בית הדין הארצי לעבודה קיבל בחלקו ערעור שהגישו טייסי חברת 'אל על' שגילם עולה על 65 על החלטת בית הדין האזורי לעבודה כי החברה תוכל לשנות את שכרם ולשבצם בתפקידי קרקע בלבד. נפסק כי אין החברה חבה בתשלום שכר של קברניטים למי שאין באפשרותם לעבוד ככאלה אולם עליה לעשות כל מאמץ כדי לשבץ את הטייסים בתפקידים ההולמים את כישוריהם
רקע עובדתי
בשנת 2014 נכנסה לתוקפה אמנה בין-לאומית הקובעת כי הגיל המרבי, ל"טייס מפקד" או "טייס משנה" בכלי טייס המופעל בתובלה אווירית מסחרית בין-לאומית, הוא גיל 65. רשות התעופה האזרחית הודיעה על התאמת מדיניותה לסטנדרטים הבין-לאומיים, ואסרה על טייסים שגילם מעל 65 לטוס בטיסות מסחריות. כפועל יוצא מהחלטתה, נוצר צורך לפתור את עניינם של טייסים שהגיעו לגיל 65, אשר אמורים להמשיך ולעבוד מכוח חוק גיל פרישה משך שנתיים נוספות עד גיל 67.
ההסתדרות, נציגת הטייסים ביקשה להחיל על הסיטואציה מצב של "קרקוע" של אנשי צוות אוויר, דהיינו - מצב לפיו טייס שקורקע ואינו יכול לטוס ייחשב כמי שנמצא בחופשת מחלה ויקבל את שכרו כאיש צוות אוויר לתקופה מרבית של שנתיים. חברת 'אל על' התנגדה לדרישה וההסתדרות הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה אשר פסק כי הדרישה מ'אל על' להותיר לטייסים הוותיקים את אותו שכר שהשתכרו מעבודה באוויר, עת יעבדו על פני הקרקע, אינה סבירה וכי על החברה למצוא לטייסים תפקידי קרקע בכירים בהתאם לכישוריהם.
ההסתדרות הגישה ערעור על פסק הדין וטענה כי טעה בית הדין האזורי לעבודה בקבעו העדר תחולה לפרק הקרקוע הקיים בהסכם העבודה הבסיסי שכן לשיטתה, הנסיבות אליהן נקלעו הטייסים הוותיקים זהות לנסיבות המפורטות בפרק הקרקוע וכי הטייסים מופלים לרעה בשל גילם בלבד, על אף שאין כל סיבה עניינית המונעת מהם להמשיך ולטוס.
חברת 'אל על' טענה כי מאז ששונה חוק גיל הפרישה עשתה מאמצים רבים להגיע להסדרים ראויים עם הטייסים הוותיקים וכי עתירתה הנוכחית של ההסתדרות לא נועדה למצוא פתרון תעסוקתי לטייסים הוותיקים אלא להעניק להם שכר של קברניטים - על אף שאינם משמשים ככאלה. בנוסף נטען כי כל תפקידי הפיקוח מאוישים, וממילא לא ניתן למנות אליהם את הטייסים הוותיקים.
דיון משפטי
כב' השופט א' איטח פסק כי פרק הקרקוע הקיים בהסכם העבודה נועד למצוא פתרון לאיש צוות אוויר שנאלץ להפסיק ולטוס בשל בעיה אינדיבידואלית כלשהי (רפואית, מקצועית או אחרת), אך לא לסיטואציה שלפנינו בה כל אחד מטייסי החברה - אלא אם יפרוש פרישה מוקדמת - יגיע בהכרח למצב של "קרקוע" עם הגיעו לגיל 65, במיוחד כאשר מדובר בכ-25-30 טייסים מדי שנה.
בהמשך לאמור קבע בית הדין הארצי לעבודה כי קשה להגיע למסקנה פרשנית לפיה כוונת הצדדים הייתה לאפשר לכל אחד מהטייסים הוותיקים לנצל באופן אוטומטי 24 חודשי מחלה בשכר מלא עם הגעתם לגיל 65, תוך שהחברה לא תוכל ליהנות מעבודתם אך תיאלץ לשלם להם שכר של קברניט.
עוד נפסק כי ניתן להבין את התסכול שחשים הטייסים הוותיקים בשל אובדן מעמדם המקצועי בגיל 65 רק בשל ההגעה לגיל זה, כך שאינם יכולים להמשיך ולעבוד במקצועם עד גיל 67 בדומה לשאר עובדי החברה והמשק בכללותו. במקביל לכך, על הטייסים להבין כי מדובר באילוץ הנובע מהמקצוע בו בחרו, שיש לו מגבלת גיל שתלויה בסטנדרטים בין-לאומיים, ולא ניתן לצפות מהחברה לקחת על עצמה את מלוא העלויות שכרוכות בכך תוך תשלום שכר של קברניטים למי שאין באפשרותם לעבוד ככאלה.
עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה קבע כי על שני הצדדים להיכנס למו"מ קיבוצי שייקח בחשבון את כלל האינטרסים והשיקולים, על מנת למצוא פתרון משותף "בדרך סבירה, הגונה ובתום לב" וכי כל עוד לא מושגת הסכמה קיבוצית - על החברה לעשות בשלב ראשון מאמץ לשבץ את הטייסים הוותיקים במקצועם ובתפקידי אוויר ככל שמתאפשר בהתאם להוראות הדין, היינו בתפקידי מאמן/בוחן וזאת בכפוף לשיקולים מקצועיים, לצרכי החברה ולהוראות הדין הרלוונטיות.
לסיכום, הערעור התקבל בחלקו, נקבע כי כל עוד לא מושגת הסכמה קיבוצית - החברה מחויבת כלפי כל אחד מהטייסים הוותיקים למציאת פתרון ההולם את מצבו הקונקרטי.
עסק 51858-07-15 ● הסתדרות העובדים הכללית החדשה נגד אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ ● לפני כבוד השופטים אילן איטח, סיגל דוידוב-מוטולה, משה טוינה, נציג ציבור (עובדים) מר אלעזר וייץ, נציג ציבור (מעסיקים) מר שלמה נוימן
