למעסיק קיימת זכות לתשאל עובדים כשקיים חשד לגניבה

המחלוקת במקרה זה היתה בשאלה האם התשאול והתנהלות הקב"טים באירוע, פגעו בשם הטוב ובכבוד העובדת וגרמו לה לעוגמת נפש המזכים את העובדת בפיצוי כספי

העובדות

מרים ג'שי (להלן: "העובדת") עבדה  כקופאית ברשת מרכולי מזון בפריסה ארצית בשם "רמי לוי" שיווק השקמה תקשורת בע"מ (להלן: "המעסיקה"). בתאריך 17.11.14 זומנה העובדת על ידי קב"ט מטעם המעסיקה לשיחת תשאול. השיחה התקיימה עקב חוסר של כ- 100 ש"ח בקופה בה עבדה העובדת כחודש לפני. סריקת צילומי האבטחה עוררו חשדו לגבי העובדת. לאחר אירוע התשאול, העובדת המשיכה לעבוד במעסיקה כקופאית, בדיוק כפי שעשתה לפני התשאול. יחד עם זאת, העובדת תבעה מהמעסיקה פיצוי כספי בגין הפגיעה בשם הטוב ועוגמת הנפש שנגרמה לה עקב העלאת חשד בגין גניבה מהמעסיקה. 

פסק דין

המחלוקת במקרה זה היתה בשאלה האם התשאול והתנהלות הקב"טים באירוע, פגעו בשם הטוב ובכבוד העובדת וגרמו לה לעוגמת נפש המזכים את העובדת בפיצוי כספי.

העובדת טענה כי לא הייתה סיבה לחשוד בה מלכתחילה, וצפייה של ביה"ד בצילומי האבטחה העלתה מסקנה זו. עוד נטען כי לאורך השיחה והן לאחריה הייתה העובדת שרויה בפחד וחששות, ולכן נכלאה למצב נפשי ופיזי קשה בעקבות האירוע. העובדת טענה כי נגרם נזק לשמה הטוב ולתדמיתה בקרב יתר העובדים, אשר כינו אותה גנבת והקופאיות לא הסכימו כי תחליף אותן בזמן הפסקה. לפיכך נתבע פיצוי בגין עוגמת הנפש ופגיעה בשם הטוב מכוח סעיף 7(א) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. בנוסף, טענה העובדת לאפליה אסורה הואיל והקב"טים חקרו אותה באשר להשתייכותה הדתית.

מנגד, המעסיקה טענה כי בעניינה של העובדת, קוימה בדיקה שגרתית, ברוח נעימה ובלתי מאשימה באשר לחוסר שנתגלה בקופה. התעורר חשד בעקבות תיעוד ממצלמות האבטחה כי העובדת מעורבת בגניבה וטבעי שהמעסיקה תבקש מהעובדת אפשרות למסור את גרסתה.

הקב"טים הבהירו לעובדת כבר בתחילת התשאול כי היא נמצאת בתשאול אך ורק בשל חשד, והיא ידעה היטב למה זומנה. עוד נטען כי קיימת תופעה בעלת היקף רחב ומדאיג של משיכת יד בכספי המעסיקה על ידי קופאים וקופאיות, לפיכך קיים, מנגנון הבקרה והבדיקה של המעסיקה, לרבות תשאול תכוף של העובדים. מנגנון זה, הוא כורח המציאות לצורך הרתעה שרשאית המעסיקה להפעיל כדי להילחם בתופעה זו.

מטרת התשאול היתה להתיר כל ספק בטרם תפנה למשטרה והדבר מעיד כמה פעלה המעסיקה באופן מידתי.

אין לשכוח כי תוצאות התשאול, הובילו לכך כי מבחינת הקב"טים נוכתה העובדת מכל חשד וחזרה לעבודה כרגיל.

עוד נטען כי לא מתקיים מרכיב הפרסום לפי חוק איסור לשון הרע, שכן ביקור בחדר קב"טים לאו דווקא מעיד על חשד לגניבה, לא פורסם דבר באשר לתשאול ונסיבותיו על ידי המעסיקה אלא על ידי העובדת עצמה.

לעניין טענת האפליה, נטען כי מוצאה הדתי של העובדת לא היה קשור לזימונה לשיחה. הקב"ט כהן העיד כי הופתע ששמה של העובדת מרים, כאמו של ישו, כשלמעשה היא מוסלמית ועל כן שאל אותה בעניין זה. השאלה נשאלה בתום לב ועל מנת לשבור את הקרח במעמד המתוח של התשאול.

ביה"ד קבע כי לא נפל פגם בהתנהלות המעסיקה ו/או הקב"טים מטעמה, בעצם קיומו של התשאול, באופיו ואף לא בהתנהלות שבימים שלאחריו. השיחה והשאלות גרמו לעובדת אי נוחות, אך אין בכך כדי להצדיק את מניעת זכותה של המעסיקה מביצוע בדיקה או תשאול שכזה. הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק היא נקודת המוצא ויש לאזנה עם אינטרס העובד, באמות מידה של סבירות, מידתיות ובהתחשב בנסיבות העניין.  מטרת השיחה הייתה לברר את החשדות ולמנוע פנייה למשטרה, בכדי לא להכתים את שם העובדת. מכאן, עצם הזימון לשיחה וקיום התשאול עומדים במתחם הסבירות והמידתיות.

אין ספק כי לעובדת נגרמה עוגת נפש ואך טבעי הדבר ואולם אין בכך כדי לקבוע שהמעסיק פעל בניגוד לדין ואף העובדת לא הוכיחה כי הייתה בעניינה התנכלות תעסוקתית.

 לעניין טענות להשמצות והטחת החשדות כנגד העובדת  נקבע, כי העובדת לא הוכיחה את אלמנט "הפרסום" בעניינה. התשאול התקיים בחדר סגור בו נכחו העובדת והקב"טים בלבד. עוד נקבע, כי העובדת לא הביאה כל ראיה להוכיח את טענותיה לפיטורי עובדים מהמגזר המוסלמי ואף מהעדויות שהובאו עולה כי אצל המעסיקה עובדים רבים הם  מוסלמים. לפיכך טענות העובדת בדבר אפליה פסולה והפרת חוק שוויון הזדמנויות נדחו אף הם.

לסיכום, באיזון בין הזכות הקניינית של המעסיקה לבין חובה לפעול בתום לב וזכויות העובד נקבע כי התשאול היה לגיטימי ומתוך הגנה על אינטרסים של המעסיקה.

בנוסף, העובדת לא הוכיחה טענותיה בדבר פגיעה בשמה טוב, נזק, לשון הרע או אפליה.

ס"ע 37116-02-15 ● מרים ג'שי נגד רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ ● על ידי כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין ● ניתן ב-31.7.2016

למידע נוסף בתחום דיני עבודה היכנסו לאתר כל עובד