עולם העבודה שהכרנו משתנה לנגד עינינו, המהפכה כבר כאן. יש שאלות שאיש אינו רוצה לשאול או לענות עליהן, אבל הטמנת הראש בחול אינה ערובה לכך שהדברים ייעלמו
בשנים האחרונות נקשר גל ההתארגנויות במשק ללבלוב מאוחר של המחאה החברתית מקיץ 2011. ארגוני העובדים מצליחים להיכנס למקומות ולענפים שבמשך שנים לא הייתה להם דריסת רגל בהם והיום הם מתקבלים בחיבוק גדול. עוד חברת ביטוח מכירה בהתארגנות, עוד חברת כרטיסי אשראי מקבלת את התצלום המסורתי בתקשורת במעמד החתימה על ההסכם הקיבוצי. תנופת התארגנות מתחדשת במלוא העוצמה.
נראה כי "הבון-טון" היום הוא ההתארגנות, אבל כדי למנוע את תופעת העדר, צריך להתייחס לתופעה ברצינות וביסודיות, להביא תמונה רחבה ולאתגר את הנחות המוצא. האם אותן התארגנויות, שאמורות לכאורה להביא לשיפור במצב העובדים שעליהם יחול ההסכם הקיבוצי, אינן מובילות דווקא לעליית יוקר המחיה? האם להסכם קיבוצי שנחתם בחברה כזו או אחרת אין השלכה על כלל הציבור? האם מדובר אך רק בתשלום נוסף שנגבה מהחברה שחתמה על ההסכם הקיבוצי? האם אותו סעיף העוסק ב"ביטחון תעסוקתי", שהוא מכבסת מילים יפה למילה "קביעות", אינו יוצר בעיה בתחום פריון העבודה, נושא שבו ישראל רחוקה מלהצטיין וחייבת לשדרג את עצמה? האם עובד שמוגן מפני פיטורים מגיע בשיא הנכונות והמרץ לעבודה, גם כשברור לו שיהא פריון עבודתו אשר יהא, תהיה זו משימה כמעט בלתי אפשרית לפטרו? בשם הפופוליזם אפשר להגיד הכול, הנייר סובל הכול, ותמיד יש יתרון למי שמספר את הסיפור מנקודת המבט שלו.
המערכת הבנקאית היא דוגמה טובה לעולם שנמצא במרכזו של שינוי אמיתי. הכיוון הוא דיגיטלי, ללא מגע יד אדם. אפליקציות הן שם המשחק. תפקידים שקודם לכן מילאו בני אנוש, מבוצעים באמצעות מערכת המחשוב. כתוצאה מכך, ההערכה היא שלא יהיה עוד צורך באלפי עובדים במערכת. ואולם אנחנו מכירים את העוצמה ואת המקום של הוועדים החזקים בבנקים. להם יש אינטרס, מוצדק מבחינתם, לגבות את המחיר הגבוה ביותר שיש עבור כל שינוי במערכת. לציבור זה טוב? לא בטוח. על אותה "פרישה מרצון", שתלווה בתנאים ששאר העובדים במשק יכולים רק לחלום עליהם, ישלם קהל לקוחות הבנקים, ובמזומן.
אי אפשר לעצור את הקדמה. גם בתעשייה, מגזר הקרוב מאוד ללבי, נראה בשנים הבאות עוד ועוד מפעלים שקווי הייצור שלהם מבוססים על רובוטיקה וצמצום משמעותי ביותר במצבת כוח האדם עקב קשיים במציאת עובדים מקצועיים ושיפור תהליכי הייצור ומיכונם.
קל יותר להפעיל רובוט ללא הסכם קיבוצי וללא דרישות של ועד עובדים. אין צורך להתכתש בעניין פיטורים, לרובוטים אין תנאים סוציאליים, אין חופשות, אין עבירות משמעת, לא קיימות מגבלות רגולציה, אין הפתעות מבחינת החקיקה, שבאפשרותה להתערב בשעות העבודה ולא צריך להיאבק בעניין יום עבודה גמיש. הרובוט מסוגל לעבוד יומם ולילה, והשאר היסטוריה. זו כבר לא שאלה של "אם" אלא שאלה של "מתי" בלבד.
הפחתת שעות העבודה ללא שינוי בשכר, תביא בהכרח לעליית ערך שעת העבודה. היא גם תגרום לייקור בעלויות ההעסקה, שכן הצורך בעבודה לא הסתיים בגלל שהפחיתו את שעות העבודה. פשוט יצטרכו לשלם יותר במסגרת שעות נוספות, משמרות ותנאים סוציאליים.
האם כתוצאה מכך תהיה עלייה בפריון? ספק רב. הניסיון בישראל מראה שהפחתת שעות העבודה לא רק שלא מעלה פריון, אלא נהפוך הוא, היא דווקא מורידה אותו. עולם העבודה משתנה, הטכנולוגיה הדינמית כופה שינויים. לא הכול יקרה מחר, אבל הכתובת רשומה על הקיר והרכבת כבר יצאה מהתחנה.
האדם כבר אינו מנצח את המכונה, אלא רותם אותה לצרכיו. אנו עדים לפיתוח של מכוניות ללא נהג, רובוטים שמחליפים את הברמנים באניות הפאר הגדולות, רובוטים במסעדות, ובעולם הניקיון יש כאלה שמברכים את המצאת ה-I ROBOT. בשדה הקרב, טוענים מומחים, נהיה עדים בעתיד לקרבות בין צבאות סדירים ללא חיילים ולמטוסי קרב ללא טייסים. שדה קרב בשלט רחוק. לא סתם אחד הנושאים המפותחים והחמים ביותר הן בשוק הביטחוני והן בשוק האזרחי הוא הסייבר.
האדם רותם את המכונה לצרכיו ומצמצם בהתאם את מצבת כוח האדם הנדרשת לעבודה. הרובוט לא זקוק לייצוג וגם לא להגנה. הוא לא משלם דמי חבר.
מה יעשו ארגוני העובדים אל מול המהפכה המתרחשת נגד עינינו? האם יהיו חלק מהמהפכה, או שינסו בכל כוחם למנוע אותה? גם אם יהיו עיכובים כאלו ואחרים, מדובר רק בדחיית הקץ. פעם חיכינו שבע שנים להתקנה של קו טלפון ביתי. היום אפשר לשוחח בשיחת וידאו בכל רגע נתון כמעט מכל מקום בעולם. המחר כבר כאן.
אני סבור כי התעקשות וקיבעון של ארגוני העובדים להילחם במלחמה של מחר בכלים של אתמול, תחזור אליהם כבומרנג. דרישה להפחתת שעות עבודה ללא כל התחייבות להגדלת הפריון רק תאיץ את תהליכי האוטומטיזציה ותביא להעלאת יוקר המחייה. מיכון יגדיל משמעותית את התפוקות וכפועל יוצא תחול ירידה במצבת כוח האדם בעסקים.
זוהי תוצאה בלתי נמנעת בעולם העבודה העתידני. הצורך בידיים עובדות קטן. גם חקיקה פופוליסטית לא תצליח לעצור את הקדמה. ניסיתי לחשוב, אבל לא הצלחתי למצוא אפשרות להגבלה בחקיקה של שעות העבודה של רובוטים...
