ניתוח אובייקטיבי עד כמה שאפשר...
הקדמה
ידוע לכולי עלמא כי אין בנמצא מס אשר ייחשב מס הוגן וצודק (קשה אם לא בלתי אפשרי למצוא מס כזה).
התודעה המושרשת בעולם הרחב לגבי כל מיסוי אחת היא: המס בא לנגוס ללא רחם בהכנסותיו של כל אזרח באשר הוא; המס נוגס נתח לא מבוטל מהכנסותיו של האזרח אשר עמל עליהן קשות; מנגד התמורה המסופקת לו מתוך המס הנגבה – אם היא מגיעה - היא מזערית וכלל אינה מספקת את הצרכים הבסיסיים; הוא מרגיש כי המסים מחולקים בצורה לא שוויונית; מכאן הרגשת הקיפוח האופפת חלק נכבד מהאוכלוסייה, ומכאן הדרך להעלמת מס היא קצרה ורבים אינם בוחלים בה.
האזרח המעלים מסים עושה זאת בדרך כלל כדי לספק את שחסר לו למחייתו ולהשלים בעיקר את המותרות שהוא חפץ בהם.
אוכלוסיית המעלימים אינה מודעת, או ליתר דיוק, אוכלוסייה זו אינה רוצה להיות מודעת לכך שבמעשים אלה ובפעילות זו הם מטילים במישרין מס על אזרחים הגונים ובעלי משמעת, המצייתים לחוקים או על בעלי יושרה, המשלמים מס אמת, ובעל כורחם משלמים מס ביתר כדי לאזן את קופת האוצר.
סיפור קצר
יהודי מגיע למסיבה. מראים לו אדם מסוים ולוחשים באוזנו כי האיש העומד בפינת החדר הוא "גנב". התגובה הראשונה והמובנת היא כי היהודי שלנו יתרחק ממנו ובוודאי לא ירצה בחברתו.
ואולם אם היו מצביעים על האיש ולוחשים באוזני באי המסיבה כי האיש הוא "מעלים מס" מומחה, ודאי היו כל באי המסיבה מתקרבים אליו, מעוניינים בחברתו, ותאבים לשמוע כמה "עצות".
הרי שני האנשים שתוארו הם "גנבים". אם כן מדוע זה שגונב מהפרט הוא "מוקצה" והשני הוא "חביב הקהל"?
הכול שאלה של חינוך ושל תפיסת עולם.
מהם הדחפים להעלמת מס והאם יש צורך לתת על כך את הדין?
1. יש הטוענים כי הכבדת נטל המס היא הסיבה העיקרית להעלמת מס. לדעתי אין זה כך, או לפחות אין זה אמור להיות כך.
2. אי-הכרה בחלק מההוצאות החיוניות בהשגת הכנסה (כגון כיבודים, בגדי עבודה, אירוח לצורכי עבודה וכו', כמובן לצורכי עבודה כנהוג במדינות אחרות).
3. השיטה שלפיה ניתן שיפוי למפקחים בגין סגירת שומות והתחרות הקיימת בין מפקחי/ רכזי/ משרדי שומה וכמה כל אחד מהם הכניס לקופת המדינה, הן שיטות פסולות.
4. יש להוציא לחלוטין מהלקסיקון של המפקחים את השאלה "כמה אתה מוסיף" (בלי לחשוד בכשרים ומבלי לכלול את עובדי האוצר העושים עבודתם נאמנה).
5. אי-מתן אמון בנישום ואי הרצון להנפיק שומת 01 גם כשלכאורה היא מגיעה לנישום, והמשך פעולה על-פי השיטה המתוארת לעיל, הופכים את הדיון שאליו מוזמן הנישום/העוסק/המייצג ל"חוכא ואיטלולא".
6. מרבית הדיונים מסתיימים בסוג של פשרה, בעיקר מהסיבה שהנישום/ העוסק, אין לו הכוחות הנפשיים והמשאבים הכספיים לעמוד בפרץ ולעתים קרובות הוא מעדיף פשרה מבחינת "עלות מול תועלת".
7. סגירת שומות כמתואר לעיל מעמידה בספק את אמיתות גביית המס בידי האוצר, מביאה לקיפוח בלתי הוגן של חלק נכבד מהנישומים ומעמידה בסימן שאלה את גביית מס האמת, מס אמת שאפשר היה לגבות כתוצאה של בדיקה אמפירית.
8. נישום/ עוסק אשר ירגיש מקופח בהסכם זה יחפש כל דרך "להחזיר" את מה שהוא חושב "שנגזל" ממנו.
דוגמה להתלבטות
אדם מזמין נותן שירות ומיד צפה ועולה השאלה הנצחית "עם חשבונית או בלי?"
שווי החשבונית 1,000 ש"ח + מס ערך מוסף 17% = 170 ש"ח, ובסך הכול 1,170 ש"ח. ההצעה המפתה היא לשלם רק 1,000 ש"ח. כאשר ממילא אין הוא יכול לקזז את ההוצאה ובוודאי לא את מס התשומות, ברור כי יעדיף לשלם את המחיר ללא מס ערך מוסף.
אלא שאין אלה פני הדברים. ממילא המשלם הפך להיות שותף לדבר עבירה (גם אם רוב האזרחים אינם חושבים כך). אם כבר, הגישה היא להודיע לאותו נותן שירות שהעלמת 1,000 ש"ח נותנת לו יתרון של כ-400 ש"ח (מס שולי 40%). אם מזמין השירות כבר שותף לדבר עבירה, מדוע לא מגיע גם לו נתח מהמס שנחסך? למזלנו, מרבית האזרחים אינם נוהגים כך.
ניתוח הנושא
ביום ראשון 29/03/2016 אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית כי עבירות מס חמורות יוכרו כעבירות הלבנת הון, ולפיכך תהיה עליית מדרגה בענישה.
נשאלת השאלה אם החמרת העונשים היא התרופה והמזור להעלמות המס ולהלבנת ההון?
סבורני כי אם לא יתלוו לצעדי הענישה צעדים נוספים כמפורט להלן, ההרתעה תלקה בחסר ואנשים ימשיכו בדרכם ולו בשל ארבע סיבות עיקריות.
1. הגישה הרווחת היא "לי זה לא יקרה" ולכשאתפס, אני מספיק "מתוחכם" לצאת מזה.
2. אחוזי התיקים המבוקרים נמוך מאוד (גם אחרי קבלת ההחלטה להוסיף עוד שנה להתיישנות השומות). מה הסיכוי שהתיק יגיע לביקורת?
3. האחוז הנמוך בבדיקת שומות, אין בו הרתעה ובכך הוא מפחית את הסיכויים להיתפס.
4. גם השיטה החדשה לקיים דיון חלקי על סעיף כזה או אחר מתוך הדוח לא תביא לישועה, ופרט לטרטור הנישום ולהרגזתו לא תהיה בכך תועלת, מה גם שהצעד יפגע בדבר מקודש הנקרא "סופיות הדיון" על כל המשתמע מכך מבחינת המנוחה הן של הנישום והן של המייצג.
האם הדבר מוסרי? ודאי שלא, אך העלמת מס הפכה להיות ספורט לאומי ונורמה אשר לצערי מבצעיה מתגאים בה.
לדעתי העלמת מס מהווה פשע בל יסולח וצעד בלתי הוגן שממוקם אחרי סחר בלתי חוקי בנשק או בסמים.
ברור כי איני חושד בכשרים. אין כל ויכוח, העלמת מס מהווה עבירה פלילית. אין ספק, שאזרח המעלים מס "גונב" מאוצר המדינה ועל-ידי כך הוא:
1- מערער את היציבות במשק
2- מונע חלוקת תקציבים בצורה הוגנת ושוויונית
3- מרחיב את הפערים החברתיים
כפי שהסברנו לעיל, בעיני המעלים כל נושא העלמת מס נראה לגיטימי ונורמה מקובלת, סוג של משחק "שוטרים וגנבים" - מי יגבר על מי. אך כידוע "סוף כל גנב לתלייה". נשאלת שאלה נוספת – מתי, אם בכלל?
האם ניתן למגר את התופעה? התשובה היא "לא". האם ניתן לצמצם את התופעה? התשובה היא "כן".
צעדים חיוביים שנקטה הממשלה ויש לברך עליהם:
1. גילוי מרצון. אני סבור כי על בעלי רכוש (כספים, נדל"ן וכו') לנצל את חלון ההזדמנויות בזמן שנותר אחרי הארכה ולנצל את ההטבות בהצהרה של גילוי מרצון.
2. הפחתת השימוש במזומן ובשקים מוסבים, ועידוד השימוש בכרטיסי אשראי. הערת אגב: שימוש בכרטיס אשראי הוא כלי שכנוע מצוין בקביעת המחיה כאשר בעת דיוני שומה קיים ויכוח על גובה צריכת המחיה לעניין "הצהרת הון".
3. לראות בעבירות חמורות בפקודת מס הכנסה עבירת מקור על-פי חוק הלבנת הון.
איני מתיימר להשיא עצות לראשי האוצר ולאנשי רשות המסים הבקיאים ברזי הדבר מעצם היותם יושבים בפתח הדלת אשר אליה וממנה נושבות רוחות הכסף והתקציבים. עם כל זאת, בתפקידי כיועץ מס הבא במגע עם בעלי עסקים, בעלי חברות וכאלו שהם עסקים "קטנים ובינוניים" הכורעים תחת נטל המסים, ומולם בולטים העשירים והמתעשרים העולים מעלה מעלה, אני מרגיש שהשלטונות מחפשים בעיקר את הכסף "האבוד" מתחת לפנס "המואר" ולא בתוך שקי הסמים וארגזי הנשק הלא חוקי וכל סוגי ההעלמות האחרות אשר שם, אם יורשה לי, "קבור הכלב".
פתרון הבעיה לפי ראות עיניי
העמקת ההסברה - אין די בענישה ובאיומים על ענישה, ואין להסתפק בסיסמאות כגון "המס לך ובשבילך". ידועה הבדיחה - אם המס בשבילי, למה שתהיה תנועה סיבובית? טוב יותר להשאירו אצלי. ההסברה צריכה להתחיל בשיעורי אזרחות בכיתות י"א-י"ב, ותשלום מס הוא בוודאי אזרחות טובה. בד בבד יש להשלים את ההסברה לחיילים בצבא, בעיקר אלה שעומדים לפני שחרור ופונים למחלקה להכוונת חיילים משוחררים. אולי אפילו לחשוב על עלון תמציתי שיחולק בהרצאות.
להפיץ את תורת המס ותועלתה בכל מקום שניתן, כך שהאוכלוסייה לא תראה במס נטל כי אם הושטת יד לממשלה כדי לסייע בעדה לעזור למעוטי יכולת ולקיימם בכבוד הראוי.
פישוט פקודת מס הכנסה, חוק מס ערך מוסף וחוק הביטוח לאומי והבאתם לשקיפות מלאה בהוראות, ופרסום נאות לכל שינוי.
להשיג את אמון הציבור מבחינת היושרה של שלטונות המס בגביית מס אמת מכל נישום/עוסק/מבוטח ללא משוא פנים. אמון כזה ישכנע את החייב במס לא לחפש "תכסיסי התחמקות". אל לנו לשכוח כי האזרח הוא מטבעו אדם נורמטיבי ואינו מחפש לגזול את כספי המדינה.
לנהוג ביד קשה. גנב, שהדבר טבוע בו - הענישה היום אינה מרתיעה אותו. הוא יודע שאנו "רחמנים בני רחמנים", שהשופט לא יטיל עליו את מלוא העונש לפי החוק, ושבמקרים לא מבוטלים ישלם עבור העבירה כופר (במקום מעצר) או יבצע עבודות שירות, אולי גם קנס, אשר יש להניח שהוא יכול לעמוד בתשלומו.
על כן יש להביא את השופטים והמחוקקים להכריז על עונשי מינימום ושמעתה ואילך ידע כל עבריין את המשפט הידוע "WE MEAN BUSINESS".
הרחבת פרסום לידיעת הציבור של כל פסקי הדין וההרשעות וגזרי דין הדנים בענייני העלמות מס וכד'. לא רק ככתבות במדורים הכלכליים בעיתונים אלא כמנשר רשמי מטעם שלטונות המס. אפילו מומלץ לקרוא למנשר "למען יראו וייראו".
שיטת הגזר - להביע אימון רב יותר בדוחות המוגשים, ולחשוב תמיד כמו שכתב הפילוסוף ז'אן זא'ק רוסו בספרו "אמיל": "יצרים ראשונים שבטבע – הגונים הם לעולם. אין שרירות מלידה בלבו של אדם. אין לך קלקול שבו, שאין אתה יכול לומר עליו כיצד ומנין בא".
זכות היושרה - שלטונות המס יראו בכל נישום/עוסק/מבוטח אדם ישר והגון שאינו מעלים מס כל עוד לא הוכח אחרת. הדגש על המילה "הוכח".
הגינות הדיון - מצד שלטונות המס, אם הנישום לא הגיע להסכמה בשלב ראשון, ורכז החוליה או המפקח השני שאליו מופנית ההשגה היו מעורבים בשלב ראשון יש להעביר את הדיון בהשגה לחוליה אחרת, כך שהדיון לא יהיה מושפע מהתנהלות המפקח הראשון, היינו ללא דעה קדומה על התיק. לכך קוראים "הגינות".
סיכום והמלצות
1. אחרי שהממשלה, הכנסת והוועדות הסמוכות אליה מילאו את חובתן ופסקו קביעה, אין לנו כל רשות לחלוק על חוק שנתקבל, ככתוב - "דינא דמלכותא דינא". היה זה סוקרטס שקבע בהיותו נדון למוות כי "לחוקים יש לציית בצורה עיוורת".
2. אין להתמקד רק בעצמאים. גם לשכירים במגזרים שונים קיימות מספיק הזדמנויות להעלים מס.
3. לדוגמה: אם נבדוק כל העובדים אשר עבדו בכל חודש בין 17-13 ימים בחודש במקום 26-20 ימים. יש לוודא מה עשו בתקופה של אותם הימים שבהם לא עבדו. לפחות לוודא שהם לא השתכרו "כסף שחור" קרי, העלימו מס.
4. אין כל פסול בלשלוח להם דרישות להגשת דוח אישי או אפילו הצהרת הון.
5. יש מקום להגביר את אכיפת החוק ולגבי עבירות חמורות, בעיקר לאלה שחוזרים על אותו חטא, לדרוש את מלוא חומרת הדין.
6. אני בדעה כי יש להקפיא את כל חוקי המס לתקופה של שנתיים שלוש (כמובן פרט למקרים בהולים), להקים ועדה המורכבת ממיטב אנשי המס ולעשות רביזיה בכל חוקי המס, שהרי ברור לנו שהכול מורכב כשעטנז, "תלאי על תלאי" וידוע כי על-פי תורת משה חל איסור "שעטנז". שנאמר "ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך".
7. מעל לכל אלה חינוך לתשלום מסים, כפי שהוסבר לעיל.
8. להתייחס לאזרח כאדם הגון, ולא במבט דרך "משקפת של גנב".
9. גם החלת חובת דיווח כללי אינה "קללה". אם אנו רוצים להקיף את האוכלוסייה, "לא בשמים היא" כפי שאמרו חז"ל. כל הנתונים נמצאים במאגר של המוסד לביטוח לאומי, מהרגע שבו נולד ילד ובהמשך כל התעסקותו, הכול נמצא במאגר של שע"מ. גם אם פקיד המס אינו יכול להכיל את מלוא הדוחות המוגשים, אני לא רואה בעיה, שכן גם עתה אנו המייצגים - עושים את עבודת העריכה, השידור וההגשה במקום פקידי המס, ואז ניתן להסתפק במדגם של בדיקה, בדומה לשיטה הנהוגה בארצות הברית שאנו מרבים ללמוד ממנה.
10. קצת מאמץ ויוזמה.
יש להשתחרר מיישום הכתוב "יצר לב האדם רע מנעוריו" יש להשתחרר מהפירוש הדווקני של האמרה ולדבוק במה שכתב הרב קוק באורות התורה פי"א:
"האדם הישר צריך להאמין בחייו, כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה... האיש הישראלי מחויב להאמין, שנשמה אלוהית שרויה בקרבו, שעצמותו כולה היא אות אחת מן התורה"
