האם מותר, בענף ההובלה, לשלם לעובד (נהג המשאית) "פרמיה", או "עמלת מחזור" וכו', במקום לשלם עבור שעות נוספות?
לאור פס"ד עע 19460-04-11 (1)
האם מותר, בענף ההובלה, לשלם לעובד (נהג המשאית) "פרמיה", או "עמלת מחזור" וכו', במקום לשלם עבור שעות נוספות?
בפסק הדין התייחס בית הדין הארצי לשני מקרים דומים של נהגי הובלה שעבדו במפעלי הובלה, וטענו לזכות לשעות נוספות - בנוסף ל"פרמית ההובלה" ששולמה להם- וכן להפרשה לפנסיה על פרמיה זו.
בית הדין הפריד בין המפעל הראשון, שהיה חבר בארגון המעסיקים שהוא הצד להסכם הקיבוצי (התאחדות בעלי מפעלי הובלה), ובין המפעל השני, שלא היה חבר בארגון המעסיקים, ולכן חל עליו רק צו ההרחבה.
לגבי שעות נוספות לעומת פרמית הובלה
בענף ההובלה קיים הסכם קיבוצי כללי, המתייחס רק לנהגים המועסקים במפעלי הובלה שתפקידם הקבוע הוא נהיגת רכב משא להובלת מטענים. ההסכם הקיבוצי הורחב בצו הרחבה, אולם נעשו בו השמטות, כלומר: לא כל הוראות ההסכם- הורחבו. מה שהורחב- חל על כל נהגי ההובלה בחברות ההובלה; מה שלא הורחב – חל רק על נהגים בחברות הובלה שהן חברות ב"התאחדות בעלי מפעלי הובלה", ארגון המעסיקים החתום על ההסכם הקיבוצי.(2)
בהסכם הקיבוצי נקבע כי "50. בנוסף למשכורתם הקבועה, תשולם לעובדים פרמיה על בסיס תפוקתם בעבודה, הכל כפי שיוחלט בכל חברה בין ההנהלה לנציגות העובדים". כמו כן נקבע כי "51. הפרמיה כאמור בסעיף 50 לעיל, תיחשב כשכר לצורך הגדלת הבסיס לתנאים סוציאליים בשיעור של עד 50% מגובה השכר המשולב למטרת הפרשה לפנסיה... דמי מחלה וחופשה שנתית".
הסעיפים האמורים לא הורחבו, ואינם כלולים בצו ההרחבה.
בהסכם הקיבוצי בלבד- אך לא בצו ההרחבה- קיימת אפשרות לשלם פרמיה במקום שעות נוספות, ובלבד שהפרמיה תהיה לפחות 30% מהשכר.
פסה"ד לגבי מפעל החבר בהתאחדות בעלי מפעלי ההובלה- שההסכם הקיבוצי עצמו חל עליו:
ביה"ד הארצי קבע בפס"ד זה, וזאת רק לגבי מי שחל עליו ההסכם הקיבוצי (להבדיל מצו ההרחבה; היינו, מפעלים שהם חברי התאחדות בעלי מפעלי התובלה), כי פרמית ההובלה באה במקום כל השעות הנוספות, כולל אלה שמעל החוק, בתנאי שהיא: (א) בסכום שהוא מעל החישוב הרגיל של הש"נ המגיעות לעובד; (ב) שהיא לפחות 30% מהשכר.
כמו- כן נפסק כי הפרמיה (או "תוספת המחזור") אינה רכיב לענין חישוב השעות הנוספות. חישוב השכר המגיע עבור ש"נ (לצורך בדיקת העמידה בתנאים שפורטו לעיל) ייעשה רק לפי השכר הרגיל.
ביה"ד לא פסק בשאלה האם גמול עבודה במנוחה שבועית יכול גם הוא להיות כלול בפרמיה המשולמת.
ההוראות לגבי מפעל שאינו חבר ההתאחדות- ורק צו ההרחבה חל עליו: לגבי מי שאינו חבר בהתאחדות האמורה, ולכן חל עליו צו ההרחבה אך לא ההסכם הקיבוצי, הדין הוא אחר: על המעסיק לשלם הן גמול שעות נוספות, והן את הפרמיה שהוסכמה עם העובד.
נקבע כי יש לחשב את השעות הנוספות כך:
- חישוב לפי השכר הרגיל (שכר חדשי חלקי 186, כפול התוספת לפי סוג השעה- 25% או 50%)
- חישוב לפי הפרמיה- שוב באותה שיטה; כלומר, גם הפרמיה המשולמת עבור שעות נוספות תהיה לפי 125% או 150%, לפי המקרה.
הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות
אשר להפרשות לקופת הפנסיה ולקרן ההשתלמות, נקבע (לגבי שני סוגי העובדים) כי הבסיס להפרשה הוא 150% מהשכר התעריפי בלבד. (3)
חישוב פיצויי הפיטורים
חישוב פיצויי הפיטורים המגיעים (במקרה של פיטורים) יהיה לפי הגבוה מבין הסכומים הבאים:
- 100% מהשכר הרגיל ומפרמית ההובלה (או הממוצע של כל רכיב ב- 12 חדשי העבודה האחרונים)
- 150% מהשכר הרגיל בלבד.
לגבי ההפסקות בעבודה- נקבע כי אין להניח אוטומטית שכל הפסקה בנהיגה היתה גם הפסקה בעבודה. "על המעסיק להעמיד את העובד על זכותו להפסקה בזמן העבודה, בין בדרך של פירוט בהודעה לעובד על תנאי העבודה, בין בפרסום נהלים או בדרך אחרת".
ביה"ד מציין כי ההסדר שבהסכם הקיבוצי (ובצו ההרחבה)הוא "בן 30 שנה", "וטוב יעשו הצדדים [להסכם הקיבוצי] אם ישובו ויבחנו את מכלול השאלות והסוגיות המתעוררות, ויבררו אם יש מקום לביצוע התאמות". בעקיפין אומר ביה"ד למעשה שהתוצאה שאליה הגיע בפסק הדין היא מוזרה, ורצוי לשנותה...
הערת כותב שורות אלה
הקביעה האמורה לגבי חישוב הש"נ מחייבת את מפעלי ההובלה (או ענפי ההובלה בקיבוצים), שאינם חברי התאחדות בעלי מפעלי ההובלה, לנקוט בצעדים, כדי שלא לשלם כפול. הצעדים הבאים בחשבון הם:
- הצטרפות כחבר בהתאחדות, או
- ביטול ההסדר הקיים עם העובד, ככל שנקבעה איתו זכאות לפרמיה או לאחוזים ממחזור המשאית.
תודתי לעוה"ד שי רוזנר וענת רוזנר, שייצגו את המעסיקים, וקראו את המאמר לפני פרסומו.
1. מזור נ. תחנת הדלק מפגש השרון ופרידנזון שירותים לוגיסטיים נ. ברוקר.
בפני השופטים פליטמן, וירט לבנה, אילן איטח (כתב את פסה"ד), ונ"צ רבינוביץ והראל- בוכריס.
ניתן ביום 3.11.12
2. לפי הפסיקה, ההסכם הקיבוצי וצו הרחבה זה אינו חל על נהגי הסעות- עע 233/06
3. כך נקבע גם בפס"ד ע"ע 15546-05-11, שניתן לפני מספר חדשים, נקבע שם כי את ההפרשות והתוספות (כגון השכר בחופשה שנתית) שנקבעו בצו ההרחבה לפי 150% מהשכר- יש לחשב לפי 150% מהשכר הטבלתי בלבד, ולא מהשכר בפועל.
למידע נוסף בתחום הפניסה לחצו כאן >>
