האם התארגנות עובדים חייבת להיעשות רק על ידי מתווכים? עד לאחרונה הייתה התשובה של בתי הדין לעבודה חיובית, בעיקר נוכח העובדה שארגוני עובדים עצמאיים פנימיים קמו כריאקציה להתארגנות של ארגוני עובדים ותיקים, אבל לאחרונה ניתן פסק דין שהוא מעין תמורה אמיתית ונותן ביטוי לרצון של העובדים להתארגן באופן אוטונומי, ללא עזרה חיצונית
לאחרונה הכיר בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בארגון העובדים שהוקם על ידי "פותחים עתיד", חברת בת של הסוכנות היהודית, כארגון עובדים יציג של עובדי החברה. זוהי פסיקה תקדימית, המכירה בפעם הראשונה בהתארגנות עובדים פנימית כארגון עובדים ללא מתווכים חיצוניים. ס"ק 38562-06-16 מיום 18/8/2016
תחילת הפרשה בפרויקט שהפעילה הסוכנות היהודית ובמסגרתו הועסקו בחוזים אישיים כ-350 עובדים ברחבי המדינה. לפני כשנה החליטה הסוכנות, בתיאום עם נציגות העובדים בסוכנות, להעביר את עובדי הפרויקט לעבודה במסגרת חברת הבת 'פותחים עתיד'. מעבר זה, כך נטען על ידי חלק מהעובדים, נעשה תוך פגיעה במעמדם ובזכויותיהם. בתגובה יזמו כמה עובדים בפרויקט את הקמת הארגון היציג העצמאי; החתימו עובדים על טופסי הצטרפות וביקשו להכריז על הארגון כעל ארגון העובדים היציג של עובדי החברה.
בתחילה דחה בית הדין הארצי את ההכרה בארגון וזאת בפסק דינו (סב"א 31434-04-15) מיום 19/4/2016. בית הדין הארצי חזר על הלכות קיימות ומנה כמה קריטריונים שעל הארגון לענות עליהם כדי להיחשב ארגון עובדים יציג: יוזמת ההתארגנות היא של העובדים הזוטרים; החברות אישית ורצונית; על הארגון להוכיח שמטרתו לפעול לטווח ארוך, למטרות קבע ולא למטרה מסוימת בלבד; לארגון יש תקנון שעונה לדרישות הדין; הארגון יקיים בחירות תקופתיות ודמוקרטיות לרבות הצבעה פיזית. בית הדין הארצי שלח את העובדים לעשות שיעורי בית והם אכן הכינו את שיעורי הבית, בהצטיינות אפילו.
לאחר שמילאו אחר התנאים שקבע בית הדין הארצי לעבודה להכרה בארגון עובדים, חזר הנושא אל בית הדין האזורי לעבודה וכאן החליט בית הדין האזורי כי הליקויים שעליהם עמד בית הדין הארצי תוקנו ואין כל מניעה להכיר בהתארגנות העובדים העצמאית של פותחים עתיד כארגון עובדים יציג.
עם זאת ראוי לציין נקודה חשובה שיש לתת עליה את הדעת: בהליך שהתנהל בבית הדין הארצי לא הכיר בית הדין בארגון הפנימי של פותחים עתיד כארגון העובדים, כאשר ההסתדרות הכללית הייתה צד להליך. לעומת זאת, בהליך המאוחר יותר בבית הדין האזורי, ההסתדרות לא הייתה צד להליך, מה שהקל על בית הדין להכיר בארגון עובדי פותחים עתיד כארגון עובדים. אין מדובר במקרה הדומה לעניין אמדוקס או לעניין מנורה מבטחים, שם היה מאבק בין הוועד הפנימי וארגון העובדים המסורתי. האם הפסיקה שלעיל מבשרת על גישה חדשה או על המשך שימור ההגמוניה של הארגונים הוותיקים בחסות בתי הדין? את זה עוד נצטרך לראות בעתיד.
לדעתי מדובר באבולוציה טבעית של עולם העבודה. ועדיין, הפסיקה שלעיל עשויה להדיר שינה מעיניהם של פרנסי ארגוני העובדים הוותיקים. ניתנה זכות התארגנות גם ללא "אח גדול" שצריך להחזיק את ידי העובדים ולהדריך אותם כל הדרך אל מול המעסיק.
האם פירוש הדבר שארגוני העובדים הוותיקים והמוכרים בדרך להיעלם מהמפה? לא כך-כך מהר, אבל הדבר יחייב את הארגונים הוותיקים לרה אורגניזציה, לשידוד מערכות ולהבנה כי כללי המשחק השתנו. היום מתרחשת תחרות בריאה על ליבם ועל כיסם של העובדים ומי שייתן את השירות הטוב, היעיל והאיכותי ביותר, יזכה באמונו של ציבור העובדים. כבר לא מדובר בתינוקות שבויים.
יש לזכור כי לחברות בארגון עובדים היבטים כלכליים של תשלומי דמי חבר של מיליוני ש"ח בשנה כאשר מספר החברים בארגון הוא קנה מידה לכוחו הפוליטי של ארגון העובדים.
יש בהחלט מקום לדגם של ארגון עובדים עצמאי פנימי, שלא זקוק לסיוע של ארגון עובדים מוכר, אלא מסוגל לנהל את המשא ומתן מול המעסיק, בין שבהגעה להסכם קיבוצי ובין שבניהול מערכת יחסי העבודה במקום העבודה בכוחות עצמו. כמובן, במידת הצורך אותו ארגון יוכל להיעזר בשירותיהם של יועצים מקצועיים חיצוניים ולאחר מכן לקבל החלטות עצמאיות. המבחן הגדול יהיה מבחן התוצאה, אילו הישגים יצליח להשיג לעצמו הארגון הפנימי.
מניסיוני רב השנים בתחום יחסי העבודה הקיבוציים - על היבטיו השונים, יש לא מעט יתרונות לדגם החדש של ארגון עובדים פנימי מבחינת המעסיק. במקום לפצל את הדיונים מול כמה גורמים, שלכל אחד מהם אינטרס אחר, כמו ועד העובדים, המרחב ו/או הנציגות הארצית, הוא יוכל לנהל את הדיאלוג מול כתובת אחת בלבד – הארגון הפנימי. הנה כי כן, מהפכה נוספת בדרך. העתיד כבר כאן.
כיצד יגיבו ארגוני העובדים הוותיקים לתופעה החדשה ולפסיקה שמשנה סדרי עולם? זו "שאלת מיליון הדולר".
מה יוכלו לעשות ארגוני העובדים הוותיקים נוכח הסכנה שההגמוניה שלהם עומדת לעבור מן העולם? כיצד יתמודדו עם אובדן הכנסות? האם ישכילו להבין שמדובר בבשורה אמיתית, שמחייבת אותם לעמוד מול המראה ולבחון היטב את עצמם ואת דרך פעילותם? האם יתמודדו באומץ עם השאלה מדוע עובדים מעדיפים יותר ויותר להתארגן באופן עצמאי ולוותר על שירותיהם?
רק העתיד יוכל לתת לנו את התשובות לשאלות מסקרנות אלו.
העמדות במאמר זה הן עמדותיו האישיות של המחבר
