הדיון מגיע לבורר ● העובדים מעדיפים בורר חינם ואילו המעסיקים בורר בשכר שעלותו מתחלקת בין המעסיק לעובדים ● לדעת הכותב מוטב בורר שניסיונו מוכח אף על פי שהוא עולה כסף
תקנון העבודה – אותו הסכם קיבוצי היסטורי משנות ה-60 של המאה הקודמת בין התאחדות התעשיינים להסתדרות הכללית קובע סקלת התנהגויות אשר הפרתן מאפשרת הענשתו של העובד אשר עובר עבירת משמעת.
סעיף מרכזי בתקנון מאפשר להנהלת החברה, במקרה שנעברת אחת העברות החמורות המפורטות בסעיף 53 לתקנון ששמה "הפר משמעת באופן חמור", להשעות את העובד כהליך ביניים ללא זכות וטו של ארגון העובדים.
כלומר, להנהלה שיקול דעת לקבוע סובייקטיבית כי אכן נעברה העברה. במקרה זה, אם עובדת העברה אינה מוטלת בספק, בידי ההנהלה הרשות להפסיק את עבודת העובד עד לבירור אשר יתקיים בו ביום מחוץ לשעות העבודה. מומלץ כמובן להתייעץ מקצועית אם מדובר בעברת משמעת חמורה שעובדותיה אינה מוטלת בספק מאחר וכל הנושא כרוך בביקורת משפטית אפשרית. אם בבירור לא מגיעים לסיכום שמוסכם על הצדדים, עוברת ההכרעה לוועדה פריטטית וההפסקה הזמנית בעבודה נמשכת עד למתן החלטה. אם הבירור לא מסתיים בתוך שבועיים, חייבת הועדה הפריטטית לתת החלטת ביניים. לא ניתנת החלטת ביניים והעובד אינו עובד בעבודה אחרת, תשלם ההנהלה לעובד 50% משכרו הרגיל ביום של 8 שעות - מתום השבועיים ועד מתן המסקנות. רק אם יזוכה העובד תשלם לו ההנהלה עבור תקופת הבטלה.
הנה כי כן, סעיף 54 בתקנון המשמעת נותן למעסיקים כלי אפקטיבי ביותר. השעיית עובד במסגרת הליך ביניים ללא זכות וטו של הועד ו/או ארגון העובדים. שבועיים ראשונים ללא שכר, אחרי שבועיים 50% משכר הבסיס
לאורך שנותיי בהתאחדות התעשיינים ישבתי עשרות פעמים כנציג המעסיקים בוועדות פריטטיות מהסוג שלעיל. אין כל ספק כי במצב דברים שבו מגיע העובד המושעה (לא כעונש סופי אלא כהליך ביניים) לוועדה, קיים לחץ מובנה על העובד ועל נציגיו והיכולת להגיע להסכמה על העונש עולה פלאים.
במקרים הרבים שהגיעו לשולחני מעולם לא זוכה עובד שהושעה בהליך ביניים. עובדים וחברי ועדים הושעו לתקופות ממושכות ללא שכר. בוועדה פריטטית נדרשים נציגי המעסיקים ונציג העובד להגיע להסכמה פה אחד שאם לא כן ממשיך העובד להיות מושעה ואז עוברים לבוררות.
בשנים האחרונות ניכרת טענה שחוזרת על עצמה בקרב נציגי ההסתדרות הכללית בוועדות הפריטטיות - בהיעדר הסכמה על העונש להפנות לבוררות לממונים האזורים על יחסי העבודה במשרד הכלכלה והתעשייה. הנימוק מבחינתם פשוט ביותר – הבוררות חינם. אף על פי כן מתעקשות הנהלות המעסיקים על בורר שהוא שופט בדימוס או עורך דין בכיר בעולם העבודה והמימון אמור להתחלק בין הצדדים שווה בשווה. בהיעדר הסכמה מכריע בית הדין לעבודה בזהות הבורר. לטעמי, הנימוק כי הבוררות חינם אינו נימוק ענייני והשיקול היחידי צריך להיות ניסיונו של הבורר והבנתו בנושאים שעומדים להכרעתו.
לא בכדי דורשים כיום נציגי ארגוני העובדים בהתארגנויות עובדים ראשוניות להשתחרר מתקנון המשמעת וממנגנוניו. הם מציעים חלופות של בוררות ומדלגים על הוועדה הפריטטית ולמעשה על היכולת להשעות עובד כהליך ביניים על פי תקנון המשמעת. הם גם מבקשים לקעקע את יכולתו של המעסיק לפעול במסגרת אותו סעיף 54 לתקנון המשמעת. גם היום, יותר מ-50 שנה מאז נחתם ואף על פי שהתיקונים האחרונים נעשו בו בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת, לא נס לחו של התקנון. משום כך עצתי לכל מקום שחווה התארגנות ראשונית לא לוותר במסגרת המשא ומתן הקיבוצי על התקנון ולקבוע, אם הוא מגיע לבסוף להסכם קיבוצי, סעיף שיפנה לתחולת תקנון המשמעת כהסדר המשמעתי החל על הצדדים. הנה כי כן "מניית זהב" שלא עברה מן העולם.
