מכתב מהונגריה

הדשא של ההונגרים לא ירוק יותר

לנו הישראלים, שמתלוננים על השכר הנמוך שאינו עונה על מלוא הצרכים שלנו, כדאי לקרוא את מכתבה של בחורה צעירה שמסבירה בשבע סיבות מדוע היא עוזבת את הונגריה. המכתב התגלגל אליי דרך האינטרנט ואני מתרגמת אותו בתרגום חופשי מאנגלית.

"ב-1956 עזב אבי את הונגריה אחרי שהרוסים דכאו את המהפכה ההונגרית. הוא לא לחם אלא רצה סתם חיים טובים יותר במדינה שאינה קומוניסטית. כשאימא שלי פגשה את אבי בעת ביקור מולדת והחליטה לחיות אתו הם השתקעו בנורבגיה. זה היה בשנת 1976. גדלתי בנורבגיה אבל רציתי ללמוד בהונגריה. התאהבתי בבודפשט בגלל הארכיטקטורה שלה, האמנות שבה, בתי הקולנוע שלה, התיאטראות והחברים החדשים שרכשתי.

עם תום לימודיי מצאתי עבודה בעיר באחד ממרכזי השירות של חברה בין-לאומית. השנה הייתה 2008 וחרף המשבר הכלכלי והמשטר הסוציאליסטי שלא תפקד 'מי יודע מה' האמנו בעתיד טוב יותר. לא חיבבתי את ראש הממשלה ויקטור אורבן (העומד בראש מפלגת פידס) אבל בתמימותי האמנתי שהמדיניות הכלכלית שלהם תשתפר אף אם לא תהיה מושלמת. בנורבגיה הייתי משתכרת יותר אולם העדפתי להסתפק בפחות תמורת מגורים בעיר מרגשת במרכזה של אירופה. בהיותנו חלק מכלכלה מתפתחת האמנו, כמו כל תושבי הונגריה, כי בטווח הרחוק המשכורות שלנו יצמחו וכך גם תנאי המחיה.

כיום בודפשט היא עיר שמדכא לחיות בה. רבים מהסינמטקים נסגרו. כמה מהתיאטראות עברו לניהולם של נאמני מפלגתו של ראש הממשלה אורבן שהפעילו מהלכי גיוס עובדים נוקשים לפי הקו המנחה והרחיקו את האמנים המוכשרים.

הבתים היפהפיים הישנים נהרסים בהיעדר תחזוקה והעוני הרים את ראשו ונראה בכל פינה.

הבחירה של ראש הממשלה לבנות אצטדיון ענק במקום הולדתו ולהעביר את משרדו לארמון, מהלכים שדרשו סכומי עתק ונלקחו מכספי משלמי המסים, קוממו רבים.

השכר נמוך שמרוויח אדם מן הישוב, המסים הגבוהים ושחיתות פרועה גרמו להונגרים רבים מקרב האינטליגנציה להגר משם. אין כיום אופוזיציה אמיתית וגם אם ההתדרדרות לא התחילה בימיו של אורבן הרי ממשלתו אחראית להרעה הנוכחית ולעובדה שלאזרחים חסרים שירותים בסיסיים.

ארבעים שנה אחרי אמי אני עוזבת את הונגריה, כי:

אני רוצה לחיות במקום שבו מתייחסים אליי כאזרחית ולא כחפץ.

אני רוצה לחיות במקום שבו הכישרון והעבודה הקשה הם המדד להצלחה ולא קשרים פוליטיים.

אני רוצה לחיות במקום שבו המדינה מספקת שירותים לכל ולא רק לאליטות מקורבות.

אני רוצה לחיות במדינת חוק שבה האדם אינו צריך להיאבק על עצם קיומו...

במקום שבו הפשע אינו משתלם והאזרח אינו נבחן לפי קרבה פוליטית.

במקום שבו המדיניות נקבעת בדיון פתוח ולא לפי מצב הרוח המשתנה של המנהיג.

ולבסוף, אני רוצה לחיות במקום שבו ערכי המערב הם הנורמה ומוסקבה אינה הדגם."

  *

מספר שעות עבודה לעובד בהונגריה הוא מהגבוהים במדינות ה-OECD ואילו העובדים מקבלים את המשכורות הנמוכות ביותר. שיעור המסים הוא הגבוה ביותר באירופה למעט בלגיה, גרמניה ואוסטריה, שם השירותים הניתנים לאזרח ניתנים בהתאמה למסים הגבוהים.

כיום ההונגרים אינם יכולים להרשות לעצמם ללכת לאכול בחוץ, לקנות ספר, ללכת לסרט וממילא גם לא לחסוך לשעת צרה. כדי לקבל שירות רפואי הוגן עליהם לפנות לרופאים פרטיים שאינם בהישג ידם של מרבית ההונגרים שמשתכרים לחודש 500 יורו בממוצע.

לאחר קריאת הדברים חשבתי עד כמה הסיבות שגרמו לכותבת לעזוב את הונגריה דומות למציאות אצלנו – ראה את קבוצת הצעירים שעברו לברלין ואפשר לכנותם כ"יורדי המילקי" - ואם כי הדשא של ההונגרים אינו ירוק יותר אבל בהחלט דומה לזה שלנו.