע עובדתי
התובעת הועסקה במשך 14 שנים ברציפות באגף הביטחון במשרד התחבורה, כאשר בתפקידה האחרון שימשה בתפקיד "מנהלת משימה אבטחת מתקנים" באגף הביטחון. מעסיקתה של התובעת בפועל הייתה הנתבעת 1, חברה המספקת שירותי שמירה במשרד התחבורה. בשלב מסוים, ניסה מנהל אגף הביטחון לדרוש ממנה לבצע עבודות מזכירות אולם העניין סוכל ע"י הממונה הישיר שלה. לימים, זכתה הנתבעת במכרז שבעקבותיו שודרגה התובעת לתפקיד "מנהלת משימה אבטחת מתקנים". מספר שנים אח"כ, נוצר קשר רומנטי בין התובעת לעובדת נוספת באגף הביטחון והשתיים הפכו לבנות זוג. לטענת התובעת, משנודע הדבר למנהל האגף ערך לה שיחה בה ביקש ממנה לא לשתף את בת זוגה בנעשה באגף. עוד טענה כי המנהל נהג להעיר לשתיים הערות פוגעניות והפגין זלזול ולעג כלפי נטייתה המינית של התובעת. בהמשך, שב ודרש המנהל מהתובעת לבצע עבודות מזכירות ולדווח על כל פעילות מחוץ לאגף, והיא לא סירבה אולם הדרישה יצרה אצלה תחושה של חוסר הערכה לעבודתה. באחד הימים, הודיע מנהל האגף לתובעת כי תפקידה התייתר ולכן ביקש לבחון את התאמתה לתפקיד "אחראי אבטחת תעופה", שלטענת התובעת היא כלל אינה מתאימה לו. בנוסף, איים עליה שאם תפנה לביה"ד לעבודה תהפוך ל"עציץ" במשרד. בהמשך, קיבלה התובעת זימון לשימוע בקשר עם המשך העסקתה בנתבעת "נוכח שינויים בהגדרת התפקידים הנדרשים בפרויקט משרד התחבורה" ובסופו של יום פוטרה, כשלטענתה הדבר נבע עקב התנכלות מצד מנהל האגף על רקע אישי ומגדרי. נוכח האמור, הגישה התובעת את התביעה דנן, בה עתרה לפיצויים בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ופגמים בהליך השימוע שנערך לה.
דיון משפטי
כב' סגנית הנשיאה, השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ, קבעה כי דין התביעה להתקבל. ראשית התייחס בית הדין לתפקוד התובעת וציין כי אין מחלוקת שהנתבעות היו שבעות רצון מתפקודה לאורך שנות עבודתה ולא היו טענות כנגדה. גם בזימון לשימוע ובשימוע לא הועלתה כל טענה באשר לתפקודה המקצועי של התובעת, וטענות חדשות שהועלו כנגדה הועלו לדעת השופטת כץ לצורך התביעה דנן.
בכל הנוגע להתנכלות הנטענת כלפי התובעת, ציין בית הדין כי רצף האירועים שקרו לאחר השיחה בה הבהיר מנהל האגף לתובעת שלא לשתף את בת זוגה בנעשה באגף, מעיד כי אכן יש קשר בין הגילוי על נטייתה המינית של התובעת ולהיותה אישה למעשיו של המנהל בהמשך. לדברי בית הדין, למרות תפקידה הבכיר ניסה מנהל האגף להפוך אותה ממנהלת למזכירה, וכאשר סירבה "סימן" אותה ופגע בה. לדברי השופטת, ברור כי כל תפקיד מכבד את בעליו, אולם העברת עובד מתפקיד ניהולי לתפקיד מזכירותי הוא צעד פסול וספק אם היה המנהל מטיל ביצוע עבודה זו על עובד בכיר אחר.
עוד הוסיף בית הדין כי עבודות המזכירות הוטלו רק על הנשים באגף וברי כי פנייה כזו אל עובדת בכירה יש בה פגם, כאשר המנהל לא הפנים כי תפקידה של האישה הורחב מעבר לעבודות מסורתיות שהיו מסורות לה בעבר. לא זו אף זו, המנהל אף איים בעקיפין על התובעת כי מי שלא יוכל לשאת בנטל ולתת כתף "לא יוכל להישאר במסגרתנו", הפגין התנהלות כוחנית כלפיה לאחר שסירבה לשמש כמזכירה או כפקידה ולאחר שראה שהיא אינה נכנעת לו בקלות הודיע לה לפתע כי תפקידה התייתר. יחד עם זאת, עיון בתוכנית העבודה לשנת 2015 מלמד כי תפקידה של התובעת הוגדר בצורה ברורה "מנהלת משימה אגף מתקנים" בשונה מתפקידים אחרים שעליהם נכתב שהם "יבוטלו", ומכאן שהנתבעת לא סברה בסמוך למועד פיטורי התובעת כי תפקידה התייתר וטענה זו היא אמתלה בלבד. עוד ציין בית הדין כי זימון מועמד חלופי לתפקיד התובעת עוד בטרם נערך לה השימוע ובטרם הפסקת עבודתה מהווה התנהלות שלא בתום לב.
ביחס לאחריותו של משרד התחבורה, ציין בית הדין כי אין חולק שהמדינה היא אינה מעסיקתה הישירה של התובעת אולם הדין והפסיקה הטילו חובות נרחבות גם על מזמין השירותים על מנת להגן על זכויותיהם עובדי הקבלן. במקרה דנן, עסקינן בהעסקה משולשת לאורך שנים רבות בה לחברת כוח האדם לא הייתה כל השפעה על קבלת ההחלטות של משרד התחבורה ולכן מאותו מועד שהמשרד לא חפץ עוד בהמשך העסקתה של התובעת, לא הייתה לחברה כל ברירה אלא לסיים את העסקתה הלכה למעשה בטרם נעשה לה שימוע. עוד הוסיף בית הדין כי לא הוכח שהחברה ניסתה לאתר בעבור התובעת תפקיד חלופי. נוכח האמור, קבע בית הדין כי למשרד התחבורה אחריות על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בנוגע לדרך סיום עבודתה של התובעת. מנגד, יש לדחות את התביעה נגד חברת כוח האדם, שכן רובן של הטענות הן כלפי אורגן של משרד התחבורה ולא כלפיה, שלא הייתה לה יד ורגל בהתנכלות לתובעת על רקע היותה אישה ונטייתה המינית.
לאור האמור נקבע כי התובעת פוטרה לאחר 14 שנות עבודה רק בגלל שהעזה להמרות את פי מנהל האגף ולא הסכימה לבצע עבודות מזכירות. עוד ציין בית הדין כי על המדינה חלות חובות מוגברות בנושא שוויון בעבודה והשימוש בביטוי משפיל שנעשה ע"י מנהל האגף ביחס לתובעת הוא פוגעני, מעליב ומביש ואין לו כל מקום במערכת יחסי העבודה. הודגש, כי על ממונה במערכת יחסי עבודה להיזהר בלשונו על מנת שלא לפגוע בעובד או בעובדת ולא לערב את דעותיו האישיות במערכת יחסי העבודה.
סיכומם של דברים - התביעה התקבלה; המדינה תשלם לתובעת סך של 50,000 ש"ח על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ופיצוי בגין הפגמים שנפלו בהליכי השימוע בשווי של 3 משכורות (36,870 ₪). סך הפיצוי שנפסק: 86,870 ₪, בתוספת הוצאות ושכ"ט בגובה 15,000 ₪.
סע"ש 52099-02-15 ● בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ● בפני הרכב השופטים: כבוד סגנית הנשיאה השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ, נציגת ציבור (עובדים) חנה קפלניקוב ● התובע: מורן אלמגור ● הנתבעת: טי. אנד. אם סער בטחון בע"מ; משרד התחבורה - מדינת ישראל ● ניתן ב-5.2.2017
למידע נוסף בתחום דיני עבודה היכנסו לאתר כל עובד
